ברוב של 59 תומכים מול 51 מתנגדים, אושר ביום שני השבוע מתווה הגז שיזם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשבועות שקדמו לכך נחשף כלל הציבור באורח חלקי לשיחות, לחצים ומפגשים בין ראש הממשלה ושליחיו למתנגדי החוק בתוך הקואליציה שלו. את עיקר המאבק בתוככי הקואליציה הוביל ח"כ משה גפני, ראש סיעת דגל התורה שברשימת יהדות התורה המשותפת עם אגודת ישראל (אגו"י).
ככל שניתן לתמוה בלשון המעטה על פעילותו חסרת התקדים של נתניהו למען העברת מתווה הגז על אף כל המגרעות וחסרונותיה הקשים הנותנים לחברות הגז חסינות כמעט מוחלטת מהעדר תחרות, קביעת שערי מחירים כמעט ללא הגבלה ועוד, הרי שראש הממשלה שהתבטא לא מזמן לגבי מתנגדי ההסכם ואמר: "אני מצפצף עליהם". עמדתו הייתה ברורה לחלוטין, הוא עם חברות הגז.
למרות כל זאת בקרב חברי הקואליציה היו שני חברי כנסת שהתנגדו למתווה הגז. חברי הכנסת של דגל התורה ברשימת יהדות התורה. אלו התבטאו בחריפות בימים שקדמו להצבעה בכנסת, וטענו כנגד ההסכם. את עיקר ההתנגדות למתווה הוביל חבר הכנסת ויו"ר וועדת הכספים בכנסת משה גפני שיחד עם חברו לסיעה ח"כ אורי מקלב, טען נמרצות כנגד מתווה הגז. במהלך דיון בכנסת אמר גפני כי בענייני הגז חברת הכנסת שלי חימוביץ' (עבודה), המתנגדת חריפות למתווה הגז, היא "האדמ"ורית שלו בענייני הגז".
השבוע הסביר גפני וטען כי ידיו כבולות עקב משמעת קואליציונית ולכן יצביע בעד המתווה. חברו לסיעה אורי מקלב שאף הוא שינה את עמדתו הסביר בראיון לרדיו חרדי כי "על פי דעת תורה ופסק הלכה אין ספק כי ברוני הגז צודקים". הם יכלו להימנע מהצבעה כמעשי שר האוצר משה כחלון, שר הבינוי והשיכון יואב גלנט והשר חים כץ ולהעדר מההצבעה. אך למרבה הפליאה הצביע גפני בעד המתווה ללא היסוס.
עם תום ההצבעה בכנסת מחא נתניהו כפיים, וניכר היה כי הוא פרק מתח ניכר מעל ליבו. בתקשורת החילונית בפרט ובקרב הציבור החילוני בארץ בכלל, שינויי העמדה של גפני עברו בשקט מתחת לרדאר וללא תמיהה מיוחדת. אך בעוד הציבור בישראל אינו מתייחס להצבעת השניים, הרי שתשומת לב הציבור הליטאי חרדי התמקדה במיוחד בהצבעתם. גפני שהתבטא בנושא הגז בחודש יוני השנה, הרחיב והסביר את התנגדותו למתווה ואמר: "דיברתי על כך עם יו"ר ועדת הכלכלה ולא משנה מי מאיתנו יוביל את הנושא, אנחנו עומדים על כך שתהיה תחרות ולא מונופול. אנחנו עומדים על כך שלא יהיה מונופול. אנחנו עומדים על כך שהגז יסופק למפעלים – אתם מכבים את התעשייה בכך שהגז לא מגיע למפעלים. אנחנו רוצים שזה יהיה המקום בדיונים שמתקבלים. אני לא מטיח האשמות בממשלה ובצוות….אבל אנחנו רוצים תחרות, שלא יהיה מונופול, שיהיה פיקוח על המחירים. שהמחירים לא יהיו כפולים ממחירם בעולם כי כרגע הם כפולים".

תוך כך הוא התראיין לרדיו 'קול חי החרדי' ואמר: "אם תהיה מפלגה שתפר את המשמעת הקואליציונית בהצבעה על מתווה הגז, נצביע נגד המתווה". למרות התבטאויות אלו, ברגע האמת, הצביעו גפני ומקלב בעד המתווה שעבר בכנסת לשמחת ראש הממשלה.

אישים חרדים: הזרמת פרסום ליתד נאמן גרמה לגפני להצביע בעד מתווה הגז

ניתן היה להבין כי הסכמים קואליציוניים בלבד הם אלו שמנעו מחברי הכנסת של דגל התורה להצביע בעד המתווה. אבל הפלג הירושלמי בציבור הליטאי טוען באופן נחרץ שהצבעתו של חבר הכנסת גפני, שונתה ממניעים אחרים. "אין לנו ספק שגפני שינה את עמדתו הנחרצת כנגד מתווה הגז והצביע בעד אך ורק עקב חששו מפני שבירת החרם הפרסומי על עיתון 'הפלס' על ידי חברות הגז ", אומר יחזקאל אריאל, אחד מאישי הציבור הידועים בקרב ציבור זה. לדבריו "איום בפרסום מודעות ב"הפלס", שקול דיו לשינוי דפוסי ההצבעה של נציגי דגל התורה כשהם רואים מול עיניהם את הנזק שיגרם לעיתונם 'יתד נאמן' ", הוא אומר. דעתו ודעת אישי ציבור נוספים בציבור החרדי ליטאי נחרצת. הם משוכנעים כי העברת פרסומות בסכומי כסף ניכרים ליתד נאמן, שינו את דפוסי ההצבעה של יו"ר וועדת הכספים, משה גפני.
לטענותיהם הופעל לחץ לא קטן על חבר הכנסת והובהר לו כי במידה והוא ימשיך ויפעל כנגד מתווה הגז, הרי שעיתון "הפלס", המתחרה ל"יתד נאמן" שגפני הוא פטרונו, יקבל פרסום בעשרות או מאות אלפי שקלים לפרסום בעיתון ובכך ישבר חרם הפרסומות שהצליחו נאמני יתד נאמן לייצר כנגד הפלס. יתרה מכך מדגיש ישראל גוטמן מהציבור החרדי הפעיל במחאת הגז שמסביר כי "שינוי עמדתו של גפני בעד מתווה חברות הגז כבר הביאה הלכה למעשה לפרסומי ענק ביתד נאמן".
חבר הכנסת ויו"ר סיעת דגל התורה משה גפני דוחה בשאט נפש אמירות אלו מכל וכל. "לי חשוב מה שחשוב למדינה" הוא אמר למגפון, "וזה יותר חשוב מכל עיתון ובכלל. אני רואה וחושב רק מה שחשוב וחיוני למדינה. זה הרבה יותר חשוב מ"יתד נאמן" ומכל עיתון אחר". לגבי אותם חרדים שטענו כנגדו הגיב חבר הכנסת ואמר: "זו קבוצה של אנשים הזויים שמפריעים ומטרידים וזה כבר בטיפול המשטרה". גפני הסביר כי קבוצת חרדים נאמני עיתון "הפלס", לא הסתפקו רק בהאשמתו בכך שהטה את דעתו להצבעה בעד המתווה עקב פרסומי ענק בעיתונו, אלא גם הוסיפו והטרידו אותו בימים ובלילות ועל כך הוגשה תלונה למשטרה שפעלה בנושא.
ואכן, ב13 בחודש אפריל השנה, הוגש כתב אישום כנגד אברהם טריגר אחד מהאישים הבולטים בפלג הירושלמי שנחשד כי עמד בראש פעילים שהפעילו מערך הטרדות כנגד בכירים במשק הישראלי שסירבו לפרסם בעיתון הפלס המתחרה ביתד נאמן. בכתב האישום הואשם טריגר בשידול להטרדה ובקשירת קשר לביצוע פשע. כשבוע לפני כן עצרה משטרת הבירה 21 חרדים שהוחשדו שהטרידו בכירים במשק הישראלי וניסו להכריחם לפרסם בפלס, כולם שוחררו וכנגד טריגר הוגש כתב אישום.כתב אישום הוגש, אך מבדיקת מגפון עולה כי באופן תמוה  נתון בולט לפיו נמנעים אותם גופים כלכליים מלפרסם בפלס ועיקר פרסומיהם לציבור החרדי מופיעים ביתד נאמן.
"עד לא מזמן התפרסמו מודעות של נובל אנרג'י ביתד נאמן פעמיים בשבוע ובקצב מסחרר", סיפר אחד מפעילי מתנגדי מתווה הגז, החרדי חיים גוטמן, "זאת לעומת אפס ב"הפלס" ", הוא מדגיש.
מבדיקה נוספת שערך מגפון עולה כי יש ביסוס ממשי בטענות גוטמן, אריאל ואחרים שעיתון ה"הפלס" נותר ללא פרסום מול מבול של מודעות ב"יתד נאמן" על ידי חברות הגז דלק קידוחים של יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקאית בחודשים האחרונים.
עיתונאי הפלס ועורכי העיתון לא בודדים במערכה, כך לדוגמא חשף עמוס שוקן, בעלי עיתוני הארץ ודה-מרקר בפנל תקשורת במסגרת כנס רדיו א-שאמס שנערך בחודש אוגוסט האחרון, כי נובל אנרג'י מחרימה בפרסומיה את הארץ ודה מרקר. שוקן ייחס זאת לסיקור הביקורתי ש"דה-מרקר" העניק לחברות מונופול הגז ולמתווה שגובש בינן לבין ממשלת ישראל. להוכחת דברי שוקן הוצגו תוצאות בדיקה שערכה חברת יפעת-בקרת-פרסום המעלות כי בחודש יולי השנה פרסמה נובל-אנרג'י ב"ידיעות אחרונות" וב"ישראל היום,"ב"מעריב" וב"ג'רוזלם פוסט", וכן בשני העיתונים הכלכליים "כלכליסט" ו"גלובס" פרסומים רבים, כשהיא נמנעת מלפרסם ולו אינץ' אחד בודד ב"הארץ" או ב"דה-מרקר" שבעלות שוקן.
הנתונים מלמדים כי מבין העיתונים החילוניים, נובל פרסמה בחודש יולי ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות" אותו מספר אינצ'ים בדיוק: 602 אינטץ' כש"מעריב" מעט מאחור, עם 464 אינץ', ואחריו "גלובס" ו"כלכליסט", עם 317 ו-240 אינץ' בהתאמה. דה מרקר והארץ – אפס פרסום.
ניתן להבחין בבירור  כי 1000אינץ' פרסום ביתד נאמן לעומת 602 אינץ' בידיעות אחרונות, משקפים ללא ספק את חשיבות הפרסום שנתנו חברות הגז לפרסום דווקא ביתד נאמן, כמו גם אולי את רצונן לסבר את פני מן דהו.
בטבלת הנתונים של יפעת שפורסמה לאחרונה ב"עין השביעית" , ניתן גם להבחין כי מבחינת היקף הפרסום, שלושת העיתונים שבהם פורסמו רוב מודעות נובל אנרג'י היו דווקא היומונים של המגזר החרדי. לעומת היומונים החילוניים דווקא היומונים החרדיים – "המודיע", "יתד נאמן" ו"המבשר", זכו להיקפי פרסום עצומים ביחס לאלו החילוניים, על אף ששיעור החשיפה של העיתונות החרדית נמוך במאות אחוזים מהיומונים החילוניים.
מטבלת היקפי הפרסום שליקטה יפעת-בקרת-פרסום, עולה בבירור עובדה נוספת – כי לעומת יתד נאמן (שיש לו נציגים בכנסת), הרי שהיומון "הפלס המקביל לו, לא זכה ולו לאינץ' פרסומי בודד מנובל-אנרג'י.
זאת, על אף שלפי סקר ה-TGI האחרון לעיתונות החרדית, עיתון הפלס זוכה לחשיפה של 11.9%, יותר מ"המבשר". כלומר, נובל אנרג'י פרסמה במאות אלפי שקלים בעיתון חרדי בלי שום קשר להיקפי הפרסום והחשיפה שלו בקרב הציבור החרדי ובכלל. לשאלה – למה?, משיבים בפלג הירושלמי: הצבעת חברי הכנסת בעד מתווה הגז.

מלחמת שליטה וממון בתוך דגל התורה = הצבעה בעד מתווה הגז

על מנת להבין את מלחמת החורמה בתוך הציבור החרדי, שבסופו של יום עולה לכלל הציבור בישראל כסף רב ומביאה את החרדים להצביע בעבור מתווה גז לו התנגדו מתחילה, יש להבין כי סיפור השליטה בהגמוניה שבציבור הליטאי הוא סיפור מאבק כוחני קשה ומר בין שתי קבוצות.
הסכסוך החל בסמוך לפטירת מנהיג הליטאים הרב יוסף שלום אלישיב בשנת 2012, אז התפתח סכסוך מר בין שני פלגים בתוך היהדות האשכנזית חרדית ליטאית. את מפלגת דגל התורה הקים הרב אלעזר מנחם מן שך, שהלך לעולמו ב2001. הרב שך, ייסד גם את עיתון "יתד נאמן". עד לשנת 2012 שלטה בעיתון קבוצת נאמניו של הרב שמואל אוירבך, שמחשיבה את עצמה כממשיכת דרכם של הרבנים שך ו-אלישיב, הידועה כקבוצה שמרנית ואיננה נוטה להסכים לכל שינוי בדרכי הרבנים שך ואלישיב.
ב-2012 השתלטה על העיתון קבוצת נאמני הרב יהודה שטינמן. קבוצה זו טוענת לבכורה בחצר הליטאית כממשיכת דרכם של הרבנים והיא ידועה כזרם פחות שמרני. על פלג זה נמנים חברי הכנסת גפני ומקלב. בעקבות הדחת נאמני הרב אוירבך, הקימו הפעילים הקרואים בתוך החצר הליטאית – הפלג הירושלמי, את עיתון "הפלס" המתחרה. מאז, כך לטענת פעילי הפלג הרושלמי, פעלו נאמני שטינמן, הפעילו לחצים וקשרים והצליחו לייצר חרם מודעות ענק של חברות כלכליות שונות כנגד  הפלס. שני חברי הכנסת מטעם דגל התורה הנמנים נאמני שטינמן, נתנה לקבוצה הזו כוח השפעה היות ולשני חברי הכנסת אלו יש את הכוח להשפיע על כלכלת ישראל, ועל אחת כמה וכמה בנושא אקוטי כמו מתווה הגז.

"זהו נושא אקוטי ביותר בכל דמוקרטיה מתוקנת ובודאי מתפתחת כמו שלנו, רקימת קשר הון-שלטון-עיתון על ידי הממסד כנגד האזרח הקטן כל עוד הוא אינו מאוגד דיו" טוען גוטמן ומסביר: "אנשי נובל אנרג'י ודלק קידוחים של תשובה הבינו כי המאבק של יתד נאמן בפלס ייתן להם את היכולת להשפיע על חברי הכנסת גפני ומקלב. במסגרת הזו נחשף לעינינו הדיל של חבר הכנסת גפני וטייקוני הגז. היות והם אנשי "יתד נאמן " חששו מאוד משבירת החרם הפרסום על ה"פלס" ע"י חברות הגז וחשש זה פשוט נוצל ע"י טייקוני הגז שפשוט המשיכו את החרם מחד ומאידך רכשו מאות ואלפי אינץ' של פרסומים ביתד נאמן בתמורה להקרבת עמדתו החברתית של גפני בנושא הגז, כלומר לשינויה המוחלט".
יחזקאל אריאל מסביר גם הוא: "נוסחת העסקה היא פשוטה – גפני לא ילחם בטייקוני הגז, ובתמורה חברות "דלק קידוחים" ו"נובל אנרג'י" באמצעות הפרסומאי החרדי אברהם בריסק לא תשבורנה את חרם הפרסומות על עיתון הפלס היריב ובאותה נשימה תזרמנה ממון רב ל'יתד נאמן' באמצעות הפרסום".
ואכן, עד לאחרונה פרסמה נובל אנרג'י בשלושה יומונים חרדים ויתד נאמן בראשם תוך הימנעות מוחלטת מפרסום ביומון החרדי "הפלס". זה המקום להעיר כי צריך להבין כי בניגוד לעיתונות החילונית הכללית שנוטה הרבה יותר לפלורליזם עיתונאי, הרי שהעיתונות החרדית היומית היא עיתונות מפלגתית נטו שמופקת בעין יותר נוקשה שמתאימה עצמה לקו הרבנים השולטים במפלגה. הבדל זה עשוי להיות משמעותי בהקשר לרכש המסיבי של מודעות בשבחו של מונופול הגז.
למעט עיתון הפלס קיימים שלושה עיתונים ותיקים: "המודיע" הוא ביטאון אגודת-ישראל, "יתד נאמן" מזוהה כאמור עם דגל-התורה ו"המבשר" שמזוהה עם סיעה נפרדת באגודת-ישראל. כל נציגי העיתונים הללו מרכיבים למעשה את מפלגת יהדות-התורה. "אין ספק שפרסום כה מסיבי בעיתונות המפלגתית הזו עשוי להתפרש כאיתות לחברי-הכנסת של יהדות-התורה כשיידרשו להכריע בעניינים הנוגעים למונופול הגז", התבטא לא מזמן עיתון העין השביעית במאמר שפורסם. כשביקשו בעין השביעית את תגובתו של השר יעקב ליצמן (אגו"י – יהדות התורה) לעניין זה, הפנו בלשכת השר את "העין השביעית" לחברת נובל-אנרג'י והוסיפו: "לח"כ ליצמן אין כל מושג בעניין הפרסום" . מנובל-אנרג'י לא נמסרה לעין השביעית כל תגובה בנושא.

אברהם בריסק שבבעלותו משרד הפרסום בולטון פוטנציאל הגיב לטענות אלו ומסר כי הוא מציע "לפנות לדוברו של ח"כ גפני ולשמוע ממנו הסברים על הצבעתו של חבר הכנסת גפני ושל יתר חברי סיעת יהדות התורה בכנסת שהיו בדיוק עמו שאר חברי הקואליציה". בריסק לא הכחיש שהעביר פרסומים בהיקפים ניכרים של נובל אנרג'י ל"יתד נאמן" ולא הסביר מדוע לא העביר תוך כך פרסומים לעיתון "הפלס".
בשיחה שנערכה ערב ההצבעה בכנסת בין מגפון לח"כ גפני על שינוי עמדתו בעניין מתווה הגז, נשאל חבר הכנסת על ידי מגפון – "לטענת אישים חרדיים הגורסים כי אתה הטתה את דעתך להצביע בעד מתווה הגז בעבור אי שבירת החרם על עיתון "הפלס" והזרמת מודעות לעיתונך "יתד נאמן". על כך ענה גפני בתוקף:"אלו שטויות. זה לא רציני. הם כבר טוענים כך זמן רב. אני מסור למה שטוב וחשוב למדינה וזה מעל העיתון. תכתוב אם אתה רוצה, אבל אלו שטויות, אני פעלתי ופועל רק למה שטוב למדינה". הוא לא הסביר מדוע כיצד הוא שראה בחברת הכנסת שלי יחימוביץ', המתנגדת החריפה למתווה הגז בתור "האדמ"ורית שלי לענייני הגז", הסתפק בהסבר כי הוא כפוף למשמעת קואליציונית והצביע בעד. זאת כאשר ששלושת שרי כולנו בחרו שלא להגיע להצבעה ולהסביר לציבור מדוע הם שרוממות רווחת הציבור וטובתו לעיניהם מצביעים בעד מתווה שבעיקרו טובת הציבור ממנו והלאה.
נדב פרי, דובר שותפויות גז בדלק השייכת ליצחק תשובה הגיב ואמר כי "דלק קידוחים לא פרסמה דבר בעיתונות החרדית וכל הפרסומים נעשו על ידי נובל אנרג'י". פרי הסביר כי הוא הפנה את השאילתות של מגפון אליהם.
מגפון פנתה ישירות לנובל אנרג'י אך בנובל אנרג'י בחרו של להגיב לפניות העיתון.כך גם בחרו שלא להגיב בעיתון יתד נאמן.
מעיתון הפלס נמסר כי "השמועות הגיעו אלינו, כמו לגורמים רבים העוסקים במדיה ובפרסום, אך מטבעם של דברים, אין בידינו מידע אודות עסקאות מסוג זה המתרקמות בחשאי. יחד עם זאת,לא נתפלא באם יתברר שיש גרעין של אמת בשמועות הללו, שכן המאבק האגרסיבי שמתנהל בשלוש השנים האחרונות נגד הפלס, כבר רשם שיאים של התנהלות בלתי מקובלת ובלתי תקינה, וכדלהלן".
עם זאת מסבירים בהפלס ש"לעצם העניין – הפלס אכן סובל מחרם חסר תקדים בעולם התקשורת שמאורגן ע"י משרדי פרסום הפועלים כקרטל בשירותם של בעלי אינטרסים כלכליים ופוליטיים. החלטתם הגורפת והמתואמת של אותם משרדים להמליץ ללקוחותיהם שלא לפרסם בהפלס, עומדת בניגוד מוחלט לאינטרס של המפרסמים – להגיע לקהל לקוחות רחב ככל האפשר".
כראייה מביאים בפלס את העובדה כי "רק בשבוע האחרון פורסמו נתוני סקר TGI למגזר החרדי, שהצביעו על המשך העלייה העקבית והמשמעותית בשיעורי החשיפה של הפלס, לעומת ירידה מתמשכת של יתד נאמן ועיתונים נוספים. ההישג של נתוני החשיפה המרשימים והתעצמותו של הפלס בולטים במיוחד כאשר הם מתחוללים למרות המאבק האגרסיבי שמתנהל נגדו בצורה חזיתית ע"י העיתון יתד נאמן, החושש מפני היומון המתחרה ההולך ותופס את מקומו בציבור החרדי ובציבור הליטאי בפרט".
ועוד: "הקמפיין הנגטיבי של העתון יתד נאמן הגיע לשיאו בחורף 2014 כאשר פרסם מעל דפיו הודעה רשמית הקוראת לפגיעה בעתון הפלס. הקריאה כללה פניה מפורשת לנאמניו של יתד לפעול באופן אקטיבי נגד הפלס, והם התבקשו להתקשר למפרסמים ולהתריע בפניהם כי קיים איסור חמור לפרסם בעתון המתחרה – תופעה חריגה בכל קנה מידה במשק הישראלי ובעולם המדיה בפרט", טוענים עורכי הפלס ומסבירים כי "אם יתברר שהייתה פניה כלשהי בעניין מתווה הגז, שכללה תביעה להחרמת הפלס – לא תהיה בכך כל הפתעה; חברי כנסת שהציגו תביעה נגטיבית מסוג זה, באם אכן עשו כן, פעלו במדויק לפי הקריאה הרשמית והמוצהרת של יתד נאמן". תוקפים העורכים.
"מה שמתחולל בעניין חרם המודעות מהווה שערורייה חסרת תקדים וניסיון קרטליסטי מאורגן לפגוע בחופש הביטוי ובחופש העיסוק. חמורה במיוחד העובדה שגופים ציבוריים שאמורים לשרת את כלל האזרחים באשר הם, נכנעים ללחצים פוליטיים ואחרים, ומקפחים מגזר שלם באוכלוסיה, ללא כל הצדקה", מאשימים בפלס. עורכי הפלס תובעים ש"באותה מידה יש לחקור היטב את המניעים של מקבלי ההחלטות בחברות מסחריות, ובפרט במשרדי הפרסום של המגזר החרדי, שעושים יד אחת כדי לפגוע בעיתון הפלס, כשהם מפנים עורף לחובתם המקצועית ופוגעים באינטרסים של המפרסמים במשק השוכרים את שירותיהם מתוך כוונה להגיע אל כלל המגזר החרדי".
כלל טענות אלו בדבר הטיית דעת חברי הכנסת להצבעה בעד מתווה הגז בניגוד לדעתם עד לא מזמן אולי ימצא חיזוק בדברים שאמרה חברת הכנסת יחימוביץ בחודש יוני האחרון בכנס פעילים כנגד מתווה הגז. היא סיפרה כי טייקון הגז יצחק תשובה הציע לה במהלך המאבק על "חוק ששינסקי", לנהל קרן בת 100 מילין ₪. "אנו רואים תיאום מסרים חסר תקדים בין חברות הגז לבין הממשלה – בראש הדוברים – נתניהו", האשימה יחימוביץ' והוסיפה: "ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא הלוביסט הגדול ביותר של חברות הגז".
למרות פניות מגפון ליחימוביץ' , בחרה חברת הכנסת המיודדת עם גפני, לא להתראיין ולא להגיב לנושא יו"ר וועדת הכספים בכנסת שרק אתמול שלשום טען בפניה שהיא, היא האדמו"רית שלו וברגע האמת הצביע נגדה.

יממה אחרי אישור המתווה, תשובה מבקר אצל הרב קנייבסקי

"אני שואל אותך", אמר טריגר, "אתמול (שלישי) אחרי שההצבעה בעד המתווה עברה בהצלחה, הגיע במפתיע הטייקון יצחק תשובה לביקור נימוסים בביתו של הגר"ח (הגאון רבי חיים) קנייבסקי ברחוב הרשב"ם שבבני ברק. לשם שמים הוא בא?".
בעיתונות החרדית פורסם ביקורו של תשובה בבית הגר"ח בהבלטה. באתר החדשות "בחדרי חרדים", צויין כי תשובה הגיעה על מנת לקבל את ברכת הרב לקראת השנה החדשה, אך באותה נשימה צוינו שתי עובדות. האחת היא שתוכן הביקור עצמו נותר בסוד והשנייה כי תשובה לא הגיע לבד אלא יחד עם נכדו של הגר"ח הרב אריה קנייבסקי. – "תשובה הגיע מלווה בנכדו של הגר"ח, הרב אריה קנייבסקי… תוכן הביקור נותר חסוי" דיווחו באתר החרדי. ובהקשר לכך מציינים באופן לא מפתיע באתר החרדי כי "יצחק תשובה הוא מיליארדר ישראלי ואחד מנותני הטון בכלכלה הישראלית בצמרת העסקים בישראל….שמו עלה לאחרונה בשל העיסוק המוגבר בנושא הגז ועקב בעלותו של תשובה על קבוצת דלק אנרגיה".
בתחקיר מיוחד של דה מרקר על "המושכים בחוטים" (המשפיעים ביותר) בעולם החרדי שהתפרסם בחודש אפריל 2014 בעיתון, מתוארת דמות אריה קנייבסקי כאישיות האחראית "גם על התיאום מול אח"מים שונים ואישי ציבור המעוניינים לבוא לרב להתברך מפיו". "אריה יודע תמיד להגיד את המילה הנכונה ובמקום הנכון ולהסביר לאותם פוליטיקאים ואישי עסקים את ברכת הרב, זאת הכול מתוך ג'נטלמניות ויחס של כבוד", אמר אחד המקורבים לרב והוסיף: "יש לו קשר עם אנשי עסקים, רופאים ועורכי דין שאוהבים ומעריכים אותו". נכד אחר באותה משפחה הידוע גם הוא כמושך בחוטים הוא ינקי קנייבסקי (25). ב-דה מרקר הוא מתואר כבחור פיקח מאוד שלדברי מקורבים לרב "כולם בבית סומכים עליו… ואין זה פלא שנושאים בעלי פן פוליטי וציבורי מגיעים בסופו אליו. הוא בקיא בכל הניואנסים ובכל נושא ועניין". "בכל הפרשות שהתרחשו בשנתיים האחרונות", מסביר העסקן לדה מרקר, "במגזר החרדי ובציבור הליטאי בפרט, ינקי היה מעורב בסודם של הדברים". ואת הדובדבן שעל הקצפת המקשר את פרשיות יתד נאמן, פרשת הפלס, החרמות ועוד, סיפק העסקן החרדי ואמר: "לא צריך להרחיב, אבל די אם נסתכל על כל מה שאירע באותה תקופה בציבור החרדי החל מפרשת ההשתלטות על עיתון יתד נאמן, סערת הכוללים וכלה בבחירות הארציות והמוניציפאליות, בהכל ידו ( של ינקי קנייבסקי) בחשה".