Skip to content

מדוע המעורבות הרוסית בסוריה משרתת את האינטרס הישראלי

המעורבות הצבאית הרוסית בסוריה, גם אם תתעצם ותגבר, לא תוכל להסיג את המצב בסוריה לקדמותו ולהשיב לידי אסד את השליטה ברוב שטחה של המדינה. המעורבות נועדה לאבטח ולשמר את השלטון המרכזי בגבולותיו המצומצמים, ובעיקר לשמר ולהגן על "סוריה הקטנה" ועל הערים לטקיה וטרטוס, שלהן חשיבות אסטרטגית רבה
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בחודש פברואר 2014 עוד בטרם ביצעה רוסיה מהלך צבאי כל שהוא באוקראינה, כתבתי מאמר "על הקו המקשר שבין אוקראינה לסוריה", ובו הערכתי שהנשיא פוטין לא יהסס לפלוש למערב אוקראינה, ומכאן שלאוקראינה ולסוריה צפוי ככל הנראה גורל דומה, קרי בלקניזציה שתקרע כ"א מהן לכמה ישויות/מדינות נפרדות (http://megafon-news.co.il/asys/archives/202739 ). בכך לא מסתיים הדמיון בין שתי המדינות, משום שאז כן עתה, הנשיא פוטין פועל ומנצל היטב את רפיסות ממשל אובמה, שממשיך בשקדנות לעסוק בעיקר בכינוס נכסיו שמעבר לים.

נשיא רוסיה ולאדימיר פוטין

הנשיא פוטין מודע היטב לעובדה שגורלה של סוריה למעשה נחרץ, וכי שיטחה ימשיך להיות מחולק גם בעתיד בנתחים משתנים כאלה או אחרים, בין ארגוני המורדים, הדרוזים, הכורדים והעלאווים. לכן לא כמושיעה של סוריה ניצב עתה פוטין, אלא כמגינו של הנשיא אסד והמיעוט העלאווי המאויים הניצב במערב כשגבו לים. לשון אחר, המדובר באזהרה רוסית הן פנימה (לצדדים הלוחמים בסוריה) והן החוצה (בעיקר לוושינגטון), כי רוסיה לא תאפשר בשום פנים אופן את כיבושה של "המדינה" העלאווית במערב המדינה. לכל ברור כי כיבוש שכזה, יביא את הקץ על הנשיא אסד, לאובדן מאחז אסטרטגי רוסי בעל חשיבות עליונה, ולמרחץ דמים חסר תקדים אפילו בקנה המידה הסורי היחודי.

שוגים אלו המנסים כבר עתה להשוות בין המעורבות הצבאית הרוסית הנוכחית בסוריה, לזו שהתרחשה בחזית המצרית בעת מלחמת ההתשה (1969-70), שכן במלחמת האזרחים בסוריה ישראל הינה בגדר צופה מין הצד, בעוד שבמלחמת ההתשה ניהלנו מלחמה קשה ומרה עם הצבא המצרי, שנתמך באופן פעיל ומאסיבי ע"י כוחות משלוח סובייטיים (טייסות קרב סובייטיות ויועצים שגדשו בעיקר את מערך הנ"מ). במהלך מלחמת ההתשה יחסיי ישראל וברה"מ היו עוינים וקפואים, בעוד שכיום היחסים בין המדינות יותר מסבירים ואף מתקיימים קשרים ביטחוניים ברמות שונות בין שתי המדינות.
במצב עניינים זה, המעורבות הצבאית הרוסית בסוריה עשויה דווקא להניב מספר מרכיבים שעשויים לשרת היטב את האינטרס הישראלי:

מניעת נפילתו של הנשיא אסד שישען עתה על כידוני הרוסים, תשמר את הסטוס קוו ותמנע את השתלטות הארגונים הקיצוניים ובראשם ISIS על סוריה כולה, מהלך שאם היה מתקיים, עלול היה לגרום להם להתפנות ולטפל "באויב הציוני".

שיתוף הפעולה הרוסי איראני בסוריה והדומיננטיות הרוסית האופיינית, תביא בהכרח למיתון שיגיונות/"יוזמות" איראניות בכל האמור לישראל, והדבר יוקרן כמובן גם על בני חסותם ארגון החיזבאללה.
הפעלת הכוחות הרוסיים תתבצע מטבע הדברים בעיקר במערב סוריה במרחב שמצפון וממזרח ללטקיה וטרטוס, כך שפוטנציאל החיכוך (גם אם בשוגג) עם צה"ל, שואף לאפס.

אני מתקשה גם לקבל גם הטענות שהושמעו בימים האחרונים ע"י פרשנים לא מעטים שלפיהן, הנשק הרוסי החדש עלול לזלוג בעתיד לחיזבאללה. המדובר ביחידות רוסיות אורגניות שמערכות הנשק שברשותן נועדו להגן עליהם ועל יעדים אסטרטגיים בסביבתם, כגון נמל טרטוס ושדה התעופה בלטקיה.

לאור האמור לעיל, ניתן להניח שנסיעתו של ראש הממשלה והרמטכ"ל למוסקבה, אינה מעידה על חשש והפתעה בישראל מעצם המהלך הרוסי (כפי שניסו לשכנענו המאמרים השונים בימים האחרונים). סביר יותר להניח שנסיעה זו נועדה לתאום, קביעת/חלוקת אזורי פעילות וקביעת נהלים משותפים למניעת תקלות/תקריות. עושה רושם שרק במזרח התיכון יכולה כנראה להתקיים זהות אינטרסים כל כך מוזרה (לפחות בהקשר לסוריה) ובין "שותפים" כל כך לא טבעיים כגון: רוסיה, ישראל ואיראן.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן