Skip to content

פיטר פן הזועם בדרכים

"פן", יצירתו המקורית של הבמאי פיטר רייט על הרפתקאותיו של פיטר פן - קודרת ומטורפת, אלימה ועגמומית, וגם קסומה והומוריסטית. מי שמציל את הסרט הוא השחקן האוסטרלי-יהודי לוי מילר. לא מומלץ לילדים רגישים במיוחד
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

[rating=3]

"פן" הוא סרט מקורי וחדש באופן שבו הוא מתאר את תולדותיו של פיטר פן והרפתקאותיו בארץ לעולם לא. כסרט פעולה ולא מונפש לילדים, התוכן עשוי להיות עוצמתי עד מפחיד מדי לילדים צעירים. יצירתו של ג'ו רייט קודרת ומטורפת כאחד, ובחלקים אחרים קסומה והומוריסטית. חוסר הסנכרון בין חלקיו השונים עשוי ליצור בעיות בקופות, וזה חבל – כי יש גם קטעים טובים ב"פן". בעוד יש בעיות במבנה העלילה ובסך חלקיו, נראה כי מבקרי הקולנוע בארה"ב ובבריטניה החליטו לקטול את הסרט וציונו המשוקלל לא עבר את ה-40% (אתר "עגבניות רקובות").

כריזמה מרשימה. מילר. באדיבות גלובוס מקס

רייט הוא במאי בריטי שמתמחה בעיבודים קולנועיים ליצירות ספרותיות, כגון "גאווה ודעה קדומה" (2005), "כפרה" (2007), "האנה" (2011) וכן "אנה קרנינה" (2012). עתה החליט לביים את "פן" עבור ילדיו. לצידו עמד התסריטאי האמריקני, ג'ייסון פוקס, שעיבד באופן חופשי לגמרי את יצירתו הנודעת של ג'יימס בארי (שהועלתה לראשונה כמחזה בשנת 1904), ויצר סיפור בסגנון דיקנס עם אלמנטים נאצים ומחווה ברורה ל"מקס הזועם: כביש הזעם".

רייט שכר ילד אוסטרלי יהודי, לוי מילר, לתפקידו של פיטר, ילד אנגלי שננטש על ידי אמו (אמנדה סייפריד) כתינוק. הסיפור מתרחש במהלך הפצצות מלחמת העולם השנייה, ומערב נזירה מרושעת, שודדי ים ובראשם שחור הזקן (יו ג'קמן), דיקטטורה פשיסטית וגם לא מעט מוות.כסרט ילדים, העלילה אפלולית, עגומה ומרובת אלימות. עם הגדרה כזו, קשה להתייחס לסרט באותה שורה כמו הסרט "סינדרלה" הצבעוני, שיצר שנה שעברה קנת' בראנה, או לקלאסיקה המונפשת של דיסני: "פיטר פן".

מה שמחזיק את הסרט הוא המשחק המפואר של מילר, שעושה זאת בכריזמה מרשימה. את המשחק התיאטרלי והמטורף של ג'קמן כמנהיג הפיראטים אפשר לסכם כטירוף מוחלט. שילוב של כל מיני נבלים קולנועיים, שמוזגו לתוך הקסם הטבעי של השחקן. ג'קמן מגלם את הדמות עם אותה סוג של תעוזה מלנכולית, שסיפק ג'וני דפ לכובען המטורף, בעיבוד של טים ברטון ל"אליס בארץ הפלאות".

שילוב של נבלים קולנועיים, שמוזגו לתוך קסמו טבעי של השחקן. ג'קמן. באדיבות גלובוס מקס

ההבדל בין אליס של ברטון ו"פן" של רייט היא שהיה קל לקנות את הפנטזיה ברגע שירדנו למאורת הארנב. במקרה זה, מטלה לא קלה על הצופים להיכנס לגיהינום קודר של ארץ לעולם לא, בטרם פיטר בורח ופוגש בטייגר לילי (רוני מארה). בסרט לא מעט קטעי אקשן גדולים וקולניים, כולם מגובי מחשב, אשר בשלב מסוים הופכים למייגעים ונמתחים. הסרט אף פותח הזדמנות לסרט המשך, כאשר קפטן הוק (ג'יימס הדלונד) מתיידד עם פיטר.

אם כן, יש כאן קונפליקט לא קטן. "פן" אינו אסון קולנועי (אם כי חלק גדול מהמבקרים חושבים כך, וזהו גם כיוונו בקופות בחו"ל), אבל לא הייתי לוקח את הצעירים או הרגישים מדי לצפות בו.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן