10 Comments

1. נמרוד נוי
   2 בנובמבר 2015 @ 10:51

   עמית ידידי ועמיתי,

   אינך קורא אותי נכון ואתה טועה בגדול באשר לקיבוץ בו גדלתי וחונכתי. זכיתי לילדות מדהימה. העריכו אותי בקיבוץ עד מאוד וזכיתי בו באהבה גדולה. ודווקא מתוך הכוח והביטחון שקיבלתי בקיבוץ כאיש בוגר קמתי ועזבתי. גם אברהם אבינו קם ועזב את ארצו ומולדתו ומבית אביו. כדי ליצור משהו חדש צריך לקום וללכת. ושוב, ראה את ספרה הנפלא של פרופסור רבקה שכטר בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם", שפרשת 'לך לך' פותחת אותו. מה שכן למדתי בקיבוץ היה שלא מספיק להיות אנשים טובים, ואין בכך בהכרח ערובה להשגת תוצאות טובות. ראיתי כיצד אנשים טובים עם כוונות טובות מייצרים דברים שאינם טובים. ובעיקר אני מסתייג מתפיסת עולם אידאולוגית וחד ממדית.

   • עמית מנדלזון
     2 בנובמבר 2015 @ 11:02

     מוזר כי הכתיבה שלך מציגה עולם חד מימדי לחלוטין ולא יעזור כמה ספרים של אחרים תצטט. כן גם כוונות טובות יורדות לטמיון אבל מן הסתם הן עדיפות על כוונות רעות

     • נמרוד נוי
       2 בנובמבר 2015 @ 11:19

       ראה עמית, אנחנו עמיתים עכשיו. ובכלל אינני נוהג לחלק "מחמאות" לאיש. דברים טובים אני בהחלט שמח לומר אותם. לומר לאדם כמותי שכתיבתו היא חד ממדית זו "מחמאה", וכך גם באשר לקריאת ספרים והבאת רעיונות מהם. ואני כאמור רוצה לעבוד עמך בכיף וברצון וכוונה טובים ובאהבה.

       • שרה
         3 בנובמבר 2015 @ 10:10

         נמרוד, אהבתי את מאמרך מכיוון שהוא מסתכל על המציאות, על מה שיש לנו ומעודד לאחווה וצמיחה של החברה שלנו והחזון למדינה שאנחנו רוצים שתהיה. אין לנו, אסור לנו ואנחנו לא יכולים לקחת אחריות על כל הפלסטינים. גורלם בידיהם. ימשיכו בדרך ההסתה, הטרור השנאה והאלימות – ייעלמו יוטמעו לאט לאט בתוך האוכלוסיות שמסביבנו ובתוכנו. יבחרו בדרך חדשה של פיוס, פשרה והבנת המציאות – יהיו אוטונומיים לחלוטין. עמיתך עמית שמעריץ וסוגד לשמאל מתעלם מכל העוולות ההיסטוריות שהשמאל ה״הומני״ גרם – ודי להזכר בפשעי הקומוניזם.

2. דני
   1 בנובמבר 2015 @ 21:10

   איזה מזל שיש "שלום עכשו". מה היה נמרוד נוי עושה בלעדיהם?

   • נמרוד נוי
     1 בנובמבר 2015 @ 23:42

     תודה דני על שקראת את מאמרי
     אינני מנהל חשבונות אישיים עם איש בישראל וגם לא עם שלום עכשיו. אני כן כותב את מה שאני מאמין בו. חשוב לי להצביע על הפרובלמטיקה הבסיסית של חיינו הציבוריים במדינה. אני עוסק בכך. ו'שלום עכשיו' הוא עוד סיפור בסדרה ארוכה של דברים שמאפיינים את הדבר הזה. הרבה יותר מאתגר אותי לחשוף את חולשותיו של השמאל הישראלי הדוגמתי. נולדתי בתוכו ואני מכיר אותו היטב. אין בכך כדי לומר שאינני מסתייג ובחריפות רבה מן הימין הדתי הקיצוני. כך למשל, השמאל הישראלי תוקף בחריפות רבה את הימין הקיצוני ומכנה אותו פשיסט, גזען, וכו', בעוד הוא עצמו פועל מבלי דעת על פי דפוסים דומים בשאיפתו לשליטה ולריבונות על המציאות שגלומים בה שורשים עזים של פשיזם, ובכך שהוא מרומם את עצמו בשרוכי הנעלים של ערכים ואידאולוגיות ומתמודד עם המציאות על דרך הגאולה. הרביתי לכתוב על כך בפירוט רב ולא אוכל יותר להרחיב כאן בזאת.

     • עמית מנדלזון
       2 בנובמבר 2015 @ 0:11

       נימרוד, רק דבר אחד קטן… כדאי שתלמד הסטוריה בסיסית בעיקר של הפאשיזם באיטליה, ספרד, וגרמניה הנאצית אולי תבין מדוע השמאל קורא לימין כפי שהוא קורא, ואחר כך שעבור לדיקטטורות תקרא על מרקום בפיליפינים על פינושה על פרון ועל כל הדיקטטורים האפריקאים ותעבור גם על דבלליה בהאיטי. לתקוף את השמאל בגלל שאתה מגיע משם מוכיח על חוסר אובייקטיביות מחד ועל בורות מאידך. ואז בין לבין תקרא את ההגדרות של שמאל וימים בעוד שהשמאל הוא ת מ י ד הומניסט הימין הוא ת מ י ד פאזיסט ולרוב גם גזען. לא המצאנו את זה זה ההסטוריה שממנה אתה מתעלם לחלוטין. אתה גם מתעלם לחלוטין מהעובדה שה"דו שיח" הפוליטי כולל הכאה פיזית וקריאה לרצח של שמאלנים.

       • נמרוד נוי
         2 בנובמבר 2015 @ 6:49

         היי עמית ותודה על הערותיך.
         אף שאינני מומחה להיסטוריה הנך יכול וודאי לשער שאני מכיר את הסיפור של הפשיזים במאה ה- 20. גם קצת קראתי על כך ובעיקר חייתי בה. אני בהחלט מקבל את דבריך והגדרותיך, אך דווקא משום כך מגיע לנו לבחון את הדברים שוב ושוב. התהדרות בערכים אוניברסליים איננה מבטיחה בהכרח השגת תוצאות טובות ואיכותיות שתואמות את הערכים האלה. אני כותב על כך וכותב שוב ושוב. אדם וחברה מוסריים, בדיון הפילוסופי, נקבעים קודם כל ובראש ובראשונה על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם. אז אני אינני נופל מן הכיסא מדגלים שונים וגם מדגל הערכים האוניברסליים. וכתבתי על כך מאמר כיצד הערכים האוניברסליים הופכים לדת. פרופסור רבקה שכטר, בספרה הנפלא בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם", מראה לנו כיצד אימפריות קדומות יוצאות למסעות כיבושים ולמלחמות ולהרג כתוצאה מתרבות שמורדת בהיגיון השפה שמשמעותו חיים בגבולות אנושיים. וזאת הם עושות כהשלכה למצב שאין לנו שליטה וגם לא ריבונות על המציאות. על פי רבקה שכטר, הפשיזם הוא תוצר מובהק של תרבות שמורדת בשפה ושואפת לשליטה ולריבונות על המציאות. היא מזהה זאת אצל לותר ואצל גיתה ואחר כך בנאציזם. אני בהחלט מזהה גם בשמאל הדוגמתי שאיפה עזה לשליטה שכזו במציאות ואני מזהיר מפניה. מאז שעזבתי את הקיבוץ, בהיותי צעיר אחרי השירות הצבאי, אינני מקבל שום דבר בחיים כמובן מעליו, וחשוב לי מאוד לבחון באופן אוטונומי כל קביעה וכל דגל.

         • עמית מנדלזון
           2 בנובמבר 2015 @ 10:26

           אני מתחיל להבין מהיכן אתה בא וראיתי את זה מאות ואלפי פעמים, הצורך לשפוך חמתך על הקיבוץ, אז ככה השמאל בישראל מורכב ברובו מעירוניים נכון יש הרבה קיבוצניקים. לתקוף אותו פעם אחר פעם בגלל משקעים אישיים, ואין ספק שיש לך אחרי הכל אתה חוזר שוב ושוב על מוצאך. אני מדבר על הסטוריה. מה לעשות שמאל זה הומניזם ימין זה פאשיזם ברור שאיש מהם איננו צודק ובמציאות הקיימת בישראל הבעייתיות גדולה. אבל הימין רוצה להנציח משהו בההסטוריה הוכיחה שנידון לכישלון וגורר התמוטטות בעוד שהשמאל מחפש דרך הומנית לבעיה שבעיקרה הומנית למרות שהשורש שלה דתי לאומני. מצטער אתה צריך לעצור ולחשוב מה מביא אותך לשנאה היוקדת הזו לקיבוצים בפרט ולשמאל בכלל

3. סרג'יו
   31 באוקטובר 2015 @ 14:50

   כן כן, הימין (חוץ מקיצוניים בשוליים) מסתכל למציאות בעיניים והשמאל מנותק.. נכון, יש בשמאל כאלה שהופכים משאלות לב למציאות, אבל זה לא אומר שכל הגישה מגיע רק ממקום כזה. מבחינתי כשביבי אומר "ירושלים בירתנו המאוחדת לנצח נצחים" זה לא פחות מנותק מהמציאות (מעבר לשבריריות של זה עכשיו, אם נסתכל היסטורית, עלינו ועל עמים אחרים, דברים לא נשארים ככ 'לנצח נצחים').

   אני אגיד מה אני חושב ואני מאמין שזה מייצג גם אחרים בשמאל. אני יוצא מנקודת הנחה שמה שלא נעשה סיכוי סביר שהערבים ימשיכו לשנוא אותנו, והעולם יהיה מוטה נגדינו, לפחות כל עוד אנחנו יותר חזקים מהצד השני (וככה רצוי שיהיה). ועדיין זה לא מצדיק שליטה והתערבבות שלנו בהם, זה בטח לא צודק ובעיני גם לא נכון לנו..