לעזאזל עובדות המציאות – תחי נצח ישראל! תחי הערכים האוניברסליים!

הרעיונות של 'שלום עכשיו' נגזרים ישירות מתפיסת עולם זו. מאחר ולאיש מעמנו אין שליטה על המציאות, פרט למעשיו הוא, אנו מפנים את כל נטל האחריות כלפינו. במצב עניינים זה לא נותר לנו אלא לוותר, לסגת ולהצטמצם, וזאת תוך כדי התעלמות מוחלטת מן המציאות והאחר שסביבנו והכפפתם לאידיאל הערכים האוניברסליים.

Print Friendly

רק אם ניצמד לעובדות שהמציאות מייצרת וכופה אותן עלינו, ונלמד היטב את הסיפור הגדול של האסלם והערביות, נוכל לשבת יחד ולבסס הסכמות לאומיות נרחבות באשר לנוכחותנו במזרח התיכון. זו דרך ההתמודדות הנכונה והאיכותית שעלינו לאמץ.

העובדות קודמות למערך הפרשני שמלווה כל אחד מאתנו, ולתשתית הערכית אידאולוגית המזינה אותו, לטוב ולרע. עלינו להיות ערים לכך, ובעיקר לשים את הדגש על הסתכלות עניינית ומקצועית ככל שניתן על המציאות. זה המפתח להישרדותנו. אלו הדברים שאנו יכולים לעשותם מבלי שאנו תלויים בשום גורם אחר בעולם.

הימין הקיצוני בישראל, ולא פחות ממנו השמאל הדוגמתי, שמים את בנין-העל שלהם לפני המציאות הנגלית. לעזאזל העובדות – תחי נצח ישראל!! תחי הערכים האוניברסליים!! אינוס העובדות והתאמתם להשקפת עולמנו היא תופעה אנושית שכיחה שיש להימנע ממנה ככל האפשר. כך למשל, הקמת מדינת ננס פלשתינית בינינו לבין ירדן, בתמונת גן העדן של הערכים האוניברסליים וזכויות האדם, זה סיפור נפלא. ובאשר לנצח ישראל ואמונה בבורא עולם – התעלמות מן הערבים החיים ביהודה ושומרון הוא סיפור אדיר.

בנוסף, עלינו להישמר מכל משמר שלא להיסחף אחר הדחפים האנושיים לשליטה ולריבונות על המציאות. אין לנו שליטה על הגורל, לא על חוקי הטבע וגם לא על מרבית מעשיי ידי האדם, ומכאן שלא הכל תלוי אך ורק בנו. על כך כותבת פרופסור רבקה שכטר בספרה הנפלא בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם".

הרעיונות של 'שלום עכשיו' נגזרים ישירות מתפיסת עולם זו. מאחר ולאיש מעמנו אין שליטה על המציאות, פרט למעשיו הוא, אנו מפנים את כל נטל האחריות כלפינו. במצב עניינים זה לא נותר לנו אלא לוותר, לסגת ולהצטמצם, וזאת תוך כדי התעלמות מוחלטת מן המציאות והאחר שסביבנו והכפפתם לאידיאל הערכים האוניברסליים.

בשבוע שעבר חלפו 20 שנה לרצח הנורא של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין. כולנו מתגעגעים לאיש הנפלא הזה, הצנוע והמגמגם מעט. אך עם הגעגועים לימי העבר הגדולים של האבות המייסדים של המדינה ושל דור הממשיכים שיצקו לידיהם, עלינו לומר באופן מפוקח שהסכם אוסלו היה שגיאה היסטורית שכולנו משלמים עליה עתה ביוקר רב. הסכם שנבע כולו מאינוס המציאות והכפפתה לאידאולוגיה של השמאל בישראל ולשאיפותיו המרדניות לשליטה ולריבונות עליה.

בדברים אלה אין כדי לומר שנגזר עלינו לשבת בחיבוק ידיים. ניתן לפעול למען השגת השלום, אך זאת מבלי להתעלם מן הצד השני ומחלקו באחריות לפתרון הבעיות, וממכלול מרכיבי המציאות הרלוונטיים. ויתורים חד צדדיים הם מתכון לכישלון. אם לאסלם ולערבים יש את הזמן שלהם אז גם לנו יש את שלנו. אנו חיים במזרח התיכון ועלינו לאמץ את קצב החיים שלו. יכולים אנו לשקוד על קידום ופיתוח אורחותינו הציבוריים, ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית, המצויים כיום במשבר דורי גדול המייצר הפסדים עצומים למדינה ולחברה בה, וכל דבר אחר למען ביטחוננו, רווחתנו ושגשוגנו כאן.

על פי רבקה שכטר, העברים הקדמוניים חיו על פי הגיון השפה, כפי שזה משתקף בסיפורי המקרא המכוננים שלנו ומשליהם הקדומים. הם אימצו עולם ערכים של חיים בגבולות אנושיים. חיים של יצירה והתחדשות, של קדושת החיים, של קהילתיות וערכים חברתיים, של רצון חופשי, של יוזמה ופעילות המתמקדים בהטבת החיים ובשיפורם.

בהרחבה רבה סוקרת המחברת את תרבויות העולם העתיק, שהיו בעיקרן אגרסיביות מאוד, מאמינות בגורל, בדטרמיניזם ובנצחיות העולם, תרבויות שהתאפיינו במסעות כיבושים ומלחמות של שליטיהן כהשלכה והעתקה של מאוויים אנטי לשוניים השואפים לריבונות ולשליטה על הגורל. מסעות שהסתיימו בהרג המוני ובהרס של תרבויות ולא הותירו זכר ושם בדמות יצירה אנושית כמו התנ"ך.

רק הנביאים העברים בזו למצביאים האגרסיביים, כיוון שתרבות התנ"ך הייתה תרבות לשונית שערכיה היו חברתיים. כך גם העובדה שמחשבת התנ"ך השלימה עם קיום בעולם הנגלה בלבד וויתרה על השאיפה לקיום נצחי. זו הסיבה שבהקשר מחשבת התנ"ך לא היה מקום למרד נגד הקיום.

אין ספק שהבעיה הפלשתינית הוא לב ליבו של הקונפליקט הגדול בין השמאל לימין בישראל, שהוא מיותר, אין בו כל הצדקה, וניתן וצריך למנעו. על כן, הסיפור שיש בתוכנו אנשים טובים שרוצים בשלום דוגמת 'מחנה-השלום', ומולם אנשים רעים שמתנגדים לו חייב להיפסק ומיד. עלינו לעבור משיח של משאלות לב לשיח על המציאותי האפשרי והרלוונטי בחיינו.

הערכים האוניברסליים הם אידיאל אנושי נשגב אך בשום פנים ואופן הם אינם חזות הכול, אינם תכנית עבודה וגם לא תחליף לדרכי תקיפה והתמודדות נוספות עם המציאות. זו איננה נוסחת פלאים המרפאה כל חולי. הדבקות בערכים אלה מאפיינת במיוחד את האליטה התרבותית-תקשורתית-וחלק מן האקדמיה שבתוכנו. תפיסה זו, כמו גם תפיסות גאוליות מבית היוצר של הימין הקיצוני, שתיהן לקויות ומזיקות, והן שעומדות במרכז הוויכוח הציבורי המפריד והמפצל כיום בחברה הישראלית. קצת צניעות וענווה לא יזיקו לאיש. זה שאנשים מרוממים את עצמם גבוה גבוה בערכים ובאידאולוגיות אין בכך לומר שיש להם מנדט על החוכמה ועושר היכולות האנושיות. ברוב המקרים אנשים טובים אלה מייצרים תוצאות רעות. ככה זה.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, פנאי, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על לעזאזל עובדות המציאות – תחי נצח ישראל! תחי הערכים האוניברסליים!

  1. מאת נמרוד נוי‏:

    עמית ידידי ועמיתי,

    אינך קורא אותי נכון ואתה טועה בגדול באשר לקיבוץ בו גדלתי וחונכתי. זכיתי לילדות מדהימה. העריכו אותי בקיבוץ עד מאוד וזכיתי בו באהבה גדולה. ודווקא מתוך הכוח והביטחון שקיבלתי בקיבוץ כאיש בוגר קמתי ועזבתי. גם אברהם אבינו קם ועזב את ארצו ומולדתו ומבית אביו. כדי ליצור משהו חדש צריך לקום וללכת. ושוב, ראה את ספרה הנפלא של פרופסור רבקה שכטר בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם", שפרשת 'לך לך' פותחת אותו. מה שכן למדתי בקיבוץ היה שלא מספיק להיות אנשים טובים, ואין בכך בהכרח ערובה להשגת תוצאות טובות. ראיתי כיצד אנשים טובים עם כוונות טובות מייצרים דברים שאינם טובים. ובעיקר אני מסתייג מתפיסת עולם אידאולוגית וחד ממדית.

    • מוזר כי הכתיבה שלך מציגה עולם חד מימדי לחלוטין ולא יעזור כמה ספרים של אחרים תצטט. כן גם כוונות טובות יורדות לטמיון אבל מן הסתם הן עדיפות על כוונות רעות

      • מאת נמרוד נוי‏:

        ראה עמית, אנחנו עמיתים עכשיו. ובכלל אינני נוהג לחלק "מחמאות" לאיש. דברים טובים אני בהחלט שמח לומר אותם. לומר לאדם כמותי שכתיבתו היא חד ממדית זו "מחמאה", וכך גם באשר לקריאת ספרים והבאת רעיונות מהם. ואני כאמור רוצה לעבוד עמך בכיף וברצון וכוונה טובים ובאהבה.

        • מאת שרה‏:

          נמרוד, אהבתי את מאמרך מכיוון שהוא מסתכל על המציאות, על מה שיש לנו ומעודד לאחווה וצמיחה של החברה שלנו והחזון למדינה שאנחנו רוצים שתהיה. אין לנו, אסור לנו ואנחנו לא יכולים לקחת אחריות על כל הפלסטינים. גורלם בידיהם. ימשיכו בדרך ההסתה, הטרור השנאה והאלימות – ייעלמו יוטמעו לאט לאט בתוך האוכלוסיות שמסביבנו ובתוכנו. יבחרו בדרך חדשה של פיוס, פשרה והבנת המציאות – יהיו אוטונומיים לחלוטין. עמיתך עמית שמעריץ וסוגד לשמאל מתעלם מכל העוולות ההיסטוריות שהשמאל ה״הומני״ גרם – ודי להזכר בפשעי הקומוניזם.

  2. מאת דני‏:

    איזה מזל שיש "שלום עכשו". מה היה נמרוד נוי עושה בלעדיהם?

    • מאת נמרוד נוי‏:

      תודה דני על שקראת את מאמרי
      אינני מנהל חשבונות אישיים עם איש בישראל וגם לא עם שלום עכשיו. אני כן כותב את מה שאני מאמין בו. חשוב לי להצביע על הפרובלמטיקה הבסיסית של חיינו הציבוריים במדינה. אני עוסק בכך. ו'שלום עכשיו' הוא עוד סיפור בסדרה ארוכה של דברים שמאפיינים את הדבר הזה. הרבה יותר מאתגר אותי לחשוף את חולשותיו של השמאל הישראלי הדוגמתי. נולדתי בתוכו ואני מכיר אותו היטב. אין בכך כדי לומר שאינני מסתייג ובחריפות רבה מן הימין הדתי הקיצוני. כך למשל, השמאל הישראלי תוקף בחריפות רבה את הימין הקיצוני ומכנה אותו פשיסט, גזען, וכו', בעוד הוא עצמו פועל מבלי דעת על פי דפוסים דומים בשאיפתו לשליטה ולריבונות על המציאות שגלומים בה שורשים עזים של פשיזם, ובכך שהוא מרומם את עצמו בשרוכי הנעלים של ערכים ואידאולוגיות ומתמודד עם המציאות על דרך הגאולה. הרביתי לכתוב על כך בפירוט רב ולא אוכל יותר להרחיב כאן בזאת.

      • נימרוד, רק דבר אחד קטן… כדאי שתלמד הסטוריה בסיסית בעיקר של הפאשיזם באיטליה, ספרד, וגרמניה הנאצית אולי תבין מדוע השמאל קורא לימין כפי שהוא קורא, ואחר כך שעבור לדיקטטורות תקרא על מרקום בפיליפינים על פינושה על פרון ועל כל הדיקטטורים האפריקאים ותעבור גם על דבלליה בהאיטי. לתקוף את השמאל בגלל שאתה מגיע משם מוכיח על חוסר אובייקטיביות מחד ועל בורות מאידך. ואז בין לבין תקרא את ההגדרות של שמאל וימים בעוד שהשמאל הוא ת מ י ד הומניסט הימין הוא ת מ י ד פאזיסט ולרוב גם גזען. לא המצאנו את זה זה ההסטוריה שממנה אתה מתעלם לחלוטין. אתה גם מתעלם לחלוטין מהעובדה שה"דו שיח" הפוליטי כולל הכאה פיזית וקריאה לרצח של שמאלנים.

        • מאת נמרוד נוי‏:

          היי עמית ותודה על הערותיך.
          אף שאינני מומחה להיסטוריה הנך יכול וודאי לשער שאני מכיר את הסיפור של הפשיזים במאה ה- 20. גם קצת קראתי על כך ובעיקר חייתי בה. אני בהחלט מקבל את דבריך והגדרותיך, אך דווקא משום כך מגיע לנו לבחון את הדברים שוב ושוב. התהדרות בערכים אוניברסליים איננה מבטיחה בהכרח השגת תוצאות טובות ואיכותיות שתואמות את הערכים האלה. אני כותב על כך וכותב שוב ושוב. אדם וחברה מוסריים, בדיון הפילוסופי, נקבעים קודם כל ובראש ובראשונה על פי תוצאות מעשיהם ומחדליהם. אז אני אינני נופל מן הכיסא מדגלים שונים וגם מדגל הערכים האוניברסליים. וכתבתי על כך מאמר כיצד הערכים האוניברסליים הופכים לדת. פרופסור רבקה שכטר, בספרה הנפלא בפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם", מראה לנו כיצד אימפריות קדומות יוצאות למסעות כיבושים ולמלחמות ולהרג כתוצאה מתרבות שמורדת בהיגיון השפה שמשמעותו חיים בגבולות אנושיים. וזאת הם עושות כהשלכה למצב שאין לנו שליטה וגם לא ריבונות על המציאות. על פי רבקה שכטר, הפשיזם הוא תוצר מובהק של תרבות שמורדת בשפה ושואפת לשליטה ולריבונות על המציאות. היא מזהה זאת אצל לותר ואצל גיתה ואחר כך בנאציזם. אני בהחלט מזהה גם בשמאל הדוגמתי שאיפה עזה לשליטה שכזו במציאות ואני מזהיר מפניה. מאז שעזבתי את הקיבוץ, בהיותי צעיר אחרי השירות הצבאי, אינני מקבל שום דבר בחיים כמובן מעליו, וחשוב לי מאוד לבחון באופן אוטונומי כל קביעה וכל דגל.

          • אני מתחיל להבין מהיכן אתה בא וראיתי את זה מאות ואלפי פעמים, הצורך לשפוך חמתך על הקיבוץ, אז ככה השמאל בישראל מורכב ברובו מעירוניים נכון יש הרבה קיבוצניקים. לתקוף אותו פעם אחר פעם בגלל משקעים אישיים, ואין ספק שיש לך אחרי הכל אתה חוזר שוב ושוב על מוצאך. אני מדבר על הסטוריה. מה לעשות שמאל זה הומניזם ימין זה פאשיזם ברור שאיש מהם איננו צודק ובמציאות הקיימת בישראל הבעייתיות גדולה. אבל הימין רוצה להנציח משהו בההסטוריה הוכיחה שנידון לכישלון וגורר התמוטטות בעוד שהשמאל מחפש דרך הומנית לבעיה שבעיקרה הומנית למרות שהשורש שלה דתי לאומני. מצטער אתה צריך לעצור ולחשוב מה מביא אותך לשנאה היוקדת הזו לקיבוצים בפרט ולשמאל בכלל

  3. מאת סרג'יו‏:

    כן כן, הימין (חוץ מקיצוניים בשוליים) מסתכל למציאות בעיניים והשמאל מנותק.. נכון, יש בשמאל כאלה שהופכים משאלות לב למציאות, אבל זה לא אומר שכל הגישה מגיע רק ממקום כזה. מבחינתי כשביבי אומר "ירושלים בירתנו המאוחדת לנצח נצחים" זה לא פחות מנותק מהמציאות (מעבר לשבריריות של זה עכשיו, אם נסתכל היסטורית, עלינו ועל עמים אחרים, דברים לא נשארים ככ 'לנצח נצחים').

    אני אגיד מה אני חושב ואני מאמין שזה מייצג גם אחרים בשמאל. אני יוצא מנקודת הנחה שמה שלא נעשה סיכוי סביר שהערבים ימשיכו לשנוא אותנו, והעולם יהיה מוטה נגדינו, לפחות כל עוד אנחנו יותר חזקים מהצד השני (וככה רצוי שיהיה). ועדיין זה לא מצדיק שליטה והתערבבות שלנו בהם, זה בטח לא צודק ובעיני גם לא נכון לנו..