כה אמר סמואל הנטינגטון

תיאורית "התנגשות הציביליזציות" של הנטינגטון , לפיה חלוקת העוצמה בעולם נעשית על פי תרבויות ולא על פי מדינות, שכוחן הפוליטי נחלש, זה טוב או רע ליהודים ?

Print Friendly

התנגשות הציביליזציות. הנטינגטון

התנגשות הציביליזציות. הנטינגטון

בימים האחרונים, עם אירועי הטרור הקשים הקורעים את ארצנו לאורכה ולרוחבה אני תופסת את עצמי חושבת שוב ושוב על התיאוריה של הנטינגטון. כבר כשהחל "האביב הערבי" אמרתי לעצמי, הנה תיאוריה שהתגבשה במאה הקודמת (1992) קורמת עור וגידים והופכת הלכה למעשה במאה הנוכחית.

הנטינגטון , פרופ' למדעי המדינה, טען שמאז תום עידן המלחמה הקרה, יש ירידה במעמד המדינה ופרס את תיאוריית "התנגשות הציביליזציות" (בספרו משנת 1996). לפי תיאוריה זו,  חלוקת העוצמה בעולם נעשית על פי תרבויות (=ציביליזציות) ולא על פי מדינות. כוחה של המדינה כשחקן פוליטי בינלאומי נחלש והציביליזציות הולכות ומתחזקות.

לפי הנטינגטון קיימות בעולם 8 תרבויות מובילות כלהלן:

מערבית (מדינות אירופה וארה"ב);  

אורתודוקסית (רוסיה, סרביה, מדינות הבלקן, ביילרוס, וחלקים מאוקראינה) ;

איסלמית ( מדינות ערב במזרח התיכון, באפריקה ובאסיה) ;

סינית (סין, ווייטנאם, וקוריאה) ;

לטינו אמריקאית (אמריקה הדרומית והמרכזית) ;

הינדית (התרבות בתת היבשת ההודית בה שולט ההינדואיזם);

יפנית (יחודית לבני דת השינטו, הדת השלטת ביפן, "ארץ השמש העולה");

ובודהיסטית (מדינות המאמינות בבודהה)..

 

כבר מעיון ברשימה זו נראה כי יש תרבויות "שתלטניות" ותרבויות "שקטות" ועדיין, ככל שההזדהות של האדם עם התרבות מתחדדת כך מתחדדים ההבדלים בין התרבויות והמכנה המשותף הולך ומתרחק.

הספר של הנטינגטון "התנגשות הציביליזציות" פורסם בשנת 1996 ועורר סימני שאלה וביקורת רבה. קראתי אותו לפני מספר שנים ומאז הוא מהדהד בי.

בעקבות מתקפת ה-11 בספטמבר 2001 נראה כי הנטינגטון צדק. המתקפה האכזרית הזו לא התרחשה בין מדינות אלא בין ארגון איסלמי לבין סמל השלטון המערבי. אמנם הוגים שונים, כמו פוקויאמה, המשיכו לטעון כי לא מדובר במתקפה של האיסלאם וכי גם מדינות איסלמיות נמצאות בדרך לדמוקרטיה אך בפועל אנו רואים שהמלחמות הגדולות שבדרך (מאז ועד היום) , הן בעצם מאבקים בין ציביליזציות, בדיוק כמו שחזה הנטינגטון : הציביליזציה האיסלמית אל מול זו המערבית וגם האורתודוקסית.

כל בר דעת יכול לראות היום כי הטרור האיסלמי הבינלאומי, ה"אביב הערבי" שהתחיל בתוך המדינות האיסלמיות וגלש אל מדינות העולם המערבי, ומעל הכל ארגון דאעש, אלו הם בעצם ביטויים של התנגשויות בין הציביליזציה האיסלמית למערבית. כך גם באה לידי ביטוי ההתנגשות במלחמות האזרחים באפריקה , בצ'צ'ניה וכדומה. דוגמא נוספת ניתן לראות גם במלחמתה של רוסיה באוקראינה, וכמובן בתחרות הענקים בין ארה"ב לסין (מבלי להזכיר את "התחרות" בין ארה"ב לרוסיה).

היהדות, דרך אגב, לא תפסה מקום רב בתיאוריה של הנטינגטון והוא ראה בה יישות המקורבת היסטורית לנצרות ולאיסלם, אך היא חסרה זהות סובייקטיבית מספקת וקרובה לציביליזציות בהן היא שוכנת.

יחד עם זאת נראה כי היא היא מעוררת אנטגוניזם עז לציביליזציה האיסלמית, וההתנגשות הזאת בין הציביליזציה האיסלמית הגדולה לבין ה"תת-ציביליזציה" הקטנה של היהדות, הופכת עולמות שלמים ומרעישה את כל היבשות כאחת.

לפי הנטינגטון, ההתבוללות וההגירה האיסלמית אל תוך העולם המערבי תביא לשחיקה של הציביליזציה המערבית, ושחיקה כזאת ניתן למנוע רק בתוך המדינות פנימה, ולא באמצעים בין-מדינתיים.

מכאן, אני מסיקה, התנגשות הציביליזציות זה רע ליהודים. רק ריאליזם תקיף יכול לשמור על שלמות הפינה היהודית הקטנה בעולם, ועוד יותר קשה לומר, שלמעשה ישראל תוכל לעשות זאת רק בתוך המדינה פנימה, והקושי לקבל עזרה בינלאומית רק יחריף. איך אמרו חכמינו ? עם לבדד ישכון.

 

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה בעולם, דמוקרטיה, מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, פנאי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.