טרוצקי על מות בנו / לאון טרוצקי, ז'ורז' סימנון  שוב ושוב מצליחה "נהר ספרים" להפתיע כאשר היא שולפת מתהום הנשיה כתבים נשכחים אך כל כך חשובים, אבני דרך עבור כל מי שהגות, זכויות אדם והומניות בנפשו. שני חלקים לספרון המעניין הזה העוסק בבנו המת של מי שהיה ממנהיגי המהפכה עד עלייתו של סטאלין אך בעיקר באב עצמו. לב לבוביץ' סדוב, בנו בן ה 32 של טרוצקי אושפז בתחילת שנת 1938 בעקבות דלקת בתוספתן וחודש מאוחר יותר נפטר במהלך ניתוח שני תוך פרק זמן קצר. מאוחר יותר הסתבר כי הקליניקה בה טופל נוהלה על ידי מתנגדי המשטר הקומוניסטי בברית המועצות וכפי הנראה לא העניקו לו את הטיפול המיטבי.. הספדו של טרוצקי על בנו הוא הספד נרגש של אב אך גם של מנהיג וחבר לדרך המהפכה. חלקו השני של הספרון הוא ראיון שקיים עם טרוצקי ז'ורז' סימנון ביוני 1933, אז, סופר צעיר בתחילת דרכו. סימנון מראיין את טרוצקי בגלותו בטורקיה ושומע ממנו דברים נוקבים על עתידה של אירופה ועל מי שעתיד לשנותה לעד, אדולף היטלר.

טרוצקי על מות בנו מאת לאון טרוצקי וז'ורז' סימנון, הוצאת נהר ספרים, תרגמה מאנגלית: רעיה ג'קסון, תרגם מצרפתית: ראובן מירן, 94 עמ'

הגזמה וחצי / אלי ברוש  לא בטוח שביל גייטס הוא האיש הנכון לצטט על כריכת הספר כאשר הוא מכריז עליו כ "שנון בטירוף" אבל ביל לא טועה. "הגזמה וחצי" הוא בדיוק הדבר שאתם זקוקים לו בימים האלה וכותרת המשנה של הספר מדייקת עוד יותר עד כמה תשמחו לקרוא אותו: "מצבים מצערים, מנגנוני התמודדות פגומים, תוהו ובוהו ודברים אחרים שקרו". כותרת נהדרת, אגב, גם לביוגרפיה העתידית של בנימין נתניהו עם סיום כהונתו אי שם לעולם לא. ראשיתו של "הגזמה וחצי" בבלוג הנושא את אותו השם ובעיקר את אותה הרוח. הרומן הגרפי  שהוא לא בדיוק רומן ולא גרפיקה מהסוג שאתם מדמיינים, יותר ציורים ילדותיים ההולמים את רוח הטקסט הממאנת להתבגר, מצליח בקלות יחסית למצוא נקודות הזדהות אצל הקורא ובעיקר להעלות חיוכים גדולים על פניו. כמו שמספרת כותרת המשנה, אלי ברוש בוחנת באמצעות סיטואציות יום יומיות מחייה את תפקודה ואת אותם התנהגויות שהביאוה עד הלום תוך שהיא חושפת את השקרים הקטנים והגדולים שהיא, אבל לא רק היא, מספרת לעצמה על חייה.

הגזמה וחצי מאת אלי ברוש, הוצאת ידיעות ספרים, תרגמה מאנגלית: נטע גורביץ, 383 עמ'

 היסטוריה בדמדומים – הרהורים על זמן ואמת / שלמה זנד  ברוח התקופה, כל ספר של איש השמאל הרדיקאלי וההיסטוריון המרתק עלול להיות אחרון. נדמה שעוד רגע פרסומים דוגמת ספריו האחרונים ("מתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?" ו "מתי ואיך חדלתי להיות יהודי?") יביאו את כותביהם לידי העמדה לדין, בינתיים עוד אפשר להנות ממעט החופש שנותר.

אם בספרו האחרון ביקש זנד לערער על אלו הרואים בכל חילוני תושב הארץ יהודי מתוקף היוולדו ככזה הפעם הוא מותח עוד מעט את הגבולות ומבקש לשאול מהי בכלל אותה היסטוריה הנלמדת בבתי הספר ובאקדמיה? מדוע היא נתפסת כמקצוע כל כך חשוב, מי כותב אותה ואיזה אינטרסים היא מייצגת. רב רעיונותיו של זנד אינם חדשים וכל ילד יודע שסיפורה של מלחמת העולם השניה למשל, כמו גם הניצחון על הגרמנים הוא סיפור שונה לחלוטין אצל האמריקנים ואצל הרוסים, ועדיין, זנד עושה סדר בדברים ומאפשר הצצה אל מאחורי הקלעים של כתיבת ההיסטוריה וגם זה לא מעט בכלל.

היסטוריה בדמדומים – הרהורים על זמן ועל אמת מאת שלמה זנד, הוצאת רסלינג, 300 עמ'

 ילדותו של ישו / ג'.מ. קוטזי  ספרו האחרון של זוכה פרס נובל לספרות (2003) אשר ראה אור לפני כשנתיים יוצא לאור כעת גם בעברית ואפילו בעיתוי מוצלח יותר לאחר שהמציאות האירה פניה לעם עובד.. עבור רוב הישראלים קוטזי הוא מחבר "חרפה" ורק מעטים או לפחות מעטים מ מכירים את יצירותיו האחרות של מעולות לא פחות. "ילדותו של ישו" הוא סיפורם של סיימון ודוד, גבר בגיל העמידה וילד בן חמש המגיעים למדינה דוברת ספרדית אך נטולת שם ומבקשים לעצמם חיים חדשים. שמותיהם חדשים, הם מקבלים תאריכי לידה חדשים ומאמצים לעצמם אט אט את השפה החדשה והלא מוכרת. לא רק הם שם. כמעט כל תושביה של העיר אליה הם הגיעו הם מהגרים חסרי זהות כמותם. סיפור על פליטות וזרות יהיה כנראה רלוונטי תמיד ובכל מקום, ובכל זאת, קוטזי לא העלה כנראה על דעתו בשעה שכתב את הרומן הזה, את גלי הפליטים העצומים שישטפו את אירופה תוך זמן קצר. כאמור, זהו סיפור על פליטות אבל לא פחות מכך גם על יחסיהם של דוד וסיימון שהכירו באוניה ועל מסע החיפוש של השניים גם אחרי אמו של דוד אבל לא פחות מכך אחרי זהות חדשה.

ילדותו של ישו מאת ג'. מ. קוטזי, הוצאת עם עובד, תרגם מאנגלית: אברהם יבין, 320 עמ'

 נפלאתה – אנתולוגיה של שירה להט"בית  מבחר ראשון של שירה להט"בית בעברית ואיזה מבחר נהדר. שירת מקור ושירה מתורגמת (היטב) מן התנ"ך ומימי הביניים ועד עתה ממש, מיהודה הלוי ואבן גבירול דרך שיקספיר, אמילי דיקנסון ולורקה ועד חזי לסקלי ורמי סערי. דורי מנור כותב בהקדמה לספר על הצורך של נערים ונערות להט"בים באנתולוגיה הזאת וזה אכן נחוץ אבל השירים היפים הללו יכולים לשמח לא פחות גם סטרייטים טובי לב ואוהבי שירה.  והנה אחד מהם, "המשוגעת בעליית הגג של שרון אס: לַיְלָה חַם וִירֵחַ־תַּעַר / מִתְנוֹצֵץ. הַאִם נִהְיֶה הַלַּיְלָה / הָאִשָּׁה הַמְשֻׁגַּעַת, זוֹ שֶׁאֵין / לָהּ מִטָּה וְאוֹכֶלֶת לֶחֶם / מִקַּרְקָעִית נָהָר שָׁחֹר? / אֵינֶנּוּ יְכוֹלוֹת לִישֹׁן הַלַּיְלָה לְיַד הַיָּשֵׁן. / חַיֵּינוּ הַקּוֹדְמִים וְחַיֵּינוּ הַבָּאִים / מְחַיְּכִים בְּפֶה חֲסַר שִׁנַּיִם / עַד שֶׁצְּמַרְמֹרֶת עוֹבֶרֶת בַּפָּנִים הָעֲיֵפוֹת. / בְּתוֹךְ הַנַּעֲלַיִם / מַצִּיעוֹת הַחַיּוֹת הַקְּטַנּוֹת אֶת מִטּוֹתֵיהֶן /. אֲנַחְנוּ פַּחְדָנִיּוֹת הַלַּיְלָה. / בִּמְיֻחָד בֵּין אַרְבָּעָה קִירוֹת. / אֵין סִכּוּי שֶׁאִישׁ חָדָשׁ / יִפְגֹּש אוֹתָנוּ בָּאַמְבָּט, / יַחְלִיק עַל גַּבֵּנוּ –

אֲנִי וְהַמְטֹרֶפֶת הוֹלְכוֹת / מֵהָעֵץ הַמְזַמֵּר חֲרִישִׁית בֶּחָצֵר / עַד הַחַשְׁמַל הַתָּלוּי כְּכָנָף / בַּמְּנוֹרָה. לֹא נִצְחַק כַּאֲשֶׁר נַבְעִיר אֶת הַבַּיִת / פָּשׁוּט נָנוּחַ, קְצָת נָנוּחַ בְּתוֹךְ הַלֶּהָבוֹת / בְּתוֹךְ כְּאֵב גָּדוֹל יוֹתֵר מִלָּשׁוֹן כְּרוּתָה, מֵאַהֲבָה שֶׁאֵפֶר נוֹצֵץ / בִּשְׁעָרָהּ וּמֵהַיָּשֵׁן שֶׁאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר / לַמְרוֹת הַקִּירוֹת שֶׁנּוֹפְלִים / לַמְרוֹת הַנָּהָר שָׁחֹר וְקַר שֶׁנָּבַח / עָלֵינוּ לָצֵאת מֵהַשְּׂמִיכָה, לִנְדֹּד / לִנְדֹּד עַד הָאֵשׁ – עַד הַמַּעֲשֶׂה / שֶׁלֹּא תִּהְיֶה מִמֶּנּוּ / חֲזָרָה

נפלאתה – אנתולוגיה של שירה להט"בית בעריכת רונן סוניס ודורי מנור, הוצאות מודן וחרגול, 402, עמ'

[related-posts title="'הַצָּעָה לְסֵפֶר'"]