לא לחינם עולה הצעקה "נאצים" משורות השמאל. יש לה בסיס היסטורי והקבלה מפחידה. זה לא עניין אמוציונלי, ובעצם זה כל כך פשוט, עד שגם כתיבת שורות אלו מעלה זיעה קרה על מצחי.

נתחיל בעובדות: המפלגה הנאצית בגרמניה עלתה לשלטון בהליך דמוקרטי וביססה אותו בבחירות שנערכו לאחר מכן, באמצעת חקיקת סדרת חוקים שנועדו לצמצם את היריבות הפוליטיות שלה. משמעות המילה נאצים היא "נאציונל סוציליסטים" – אוקסימורון גמור בפוליטיקה המודרנית.

ממשלת ישראל נבחרה בהליך דמוקרטי ופועלת בצורה אנטי דמוקרטית, תוך חקיקה וקידום חוקים שפוגעים ישירות בדמוקרטיה ומצמצמים באופן משמעותי את כוחם של היריבים הפוליטיים, חופש הדיבור שלהם ובכלל. פגיעה בעיתונות החופשית על-ידי הרחבה של חוק לשון הרע גרמה לחרדה והתקרנפות מוחלטת של העיתונות החופשית בישראל. בטאון ראש הממשלה – "ישראל היום" – שמחולק חינם, הכניס לחובות ולסכנת קיום את העיתונים המסחריים האחרונים שנשארו לעמוד (הארץ וידיעות אחרונות) וחיסל סופית את העיתונים החלשים יותר (מעריב), שנרכשו על ידי גורמי הימין. ערוץ הטלוויזיה הממלכתי פורק לחלוטין ונמצא נכון להיום באחריות משרד ראש הממשלה והופך אט אט לשופר של ממשלת ישראל. עורכים בכל המדיות מודים כי הם נאלצים להסיר כתבות שפוגעות בראש הממשלה ו/או ברעייתו מפחד ו/או מלחצים שמגיעים מגבוה. ומיהו שר התקשורת? בנימין נתניהו כמובן.

הגדרת התקשורת כשמאלנית מצד אחד, והשמאלנים כבוגדים מצד שני, יוצרת רדיפה פוליטית, תקיפות אלימות ואנשים מפוחדים, והתוצאה היא חיסול מהיר של יריבות פוליטית לגיטימית. דהיינו: חיסול הדמוקרטיה.

המשטר הנאצי שינה דרסטית את מערכת החינוך והכניס לתוכה את תורת הגזע, ושכתב לנוחותו אי אילו פרטים היסטוריים. בעשייתו כך הוא הנחיל לדורות הבאים את הלאומנות ויצר בסיס אידיאולוגי לרצח ה"אויב הבינלאומי" – היהודים. משטר נתניהו לא מפגר בהרבה אחרי הדוגמה ההיסטורית: ניסיון להכניס את חוק הלאום היהודי (תורת הגזע מבית מדרשה של התורה העם הנבחר, עם סגולה וכיו"ב); שינוי תכניות הלימוד שיכילו יותר לימודי יהדות ודגש על הלאום היהודי, יוצרים מכניזם לאומני; פגיעה בלימודי האזרחות מביאה ישירות לאי הבנת מהות הדמוקרטיה ומערכת הבלמים והאיזונים בה והופכת את בית המשפט לקורבן מיידי לזעמו של הימין.
מערכת החינוך הישראלית הסירה מבחינות הבגרות את נושא השואה, אלא יכתבו עבודת מחקר. בעוד שדווקא בגרמניה נבחנים בנושא הזה בעקביות ובאדיקות. בו זמנית קם ראש ממשלת ישראל, בנו של היסטוריון, ועורך שינויים "קלים" בהיסטוריה ומפנה אצבע מאשימה אל הפלסטינים (המופתי), כאחראים שילוחיים לזוועות הנאצים. משמעות הדבר חמורה במיוחד. מאחר שלא ייבחנו בנושא, הרי ברור שהתלמידים לא ממש ישקיעו את מרצם בלימודו, ותוך מקסימום 10 שנים ההונאה של נתניהו תיהפך לאמת עבור דור שלם. בדיוק כמו שחלקם של היהודים בעושק גרמניה כביכול הפכה להיות אמת הסטורית בגרמניה הנאצית. נתניהו מכשיר בסיס אידיאולוגי לחיסול ערביי ישראל והפלסטינים.

גם בגרמניה הנאצית השמאל ומתנגדי המשטר הוקעו כבוגדים (כפי שקורה בעצם בכל דיקטטורה). בתחילה היכו אותם ואחר כך העלימו את אלו שהמשיכו לדבר. תחת שלטון נתניהו מותר לקרוא לשמאלנים בוגדים מותר להכות אותם מותר לאיים על חייהם, ואין איש פוצה פה ומצפצף. המקהלה אחידה, והקולות לא נשמעים רק מהציבור הרחב אלא גם במסדרונות המערכת הפוליטית. נכון להיום השיטה עובדת ופיות רבים נסתמו… רצח ? אחד או שניים (אמיל גרינצוויג, יצחק רבין, הרימון של אברושמי ועוד) – אבל המבול עוד יגיע.

אחת השיטות של המשטר הנאצי, והרמן גרינג הודה בזה, הוא פשוט להוקיע את השמאל ולהאשימו בדיוק במה שהימין אשם בו. הציבור ממילא טיפש (אחרי הכל, את החינוך גזלנו ממנו) ולא מבדיל. כך גם בישראל. כשנפתלי בנט קורא לשמאל מסיתים, הוא יודע היטב שאיש לא יפגע בו ברחוב, אבל כשהוא מסית – הוא יודע היטב שגופה אחת או שתיים ואלי יותר עלולות לצוץ לפחות בשטחים הכבושים. הוא גם יודע היטב שלינץ' ברחובות ירושלים, או כל עיר אחרת, הוא כבר יותר מאפשרי.

בגרמניה הנאצית, כל סממן תרבותי שלא עלה בקנה אחד עם נרטיב השלטון ו/או עליונות הגזע הארי – נרמס וחוסל (והאחראים לו מצאו את דרכם למחנות הריכוז), כך שלאמנים וליוצרים מהשמאל נשארה הברירה לומר את דברם ולסכן את חייהם – או לשתוק. וחלקם אכן נדם ורובם דימם למוות. על החלק הזה אחראית מירי סיבוני רגב. היא כבר ירתה בכל אייקוני התרבות הישראלית וכל מי שפצה פיו הוקע ונרמס על ידי המון מוסת על ידי מירי סיבוני, אישה שלא קראה צ'כוב וגאה בזה. עכשיו היא התפנתה לטפל בגלגל"צ ומגדירה מחדש מהי תרבות. והתרבות, על-פי מירי סיבוני, היא תרבות של קבוצת אוכלוסייה אחת, שהפלא ופלא – משויכת בדיוק ל"דיעה הפוליטית הנכונה".

משטר היטלר טיפח את מה שנקרא ה"היטלריוגנד"; נתניהו לא ממש צריך להקים מנגנון דומה, יש לו את נערי הגבעות, שאותם הוא מטפח בעקיפין על-ידי התעלמות מפשעיהם, מהתעללות ועד רצח. במימון מנגנוני האם והאב וגיבוי פוליטי למפלגה שמהם הם נולדו, שהיא היום חלק מהשלטון וחבריה מחזיקים בעמדות קיצוניות הרסניות בכל קנה מידה. היטלר גם הקצה מקום להומוסקסואלים לצידם של היהודים לנתניהו יש שוב את הבית היהודי ונציגיו (והקולני שבהם בצלאל סמוטריץ) מצד אחד ומהצד החרדי (עוד שותף בקואליציה ההרסנית) את ישי שליסל שיוכרז כחולה נפש ולא יעמוד לדין למרות שרצח את שירה בנקי במצעד הגאווה (מעניין שבפעם הקודמת שבה ביצע את אותו פשע, רק שלמרבה המזל איש לא מת, הוא היה כשיר לעמוד לדין).

היטלר בנה מחנות ריכוז – גם לנתניהו יש אחד כזה: מתקן חולות. והוא אוכלס באלה שאינם בני הגזע היהודי, והם אפילו – רחמנא לצלן – שחורים. ואפרופו שחורים, מי שאיננו זוכר את תגובתו של היטלר וזכייה המפוארת של האצן האמריקאי (השחור) ג'סי אוואנס באולימפיאדת ברלין, כדאי שיקרא קצת.

אין כמו סכסוך טריטוריאלי וכיבוש אלים להזקיף את אל על את הזיקפה הלאומית, והמילה ריבונות לא הומצאה על-ידי מטורפי הר הבית. היטלר יצא למלחמה, כביכול כדי להחזיר לגרמניה את השטחים שהיו אמורים להיות בריבונותה: גדנסק (דנציג) מפולין, אלזאס ולוריין מצרפת וחבל הסודטים מצ'כוסלובקיה. הטענה היתה כי מדובר בחבלים שאמורים להיות בריבונות גרמנית. גם ממשלת נתניהו חולמת על "ריבונות", כך שכל נושא ההחזקה בשטחים הוא עניין של זיקפה לאומית. ומעל כולם בולטת זיקפת הר הבית. ולגבי ההר, סגנית שר החוץ הישראלית משוכנעת אפילו שאת הריבונות עליו היא קיבלה ישירות מהקדוש ברוך הוא (יהיה מי שיהיה).

ואם כבר מדברים על משרד החוץ, ממש באחרונה מונה בני קצובר – מתנחל רב פעלים (חלקם פליליים) למרצה בקורס צוערים במשרד החוץ, והגברת חוטובלי הודיע רשמית שקורס צוערים יכשיר רק מי שמאמין בארץ ישראל השלמה. ובזאת היא סתמה את הגולל על כל דעה שאיננה דעת השלטון והמערכת, ובפועל עיקרה כל אפשרות לדיפלומטיה – שהיא בהגדרתה "אמנות הפשרה"; תוסיפו לזה את מינויו של דני דנון כשגריר ישראל באו"ם, ומבהיר בעליל שמדינת ישראל לא מעוניינת אפילו להציג חזות פשרנית וכלל אינה מעוניינת בהידברות. ומיהו שר החוץ בפועל? מר בנימין נתניהו.

באחרונה הכריז ראש הממשלה כי עם ישראל נידון "לחיות על החרב". כשמילים כאלה יוצאות מפיו של ראש ממשלה, פאסיבי מבחינה דיפלומטית אבל אקטיבי מאוד בחימום כל גזרה חמה אפשרית, ברור מן הסתם שהיעד שלו היא מלחמה. אחרי הכל, אין כמו מלחמה להגברת האחדות בעם ולהשכחת השוד והגזל של נכסי הציבור.

בכל יום שעובר הדימיון מתחזק וכמעט בכל יום נוסף אירוע נוסף מחזק את הרושם, שבנימין נתניהו ראש הממשלה, שהוא גם ארבעה שרים (דמוקרטיה אמרנו?) בונה דיקטטורה בסגנון פשיסטית, מהמינויים עצמם ועד לאופי הממונים. כך למשל, לנתניהו יש תעמולן משלו. חדש מהתנור: רן ברץ, ימני קיצוני שלא ממש מסתיר את שנאתו לכל מי שמתנגד לאדוניו, החל מיריבים מהקצה השני של המפה הפוליטית וכלה בשותפים בעבר הלא רחוק בלי לדלג אפילו על נשיא המדינה. גם להיטלר היה אחד כזה. שמו היה גבלס.

אז עכשיו תגידו לי אתם, מה צריך לעשות?