סטיב ג'ובס הוא מניאק אמיתי. זוהי המסקנה העיקרית שעולה מסרטם של הבמאי דני בויל ("טריינספוטינג", "נער החידות ממומביי") והתסריטאי אהרון סורקין ("הבית הלבן", "חדר החדשות", "הרשת החברתית"), לביוגרפיה התוססת והריקנית אודות חייו של סטיב ג'ובס, המרכזת את חייו של מייסד ומנכ"ל חברת אפל לשלושה רגעים בזמן.

"סטיב ג'ובס" – מייקל פאסבנדר בדמותו של ג'ובס

התסריט של סורקין מתמקד באחורי הקלעים של אולמות כנסים, בעת שג'ובס (מייקל פאסבנדר, "12 שנים של עבדות", "פרומתאוס") משיק שלושה מוצרים: המקינטוש הראשון בשנת 1984; מחשב הנקסט שנכשל בכל רמ"ח איבריו בשנת 1988; והסרת הלוט מעל ה-iMac בשנת 1998.

מצד אחד, זו גישה גאונית ומינימליסטית להציג את חייו של ג'ובס, ועל כן סורקין משחיז את עטו כמחזאי וכמומחה בדיאלוגים. מצד אחר ומטבעו של הסרט, הרבה נשאר בחוץ, כיוון שקשה לדחוס חיים שלמים לשלושה בקרים בחייו של אדם. מכאן עולה, שכל דמויות הסרט מופיעות בצורה זו או אחרת בכל אחת מהשקות המוצרים המוזכרים לעיל, בדיוק כמו במחזותיו של שייקספיר, שבהן רוחות הרפאים רודפות את הגיבור על טעויות העבר.

מבחינה מקצועית, הסרט מתמקד במערכות של מייסד אפל עם סטיב ווזניאק (סת' רוגן, "ראיון סוף", "שכנים"); אחד ממנכ"לי אפל והמנטור של ג'ובס – ג'ון סקאלי (ג'ף דניאלס, "חדר החדשות", "להציל את מארק וואטני"); המהנדס אנדי הרצפלד (מייקל סטלברג, "יסמין הכחולה", "אימפריית הפשע"); ומנהלת השיווק – ג'ואנה הופמן (קייט וינסלט, "טיטאניק", "נער קריאה") – יד ימינו הוותיקה של ג'ובס וכנראה האדם היחיד שמסוגל לעמוד מולו.

למרות שכל השחקנים עושים עבודתם נאמנה, וינסלט נושאת את הסרט על כתפיה, לאור עלילת הסרט שבה ג'ובס מצטייר כמניאק אמיתי. הופמן היא הדמות הסימפטית בסיפור שמסדירה את מחלקותיו של ג'ובס עם עמיתיו, וחשוב יותר, מסייעת לו לתקן את מערכת היחסים עם בתו, ליסה, שבמשך שנים ג'ובס בחר שלא להכיר בה.

הדיאלוג של סורקין מענג ומקצועי להפליא כאשר הוא מתמקד בקבוצת מהנדסים המנסה לפתור בעיות מורכבות, אולם התסריט מגמגם כשהוא מנסה להציג את ג'ובס כאדם או בהתמקדותו בליסה (על חשבונה של אשתו של ג'ובס, ושלושה ילדים צעירים יותר, שאף לא מוזכרים בסרט). למרות השנינות הטכנולוגית והחסר בפן האנושי, התסריט אינו מניח את הדעת מדוע ג'ובס ראוי לסרט מלכתחילה.

בויל, כבמאי, זז הצידה ונותן לתסריט של סורקין לעשות את העבודה, ושומר על הקישוטים החזותיים המאפיינים אותו למינימום. בניגוד לדיוויד פינצ'ר, שהפך את התסריט של סורקין לסרט "הרשת החברתית" לכתב אישום גורף ובוטה נגד מייסד פייסבוק, בויל אינו פורש יריעה רחבה לג'ובס. בסופו של דבר, עיקרו של "סטיב ג'ובס" עוסק באנשים חכמים המתווכחים בחדרים צפופים, ובעוד חלק מהטיעונים מרגשים, לדמויות נגמר מה להגיד, הרבה לפני שהסרט מסתיים.