Skip to content

צרפת זה חיים וכלום לא ישנה את זה

יום לאחר הטבח הגדול בפאריז יצאתי לרחובות העיר השניה בגודלה בצרפת הבת החורגת, המכוערת אם תרצו (הכל יחסי כמובן). כדי לחוש ולצלם את האווירה.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

רחובות מארסי הומים אדם במו בכל יום שבת, חיפשתי את התגבורת הצבאית המדוברת ולא מצאתי. במקומה מצאתי אנשים חמורי סבר, ועגומי פנים. לא היה שם כעס היה שם עצב. עצב עמוק. ישבתי לשתות קפה ב"Cours Belsunce" שבין קבאב לבית קפה בסגנון המזרחי יש חנות בגדים בזול ונעליים שלא יחזיקו מעמד שבוע. הבלזונס נמצא במרכז העיר ומאוכלס ברובו במשפחות מהגרים מאלג'ריה. גם שם לא מצאתי משהו חריג, גם תושביה הערבים של העיר היו עצובים לא פחות. הרחוב עמוס כרגיל בתי הקפה כנ"ל, רק הספריה המרכזית הענקית הממוקמת בו היתה סגורה. כמו כל המבנים הציבוריים והאירועים הציבוריים בצרפת.

טריקולור - צילום: עמית מנדלזון

בנמל הישן נפתח אתמול ממש שוק חג המולד ותיירים מציפים אותו כאילו דבר לא קרה. מוכרי שוק הדגים ושוק הפרחים בנמל היו אמנם שקטים מתמיד, אבל לא משהו שיתאר את גודל הטרגדיה. הצרפתים עם מאופק. בחדרי חדרים בשיחות פרטיות שמעתי בעיקר את גודל העצב, את הדאגה לעתיד הילדים בעולם שנשלט על ידי קפיטליזם אכזרי שלא משאיר לצעירים מקומות עבודה, מערכת חינוך שאבד עליה הקלח ועכשיו… פיגועי טרור.

שוטרים באבל - צילום: עמית מנדלזון

הצרפתים לא מאשימים אף אחד, הם לא צועקים "מוסלמים" הם לא יבצעו לינץ' באף אחד וספק רב אם יהיו עירניים מספיק כדי למנוע אירוע נוסף. הם גם לא ישנו את דעתם לגבי שיירת האומללים המשתרכת לכיוון אירופה, למרות שכבר ברור שכמה מהתוקפים הגיעו במסווה של מהגרים אומללים שכאלו, והם בטח לא ירכשו נשק, או ידקרו מישהו. כי הצרפתים לא עושים הכללות. וגם 129 הרוגים לא יגרמו להם לשנוא בני דת או גזע אחר. הצרפתים אינם בקטע של לשנוא הם בקטע של להתנשא אבל לא לשנוא לא להכליל, ההיסטוריה שלהם רוויה מלחמות ומיליוני קורבנות. הם רוצים לחיות בשלווה. אל תתפללו עבורם, דת זה לא מה שחסר להם, צרפת זה אוכל, מוזיקה, אמנות, צרפת זה יין ואהבה, צרפת זה חיים לא מוות. וכלום לא ישנה את זה

היה חופשי - צילום: עמית מנדלזון

שעות של הליכה לא הניבו הרבה תמונות עד שהבחנתי שבאופן יוצא דופן ביותר ויותר חלונות מוצבים שלושה נרות דולקים, כחול, לבן ואדום, הטריקולור, כי יש מקום להביע צער, אבל וסולידריות. גם אם נמנע מהם כינוס מפגן אנושי מרשים בנמל. שוטרי צרפת נושאים פס שחור על תגי היחידה. המקומונים נמכרו זה מכבר ודוכני העיתונים ריקים גם מעיתוני היום זה לא מחזה תדיר במיוחד בפעם האחרונה היתה לאחר אירועי שרלי הבדו. וזהו… כמעט זהו.

על האנדרטה למלחמות השונות בהם לקחה צרפת חלק תלה מישהו שלט "להיות חופשי" ומתחתיו נר דולק

במרכז סככת הענק בנמל הישן יושב לו בחור צעיר מסיכה על פניו אקדח נטול מחסנית עם משתיק קול לידו ושלט קרטון מאולתר בידיו האומר… אנחנו מאוחדים, ולצידו לב מצוייר. הוא צרפתי והוא ישב שם כל היום לבד והביע את תחושותיו. לא , לא אכפת לו שהוא שם לבד. הוא יודע שהוא לא, הוא יודע שהעצב הוא של כולם הוא יודע שגם האירוע הזה לא ישנה דבר.

אנחנו מאוחדים, צילום - עמית מנדלזון

אולי מחר יתכנסו כולם, אולי מחר יבכו כולם ברחובות ואולי לא, עבורו זה לא משנה. הוא ישב שם כל היום

2 Comments

  1. גורן
    19 בנובמבר 2015 @ 0:07

    נראה לי שהטרור האסלאמי יגיע בסופו של דבר לכל עיר צרפתית שחיים בה מוסלמים המתיחות לאחר מתקפת הטרור בפריז מורגשת גם בדרום צרפת: מורה יהודי להיסטוריה ולגיאוגרפיה בן 56 בבית ספר יהודי במרסיי נפצע הערב (רביעי) מדקירה מחוץ לבית הספר – כך נמסר מהמשטרה המקומית לסוכנות הידיעות הצרפתית. על פי הדיווח, הוא הותקף על ידי שלושה גברים שנמלטו מהזירה. ממשטרת בוש-דו-רון נמסר כי התוקפים קראו לעברו אמירות אנטישמיות וטענו כי הם תומכי ארגון "המדינה האסלאמית"

  2. גורן
    15 בנובמבר 2015 @ 12:37

    רבים מתושביה המוסלמים של העיר שהגיעו לאנדרטאות המאולתרות לזכר הקורבנות מתעקשים כי "לטירוף הזה שום קשר לאיסלאם" ומספרים כי נקראות לעברם קריאות גנאי: "צועקים לנו 'תחזרו מאיפה שבאתן'" הפיגוע הזה עורר את הצרפתים: כשהיה פיגוע במגזין "שרלי הבדו", האשם נפל על הליברלים, שלקחו את חופש הביטוי רחוק מדי. הפיגוע בהיפר כשר נומק לעתים כסוג של קרב נוסף בין יהודים למוסלמים. אבל יום שישי ה-13 של צרפת הפיל את האסימון – העולם המערבי על הכוונת. סמלי המערב והנאורות – בתי הקפה, הפאבים, האצטדיונים – אינם חסינים עוד.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן