תחום הפוליטיקה איננו סיפור של שמאל או ימין, וגם לא עניין לדיבור משמים על ערכים ואידאולוגיות. הוא משותף לכולנו, ויחד עלינו לתקנו. הטיפשות היא העומדת לפתחנו.

הפוליטיקה בישראל היא שטח הפקר. התחום המוזנח ביותר בממלכה היפה שהקמנו. היא איננה נתפסת כלל כמקצוע שיש ללומדו ולהתנסות בו, ולמעשה אין מתקיימים בתוכנו חיים פוליטיים של ממש.

שלושה כשלים עיקריים מונעים בעדנו לפרוץ דרך אל מציאות פוליטית חדשה:

הראשון, חוסר יכולתנו להפריד ולהבדיל בין 'הגיון הפוליטיקה' ל'הגיון המדינה', בחזקת מה שלפוליטיקה לפוליטיקה ומה שלמדינה למדינה. זה סוג של פגם מולד שעלינו להיפטר ממנו.

כך קורה שהעיסוק בענייני ניהול המדינה נתפס על ידנו כמעשה הפוליטי האולטימטיבי. כולנו עוסקים השכם והערב בשאלות הביטחון והשלום וחברה וכלכלה וסבורים שזהו יעודה העיקרי של הפוליטיקה, ולא היא.

זה נכון שהשיח הציבורי שלנו עוסק ברובו בניהול ענייני המדינה אך עיקרו איננו פוליטיקה, ואת זאת עלינו לדעת.

הפוליטיקה עוסקת בשיח הציבורי במובן של אבטחת איכותו ובמשמעויות הכלליות של הרעיונות הנושאים אותו, בניסוחיהם העקרוניים ובהקשריהם הרחבים. תפקידה של המדינה לתרגם את הלכי הרוח הכלליים האלה בציבור לכלל תכניות עבודה, ששיקול הדעת שבבסיסן הוא ענייני יותר, ובעיקרו טכני, מקצועי ומפורט עד מאוד. זהו הקו הדק המבדיל בין השתיים.

הכשל השני, נעוץ בעצם קיומה של תרבות פוליטית בה אין שואלים שאלות ובולטת במיוחד היעדרותה של תשתית מקצועית מכוונת ומנחה. מציאות המתכחשת בכל כוחה לצורך בקיומם של תהליכי חשיבה ועיון והגות בכל האמור לחיינו הפוליטיים במדינה. והמפלגות בישראל מרוקנות מכל שביב של חוכמת הניהול והארגון.

כך קורה, שדרכי התנהלותנו כושלות והמלל שאנו מייצרים תפל, וברוב המקרים אנו פועלים נגד טובתנו ויורים לעצמנו ברגליים.

הכשל השלישי, נגזר מהטיית היתר הערכית אידאולוגית המאפיינת את דורנו. אנו מרוממים את עצמנו ברוח הזו, ומתעלמים כליל מדרכי התנהלותן של מערכות חיינו הציבוריים ומוסדותיהן, והשפעתם המכרעת על חוסנה ובטחונה של המדינה.

בריק הגדול הזה, הממד הבלתי תכליתי של הפוליטיקה משתלט על חיינו וחוגג, והממד התכליתי שלה, נכלם וחפוי ראש, נדחק לקרן זווית. תחת שנתמקד במאמצים להשיט את ספינת הזו, מדינת ישראל, אל עבר חוף מבטחים, הפוליטיקה נתפסת יותר ויותר כזירה לאומית של מאבקי כוח ואגו מכוערים, של אינטרסים מקומיים ומגזריים, ושל קומבינות ומיני קטנות שאינם לגופו של עניין.

האקדמיה, שלה תפקיד חשוב מאוד בחיינו, תקועה עם הסיפור ההיסטורי המופלא של הדמוקרטיה, ואין לה הרבה מה להציע בנוגע לפוליטיקה, פרט ל'נוסחת הפלא' של שינוי שיטת הבחירות והממשל. וכשלא מתקיימת בתוכנו כל חשיבה, נציגי הקבוצה השלטת כיום במדינה ממהרים לאמץ את רעיון שינוי השיטה, שבסופו של יום נועד להמשיך ולשמר את הכוח והתגמולים שבידיהם, ולהשאיר את הציבור הרחב מחוץ לתמונה – שדוד, נרמס וחסר כל משקל והשפעה.

ככה זה שלא עוסקים בשאלות היסוד והאמת של חיינו, ופועלים כרובוטים שתוכנתו על פי אלגוריתם נצחי המצווה להמשיך לעד מציאות עבר.

עלינו להבין שלפוליטיקה תפקיד מאוד חשוב בקונספט הדמוקרטי – היא מהות העומדת בפני עצמה. תפקידה להוות את הזירה העיקרית של חיינו הדמוקרטיים. היא מופקדת על 'פיתוח עוצמה של חיים דמוקרטיים' במדינה. עוצמה שתייצר הסכמות לאומיות רחבות בתוכנו, תבטיח את איכותן של דרכי התנהלותנו, ותבסס יכולות משמעותיות שיאפשרו לנו להתמודד באופן טוב יותר עם אתגרי המציאות המשתנה.

אף שאנו מתגאים שישראל היא מדינה דמוקרטית, עלינו לדעת שתחת המטריה הגדולה והמכובדת הזו ישנם בתוכנו איים נרחבים ביותר בהם שוררת מציאות שהיא לכאורה דמוקרטית. על רקע זאת חשוב מאוד להדגיש שני עקרונות יסוד:

(1) שיתוף הרבים;
(2) מתן עדיפות עליונה לתבונה הקולקטיבית.

כשבוחנים את עבודת המפלגות במדינה אפשר להגיד, כי במובן המהותי של הדבר, שני ערכי יסוד אלו כלל אינם באים לידי ביטוי בתוכנו. תחת מעטה דק של פורמליזם דמוקרטי מצטיירת לה מציאות בה המפלגות נשלטות ללא מיצרים על ידי הפוליטיקאים הנבחרים לכנסת, ובמיוחד על ידי יושבי הראש שלהן, ולא מתקיימים בהן כל תהליכים ראויים של עבודה וקבלת החלטות. במציאות זו אנו, חברי המפלגות והציבור כולו, משולים ל'פלטפורמה של חמורים' עליהם רוכבים הפוליטיקאים לכנסת ולממשלה ותו לא.

מתוך ההכרה הרחבה המנחה אותנו, כי לאיכותן של דרכי התנהלותנו השפעה עצומה על חיינו, נגדיר עתה את משימותיה העיקריות של הפוליטיקה, השונות עד מאוד ממה שנתפס בתוכנו כיום:

(1) להבטיח את איכותו של השיח הציבורי-פוליטי-חברתי בתוכנו;
(2) להבטיח את צמיחתו של קאדר צעיר של פוליטיקאים שיובילו את המדינה בעתיד;
(3) להבטיח את איכות התנהלותן של מערכות חיינו הציבוריים, ובראשן המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית.

מיותר להגיד, ששום דבר מן האמור לעיל איננו מתקיים בקרבנו.

אנו חשים שהדברים אינם כשורה אך מסרבים לכרוך מציאות זו בחולשתן היסודית של מערכותינו הציבוריות.

ומתוך החידלון והאפסיים של הפוליטיקה צומחת ועולה נוסחה חדשה והיא המחאה הציבורית. אם הדברים כל כך רעים ואין תקווה לשינוי אז המחאה תעשה זאת. כך חושבים ומאמינים בתוכנו רבים ממובילי הציבור בתקשורת ובמרחבים האחרים. בקיצור, הרמנו ידיים ואין יותר אמונה בפוליטיקה.

מעת לעת באים בשעריה של הפוליטיקה אנשים חדשים וצעירים. רובם טובים ומוכשרים, אך זה בלבד איננו מספיק. מאחר ואין ביכולתם לחרוג מן הקיים הם ממשיכים, ולעיתים ביתר שאת, באותו העוד מאותו הדבר, המייצר כיום למדינה הפסדים עצומים.

עלינו לחולל תמורות היסטוריות גדולות בגזרת זו של חיינו, ולשם כך נדרשת תעוזת הרוח שאנו כה חסרים ומקצוענות רבה. נצטרך לייסד מערכת פוליטית חדשה, הנשענת על שתי מפלגת הגמוניות גדולות, לבסס תרבות פוליטית חדשה, ולחולל מפנה גדול בדרכי התנהלותן של המפלגות.

ולצורכי המחשה בלבד, הנה דוגמה אחת לעומק העשייה המוטלת עלינו בדרך אל פוליטיקה חדשה:

הגיע העת לאמץ את התפיסה שפוליטיקה היא פעילות בעלת מאפיינים ציבוריים נרחבים, וככך עליה לעמוד בכל אמות המידה ודפוסי העבודה המחייבים ארגונים ציבוריים למיניהם. מבקר המדינה, למשל, מתייחס רק לנושא הכספים במערכת הפוליטית, והוא מנוע מלתת את דעתו לכלל דרכי התנהלותן של המפלגות. עלינו להשתחרר מן התפיסה הנאיבית שמפלגות בישראל, פרט לחובת נאמנות למדינה ולחוקיה, חפות מכל אמות מידה מקובלות של התנהלות. והנה לכם המפתח לאנרכיה ולאינפנטיליזציה הרבה, שכה מאפיינת כיום את הפוליטיקה שלנו.

אין תחליף לפוליטיקה איכותית, ושום דבר טוב שנחלום עליו, באשר לחיינו הציבוריים, לא יעלה ולא יצלח בידינו מבלי שנטפל באורגן החשוב זה. אנו ניצבים בפני שוקת שבורה ואין אפילו ילד קטן אחד שקם ואומר המלך הוא עירום.

בעוד באשר לבעיה הפלשתינית אין לנו שליטה על מרבית מרכיבי המציאות, אשר לפוליטיקה הכול בידינו, ואנו חסרי אונים ומעש. זה מחדל דורי ענק ונדרשת כאן עשייה מכוננת. משהו החורג בהרבה מכל מה שאנו יודעים ומבינים כיום פוליטיקה מהי.