★★★★★

לא נפלתי מהכיסא, אבל הופתעתי לטובה. זה מה שאני יכול לומר על המופע הראשון של ג'רי סיינפלד, אמש בהיכל הספורט בתל-אביב. למה הופתעתי לטובה? כי באתי בלי ציפיות מיוחדות. לא מעט שמועות נפוצו באוויר כאילו סיינפלד איבד את זה, ההומור שלו  מיושן, זה לא סיינפלד המבריק מהסדרה והוא בכלל לא מצחיק. אני מודה שלא צחקתי כל הזמן, חלק מהזמן חייכתי או סתם נהניתי. מסביבי ישבו אנשים, בעיקר צעירים, שלא הפסיקו לצחוק מהבדיחות של הקומיקאי המצליח ביותר בעולם.

מדובר במופע מיינסטרימי, שמכוון לקהל רחב ביותר. סיינפלד מנומס, זהיר, רהוט, מדויק, לא בוטה, לא בועט ולא נושך. ההומור שלא אינו פורץ גבולות, לא נועז וגם לא מבריק. רק לעיתים רחוקות הוא מרשה לעצמו להתפרק. אבל הוא מצחיק. הוא פשוט יודע לעשות את זה, יש לו כריזמה והוא פרפורמר מצוין. מצד שני מה זה משנה איזה סטנדאפיסט הוא ואם הוא מצחיק או לא, העיקר זה לראות אגדה חיה על הבמה, שכיכבה בסדרה הכי מצחיקה בעולם.

סיינפלד מדבר על חיי היומיום, על זוגיות ("שני אנשים שמנסים לחיות ביחד בלי שאף אחד יגיד לשני – אני שונא אותך"), על ילדים, על ההתמכרות של הישראלים לטלפון סלולארי ("יש לכם את החיים שלכם ואת החיים של הבטריה של הטלפון") ועל כל מיני דברים אחרים חשובים יותר או פחות, מצחיקים יותר או פחות ("בישראל אתה שואל שאלה אחת ומקבל שתי תשובות: 'אין בעיה' ו'אי אפשר'").

הוא לא צוחק על פוליטיקה ועל פוליטיקאים – וחבל. יש כאן הרבה חומר עסיסי ואני בטוח שיש לו הרבה מה לומר, צריך רק אומץ לעשות את זה. התאכזבתי שלא התייחס לאירועים ולדמויות מישראל, רק בשבוע האחרון היו לו כמה דוגמאות בשפע: בר רפאלי, סילבן שלום, אפילו ביבי קינג. אולי הנושאים האלה קטנים עליו, אולי אין לו מה לומר וזה לא מעניין אותו.

ג'רי סיינפלד בן 62, וזו פעם ראשונה שהוא מופיע בישראל. הוא מלא אנרגיה וביטחון עצמי, ואי אפשר לא לאהוב אותו. אמש הוא כבש את הקהל הישראלי, שהחזיר לו בהרבה אהבה ומחיאות כפיים. אז מה אם לא צחקתי כל הזמן. שעה של אסקפיזם גם זה משהו בימים טרופים אלה. אגב, אתם יודעים איך אומרים סטנד-אפ קומדי בעברית? מצחק.