עלות הכשרות בישראל היא 2.8 מיליארד שקלים ומהווה 3% מעלות שוק המזון בישראל. הכשרות מייקרת את מחירי המזון המיובא ב-5%-27%. עלות הכשרות לבתי מלון מגיעה ל- 209 מיליון שקלים לשנה. מתוכם עולה דרישת הרבנות מהמלונות לקנות עלים ועשבים רק מתוצרת מהדרין סך של 24 מיליון שקלים. הנזק שגורם מונופול הכשרות הוא כ-600 מיליון שקלים, יותר מחמישית מעלות הכשרות הכללית.

כך עולה מדו"ח רואה החשבון יורם אברמזון ושות' בנושא: "בחינת עלויות הכשרות בישראל ומשמעות המונופול של הרבנות על הכשרות". משרד האוצר חשף את הדו"ח לדרישת עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון והתנועה לחופש המידע. הדו"ח קובע כי מנופול הכשרות "מביא לייקור עליות המחיה בישראל לעומת העולם".

מסמך עלויות הכשרות הוגש לאוצר ביוני 2015. הייתה לו חשיבות מיוחדת בימי הויכוח בין כולנו לש"ס בשאלת הכשרות על יבוא מוצרים. החשש היה שמגבלות הכשרות יסכלו את רפורמת הקורנפלקס, כלומר את הניסיון להוריד את מחירי המזון בארץ באמצעות יבוא מתחרה. חדו"ש ביקשה אותו לראשונה מהאוצר באוגוסט, אבל הוא נחשף רק לאחר שאיימה בתביעה באמצעות התנועה לחופש המידע.

מהמסמך עולה שעלות כשרות המזון בישראל היא 2.8 מיליארד שקלים, שהם כ-3% מעלויות המזון בישראל (100 מיליארד). עלות מונופול הכשרות של הרבנות מוערכת בכ-600 מיליון שקלים, 21% מעלות הכשרות הכללית.

עלות הכשרות לשחיטת עופות היא 1.28 מיליארד שקלים, שהם 46% מעלות הכשרות בישראל. מתוך סכום זה 540 מיליון הולכים לכשרות מהדרין שלרוב הציבור אין ענין בה. שחיטת מהדרין מייקרת את העוף ב-5 עד 6.5 ₪ לק"ג. עלות שחיטת הבקר בארץ ובחו"ל היא 760 מיליון שקל שהם 27% מעלות הכשרות כולה. בסך הכל מהוות הוצאות השחיטה הכשרה על עוף ובשר 73% מעלויות הכשרות של המזון הנמכר בישראל.

עלות הכשרות ביבוא מוצרי מזון (שאינם בשר, חלב, ענבים) היא בין 5% ל-27%. כלומר, בחלק מהמקרים הכשרות מהווה יותר מרבע מעלות המוצר. משרד אברמזון מצין כי עלות הכשרות "מהווה חסם כניסה לייבוא חדש". הדבר מתבטא במה שאפשר לבטא "מלכוד הכשרות": העלויות הגבוהות של הכשרת קו יצור גורמות לכך שהיבואן לא יסתכן בכך בלי לנסות את הביקוש למוצר בארץ. אבל הוא לא יכול לערוך בדיקת שוק בלי שהמוצר יקבל תעודת כשרות. עלות הכשרות ביבוא גבינות מחו"ל גבוהה עוד יותר: בין 13% ל-29%. למרות הכמות הקטנה של גבינות שמיובאת, עלות הכשרות ביבוא גבינות מגיעה ל-21 מיליון שקל.

עלות כשרות בבתי מלון  מגיעה ל-209 מיליון שקלים ועלות הכשרות במסעדות ובתי קפה ל-114 מיליון. עלות הכשרות בבתי המלון מגיעה ל-2.2% מהפידיון וכאשר יש גם כשרות של בד"צ (כמקובל ברבים מהמלונות בירושלים) ליותר מ-3%. עלות ההשגחה לפסח מגיעה ל-80 מיליון שקלים, כמעט כמו עלות ההשגחה לכל שאר השנה (83 מיליון). עלות עלים ועשבי המהדרין (המכונים "גוש קטיף") שהרבנות דורשת מבתי מלון ומסעדות להשתמש בהם מגיעה ל-24 מיליון שקלים.

משרד רואי החשבון אברמזון כותב כי: "מונופול הרבנות הראשית מצריך אלפי משרות, ובהתנהלותו מייקר את עלויות המחיה בישראל ככל גורם ייצור בלעדי. מצבים העלולים להיווצר כגון החמרת הדרישות רק במקומות מסוימים, התנהלות בחוסר שקיפות, יצירת עדיפות לספקים מסוימים עד כדי יצירת תחרות מעטים, יצירת מחסומי כניסה למוצרים ויצרנים קטנים, סופם שהם גורמים לעלויות עודפות של המונופול ומהווים התנהלות רגולטורית לא יעילה כלפי השוק. ניתן לראות כי דרישות הגורמים האמונים על אכיפת הכשרות הממלכתית מביאות, בין היתר, לייקור עלויות המחיה בישראל לעומת העולם".

מנכ"ל עמותת חדו"ש לחופש דת ושיוויון הרב עו"ד אורי רגב אמר בתגובה ש"חשיפת מסמך עלויות הכשרות תתרום תרומה חשובה מאוד לדיון הציבורי. עכשיו אנחנו יודעים טוב בהרבה כמה יקר מונופול הכשרות, וכמה מייקר המונופול את המוצרים המיובאים ומונע תחרות. הדו"ח ממחיש כמה חשוב לפרק את המונופול המושחת והמשחית. כל יום שעובר כשהוא ממשיך לפעול משניא עוד יותר את הכשרות בפרט ואת היהדות בכלל על הציבור"

"מצער מאוד", אמר רגב, "שנדרש מאבק של חצי שנה של חדו"ש והתנועה לחופש המידע כדי לחשוף את המסמך הזה, שהוכן בכספי ציבור ויש בו עניין ציבורי מובהק. קשה שלא לחשוד שהסיבה לניסיון להסתיר את המסמך היתה הרצון להמנע מעימות עם המפלגות החרדיות. אנחנו נמשיך לפעול כדי לחשוף את המידע על נושאי הדת והמדינה שהממסד מנסה להסתיר"