★★★★★

אפתח עם הבשורה הטובה: ההצגה "יחסים מסוכנים" היא חגיגה של סקס, שקרים ובגידות. אורגיית היצרים מתרחשת לא אצלנו, אלא באצולה הצרפתית המושחתת, רגע לפני פרוץ המהפכה הצרפתית ב-1789. הבמאי אילן רונן ביים הצגה יצירתית ומלאת תשוקה, כאשר הוא מגייס לעזרתו מוזיקה קצבית, שמאיימת לפוצץ את מערכת הסאונד של תיאטרון הבימה.

הבשורה הפחות טובה: הסאטירה והביקורת החברתית שקיימות במחזה, הוצנעו משום מה בהצגה של הבימה. חבל, כי השחיתות והדקדנטיות הן עכשיו באופנה.

המחזה מאת כריסטופר המפטון מבוסס על רומן המכתבים השערורייתי (באותה תקופה), שכתב שודרלו דה לאקלו בשנת 1782. הרומן חשף את פרצופה האמיתי של האצולה הצרפתית המסואבת, שעסקה בתככים, שנאות, קנאות ותשוקות מיניות חסרות מעצורים. מאחורי כל הזוהר הזה מסתתר ריקבון גדול ובעיקר יצרים אפלים שמובילים לאסון. הרומן הנודע זכה לעיבודים רבים בתיאטרון, בקולנוע, באופרה ובטלוויזיה.

העלילה מספרת על שני בני אצולה יהירים, משועממים ותאבי כוח – המרקיזה דה מרטיי והרוזן דה ואלמון, שזקוקים לסיפוקים מידיים. מה עושים? מתעללים ברגשותיהם של אוהבים צעירים, תוך ניצול ציני של תמימותם. סוג של שעשוע לעשירים חסרי מנוח ומצפון. בדרך הם הורסים משפחות, ורומסים ערכים של נאמנות, יושר וכבוד האדם.

אסנת פישמן, בתפקיד המרקיזה דה מרטיי, שולטת בהצגה ביד רמה ובשמלה נוצצת וחושפנית. המרקיזה היא אישה נוקמת ומפתה, מסיתה ומשפילה, וכמובן לא מאושרת, למרות ואולי בגלל שלל הגברים שנופלים לרגליה, תרתי משמע. לפישמן יש נוכחות חזקה על הבמה והמשחק שלה נע בין פרוע למופרע.

אביב אלוש הוא הרוזן דה ואלמון השרמנטי, ששותף למזימות שלה. אלוש, לדעתי, הוא תגלית ההצגה. כריזמתי וכובש, ואין אישה שתסרב לספק את יצריו. הן באות בשביל האהבה, הוא בשביל הסקס. אלוש והפרטנריות שלו מציגים שלל תנוחות מיניות פרועות במיוחד. לפישמן ולאלוש יש הרבה רגעים טובים, ביחד ולחוד. אציין גם את המשחק הטוב של דוית גביש בתפקיד מאדאם דה וולאנז', דנה ידלין בתפקיד מאדאם דה דה טורוול, לאה גלפנשטיין – ססיל וולאנג' ומאור שוויצר – השבלייה דאנסני. בסך הכל הלהקה שעל הבמה מעניקה לצופים חוויה מאתגרת.

"יחסים מסוכנים" היא סוג של אסקפיזם. הצגה מושחתת במובן הטוב של המילה והצגה לא מספקת מבחינת האמירה החברתית והפוליטית.