זה הכל פרידמן

מה יכול להיות יותר אבוד מעוד תוכנית אירוח בטלויזיה? טל פרידמן הוא תמיד קלף מנצח, עם דב נבון לצידו. אבל בתוכנית הראשונה שלו הוא הימר יותר מדי. מה שכן, הצליח לו עם סתיו שפיר. בקשה אישית? תן צ'אנס לסטנדאפיסטים מתחילים, ובכל זאת שיהיו קצת יותר מצחיקים

Print Friendly

מי שלא צפה אתמול בטל פרידמן ובתוכניתו החדשה, 'הכל אבוד', שיקום.

זה בסדר, אפשר לשבת. הרבה פרומואים שמהם ניתן היה לראות את ההומור של פרידמן, את הקריצה שלו, שאנחנו מכירים מכל כך הרבה דמויות בהן צפינו בתוכניות סאטיריות שונות, בנו אצלי ציפיות, אני מודה.

זה לא שהציפיות לא באו על סיפוקן, כלומר, לא לגמרי. היה מצחיק. למדי. מצד שני גם היה קצת חלש, יחסית לפרידמן, האושיה והאגדה. למעשה זוהי עוד תוכנית אירוח שרוצה להיות משהו אחר, ולא ממש מצליחה בכך.

אני מודה שצחקתי מידי פעם, אבל לא מספיק. אהבתי את הדואט של דרך השלום עם סתיו שפיר, שיש לה מספיק הומור עצמי כדי לבצע זאת נכון. אהבתי גם את הנכונות להביא סטנדאפיסט מתחיל, מאוד מתחיל (מתן בלומנבלט, מסכן, תודו, לגדול עם שם כזה, לא היתה לו ברירה אלא להפוך לסטנדאפיסט). בלומנבלט הוא כל כך מתחיל שגם הניסיונות המוגזמים של פרידמן ושל דב נבון לצחוק מכל הלב לא הפיגו את התחושה המעיקה של מבוכה עבור המסכן שצנח ישר לליגה גבוהה מדי.

אומרים שציפיות יש רק לכריות. אמש שלחתי אותן לכביסה, בגעגועים עזים ללובה המיתולוגית. נוסטלגיה זה לא מה שהיה.

Print Friendly

על אודות אביבה רוזן

אביבה היא כתבת תרבות, ניהול וקריירה במגפון. כותבת במבט אנלוגי על העולם הדיגיטלי שלנו. אביבה היא תסריטאית, מחזאית, סופרת ומרצה. לשעבר עיתונאית בגלובס ובירחוני ניהול וכלכלה שונים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת התקשורת, מדיה, צבע-ראיונות, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.