והוא חלם דמותה…

גבי שושן, יוצר, זמר, מוזיקאי ושחקן הלך הבוקר לעולמו בטרם עת, בן 66. קוים לדמותו, זכרונות ממפגש אחרון. יובל אראל מדווח.

Print Friendly

גבי שושן, 1950 -2016. צילום: יובל אראל

גבי שושן, "האבא של הרוקנ'רול", מי שהחל את הקריירה שלו בשנות השישים, כנער, עוד בטרם גויס לצבא, בהרכבי רוקנ'רול שכבשו את מועדוני רמלה ומועדוני רחוב המסגר בתל אביב, מי שנטל חלק בשלישיית השוקולדה עם צביקה פיק, השתתף במחזמר שיער בגרסתו המקומית בתפקידו של ברגר, השיק אלבום בכורה שחציו עברית וחציו אנגלית, היווה חלק בלתי נפרד מההרכב אחרית הימים הנחשבת כחלוצת הרוק המתקדם בישראל, מחזיק באלבומי פלטינה וזהב, להיטיו המפורסמים מושרים בפי כל, לא נתן לגיל להאט את הקצב.

עם רזומה שירים  דוגמת בראשית, יש לי יומולדת, להשתטות, 16 מלאו לנער, שירי מחזות הזמר שיער ואל תקרא לי שחור וכמובן להקת אחרית הימים, אין ספק כי גבי שושן נחשב אחד מהחלוצים ועמודי התווך של הפופ והרוק הישראלי עוד מימי בראשית של שנות השישים.

הידיעה על מותו בטרם עת הבוקר לקחה אותי אחורה, קצת מעל שנתיים, למפגש עמו כמה רגעים לפני עלייתו לבמה במועדון האוזן בר בחדר האמנים, אני מספר לו שכמו הרבה מאוד אנשים גדלתי על שיריו שמוטמעים בתודעה כחלק מפס קול הילדות והנעורים, גבי מספר לי על הימים ההם, שנות השישים, כשהמועדונים ברחובות המסגר ובן אביגדור בדרום תל אביב, על שמותיהם המשונים (אמא מתגלחת, אבא בהריון, חצות וחצי, טיפאניס, בר ברים) לצד מועדוני רמלה ובת ים (רינגוס, קליפסו, כריש ועוד) היו המוקד לעלייה לרגל של להקות הרוק הישראלי שהיוו כח החלוץ, מקומות שהכילו אלפי אנשים עד שעידן התקליטנים והמועדונים הקטנים היווה סמן לסיום עונה ודעיכה בקריירות של ההרכבים השונים, חלק גדול מהנגנים פנו לקריירות בתחומים אחרים לחלוטין. אנחנו משוחחים על החומרים שנוגנו אז, גרסאות כיסוי בדרך כלל לשירים של הרכבים מעבר לים, לד זפלין, סגול כהה ועוד.

גבי שושן ממשיך ומספר לי על שיריו הגדולים הראשונים, ממש לפני ארבעים שנה, לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור, גבי מקליט שיר חדש בתחנת הרדיו הצבאית, בחור אחד ששירת שם מתבקש להאזין לחומרים, מספר שירים, הוא בוחר אחד מהם, מבקש שיעתיקו לו את השיר על סליל (עוד לא היו קלטות בזמנו, הכל על טייפ סלילים…) כך השיר "בראשית" נבחר בידי אותו בחור, יואב קוטנר שמו, להיות הלהיט הראשון של גבי שושן מעל גלי הרדיו, החיילים מאמצים אותו, מספר חודשים מאוחר יותר כשהדי המלחמה טרם נמוגים מקליט גבי שיר נוסף "16 מלאו לנער", השיר נכנס לרשימת האזנות, גבי אומר לי "לא פעם בשעה, כל עשר דקות הוא נוגן ברדיו", הוא ממשיך ומספר על כך שביקש לנסוע במונית, בזמן הנסיעה השיר מתנגן ברדיו, הנהג מצטרף לשיר ומשבח את הזמר, גבי מצטנע, סופג את הפיד בק ומגלה לנהג רק בסופה של הנסיעה כי הוא הזמר המבצע, "תשמע, הוא קורא בקשר לכל הנהגים, אתם לא יודעים מי נוסע איתי עכשיו, גבי שושן!", כן כך הייתה התהילה אז, הקהל לא הכיר את דמותם של הזמרים החדשים, לא אינטרנט, לא פייסבוק, אלמוניות, בחברת התקליטים קולטים שיש להם תרנגולת מטילת ביצי זהב, מבקשים להשיק אלבום בכורה שלם מסביב ללהיטים החדשים, לגבי ישנם רק חמישה שירים בעברית, מה עושים? גבי מספר למנהלים כי יש לו חומרים באנגלית, מהזמנים שעסק בביצוע גרסאות מחווה, הם מוקלטים, האלבום יוצא, צד א בעברית, צד ב' באנגלית…

גבי פשוט מרתק אותי בסיפורים, לחוש ממקור ראשון את החוויות של אז, של ההתחלה, הזמן רץ, צריך להיכנס לאולם, לעלות לבמה…

הבוקר הכל תם, החלומות, השאיפות, החיים, גבי נמצא ללא רוח חיים בדירתו הצנועה בחולון.

וזו לשון ההודעה שהוציא יו"ר אמ"י – איגוד אמני ישראל יענקל'ה מנדל – "המום וכואב מהידיעה על מותו של הזמר גבי שושן, מחלוצי הרוק בישראל. נדם ליבו של הנער בן ה-16. אלו ימים קשים מנשוא עבור משפחת האמנים, רק אתמול ליווינו את חברנו יענקל'ה בן סירא בדרכו האחרונה, וכבר אנו נפרדים מאמן גדול נוסף. תרומתו של גבי שושן למוסיקה הישראלית, והקריירה העשירה שלו שהגיע גם למסכים, לא תישכח. בימים קשים אלה בהם אנו קוברים את חברינו, אנו נזכרים בחשיבות של חמלה, הקשבה והבנה בינינו. תנחומינו למשפחה. יהי זכרו ברוך".

Print Friendly

על אודות יובל אראל

הייתי שם - כשכיכר מסריק הייתה מרכז חנויות התקליטים בתל אביב, אז כשנדלק הניצוץ שהפעיל את פורטיס לראשונה, שנות השבעים, מועדון הרוק הישראלי בבית לסין והשאר היסטוריה, הייתי שם – כשלהקות האריות, העכבישים ושאר פליטי שנות השישים הרקידו את בני הנוער במרכז ביכורי העתים, אז קראו לזה לתקלט, היום קוראים לזה די ג'י… הייתי שם -כשז'אן ז'אק גולדברג המנוח פקח עיניים לרווחה במופע ההשקה של הקליק בתיאטרון המדרגות ברחוב דיזנגוף בשנות השמונים, הייתי שם - בכל מופעי רוק האצטדיונים שגדשו את פארק הירקון (למעט מקהלת הצבא האדום). כיום אני מתעסק בצילום תמונות סטילס וקטעי ווידיאו בהופעות, מופעים, במיוחד בסצנת האינדי בגוש דן, במועדונים – בארבי, לבונטין 7, סאבליים, תאטרון תמונע, אוזן בר ואחרים. לעתים אני גם כותב, מנסה לתת ביקורת נכונה, תמציתית וראויה למופעים שאני מבקר בהם. כתבות נוספות מתפרסמות בבלוג של יובל אראל - http://yuvalerel.wordpress.com/
פוסט זה פורסם בקטגוריה אקטואליה, מוזיקה, פנאי, תרבות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על והוא חלם דמותה…

  1. מאת גידי‏:

    כל המוסיף גורע,אכן המלך של שנות ה70 יהי זכרו ברוך.