משנתו הסמויה של השמאל: הקריבו את מדינת היהודים והצילו את העולם

אין זה מתפקידנו להגדיר את העם הפלשתיני ובטח ובטח לא להקים לו מדינה. תפקידנו להבטיח את קיומנו כאן לדורות. אין לנו שליטה וגם לא ריבונות על המציאות, וכל ניסיון לעשות סדר עולמי נגוע במגלומניה וביסודות פשיסטיים.

Print Friendly

באנו לארץ ישראל כדי להקים מדינה לעם היהודי, ולא לערבים שחיו בה. בכל מקום בעולם הקמת מדינה והבטחת קיומה כרוכים באלימות, ובטח ובטח באזורנו. מה לעשות אלה הם החיים.

אם יש דבר אחד יסודי, המגדיר את השמאל בצורה הטובה ביותר, אלה הם הערכים האוניברסליים. אכן, זכויות האדם זה דברי בסיסי וחשוב עד מאוד, אך הם בשום פנים ואופן אינם מהווים תחליף לכליי חשיבה והתמודדות מגוונים עם המציאות.

וכמו כל דבר שהולכים עמו עד לקצה הקצה שלו גם הערכים האוניברסליים נהפכים מדבר טוב למשהו נורא ואיום. ככה זה שחיים במערכת ערכים מוחלטת.

עלינו הישראלים היהודים לעלות על מוקד העולם כקורבן עולה של הערכים האוניברסליים

כך למשל, על פי משנת השמאל בישראל עלינו הישראלים היהודים לעלות על מוקד העולם כקורבן עולה של הערכים האוניברסליים. זו משמעות היותנו "העם הנבחר". זה גורלנו וזה יעודנו. סביבנו יירצחו וייהרגו וייאנסו מאות אלפים, ויגורשו עשרות מיליוני פליטים בכל העולם ורק לנו אין זכות לשמור על עצמנו ולהבטיח את קיומנו לאורך דורות. רק לנו אסור לפעול בכוח למען הבטחת קיומנו. רק אנו מחויבים להגשמת חזון אחרית הימים של 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ'. רק עלינו לשלם על כך בקיומנו.

אכן, גם במציאות קשה יש דברים שאין לעשותם. אך, מכאן ועד למסע ההתקרבנות הנורא שהשמאל מוביל אותנו, הדרך עוד ארוכה ארוכה. כיצד משנים את המשוואה? עושים לה היפוך. רגשי האשם המלווים אותנו באשר למר גורלם של הפלשתינים הופכים אותנו באחת ממקרבנים לקורבנות, ובאה גאולה לעולם. תמו יסוריו של השמאל. הוא יהפוך את ישראל לקורבן עולמי ותבוא מנוחה על דעתו. מסובך? אכן כן.

הפילוסוף היהודי הגדול של הפוליטיקה במאה ה-20 והיסטוריון הרעיונות סר ישעיהו ברלין, כותב בן דרור ימיני בספרו "תעשיית השקרים", הגדיר אידאולוג אדם שמוכן לדכא כל דבר שהוא חושד בו כאמת. דיכוי האמת, לדעתו, גרם לעוולות הגדולות ביותר של המאות האחרונות. מנגד, האינטלקטואל אמור להיות אדם שמתמודד עם העובדות גם אם אינן תואמות את השקפת העולם שלו.

לי אין כל רגשי אשמה באשר לגורלם הלאומי של הערבים שחיו בשטחי ארץ ישראל ועדיין חיים בתוכם. אינני מגלומן שלקח על עצמו לעשות סדר עולמי, וגם לא מי שפועלים עליו בעוצמה רבה דחפים לשליטה ולריבונות על המציאות. גם לא מעניין אותי השאלה אם הערבים שחיו כאן לפני הציונות היו פלשתינים ויש בכלל עם כזה. זה לא מתפקידנו לעסוק בכך ולהגדיר אותם. כן פ' דגושה לא פ' דגושה זה לא העניין כלל וכלל.

עם הערבים רוצים להקים מדינה שכזו אז שיעשו זאת בשטחיהם. אנחנו את חלקנו ניתן בבוא העת כשייווצרו התנאים המאפשרים יציבות אזורית לאורך דורות. במסגרת זו נעביר שטחים נרחבים מיהודה ושומרון אל הישות הירדנית החדשה שתקום. אך, בשום פנים לא את מרביתם ולא ניתן את ידינו להקמתה של מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון.

עלינו לשאוף להיות רלוונטיים ככל הניתן ולדבוק במציאות. התעלמות משניים אלה היא נוסחה שמזמינה בעיות ומייצרת אותן. הוויכוח הגדול בתוכנו הוא עם המציאות ולא בינינו לבין עצמנו. האם מדינה פלשתינית בגבולות 67, עם תיקוני גבול קטנים, גושי התיישבות וירושלים המזרחית בירתה היא פתרון ריאלי שיבטיח יציבות ובטחון לדורות, או שמא זו נוסחת התאבדות שאין חזרה ממנה? זה מוקד הדברים ובזאת יש לדון ולעסוק.

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.