הבשורה על פי עמוס עוז: "ביום שבו יתחילו פה לקרוא לנתניהו בוגד, אדע שסוף סוף זז משהו"

השיח הציבורי שלנו לקוי מיסודו. תחת שנתעמת עם המציאות אנו נלחמים איש ברעהו, כאילו שהכל נתון בידינו ותלוי אך ורק בנו. בלהיטותנו לשלום אנו מוכנים להיאחז בכל אשליה. אנו נספר לעצמנו סיפורים נפלאים על מציאות מדומיינת, ונאחז בכל רציונל שתומך בה. מעטים בקרבנו יעצרו לרגע ויאמרו לעצמם כי יש לבחון את הדברים מחדש.

השמאל ייאחז במקל הקסמים ששמו הערכים האוניברסליים ויכפיף לו את כל היש הקיים. ואילו הימין – בנצח ישראל. לא זה ולא זה ינחמונו, ורב החשש שרק רעה תנבע מדפוסים מנטליים אלה.

לפני למעלה מחודש נפרדנו מיוסי שריד, שהיה איש מיוחד ויוצא דופן. ישר, הגון ובר דעת. אך האיש המדהים הזה כיהן במשך שנים ארוכות כאדמו"ר בקרב קהילת השמאל הישראלי. ואוי למי שפרץ את הגדרות החיות של חצר אדמירותו, וערער על קביעותיו. עתה נאחזים חסידיו בגדולי סופרינו הנוכחים: עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן. הם שיביאו לנו את הגאולה. מפיהם תצא תורה ודברי אמת נצחית יעופפו סביבם כפרפרים. ונשב כולנו איש תחת גפנו ותחת תאנתו.

עלינו להיפטר מן השאיפות הגאוליות שדבקנו בנו, ולהעדיף על פניהם את הריאל פוליטיקס. לשוב אל קרקע המציאות ולבחון אותה ככל הניתן באופן הענייני והמקצועי ביותר. 'כי בנפשנו הדבר'. ולא, תגבר עלינו חוכמת יושבי האהלים שסביבנו, והזמן הערבי האסלמי הנודע, ואסטרטגיית ההודנה והג'יהאד, יכניעונו.

אכן, אנו זקוקים למנהיגות איכותית אך בשום פנים ואופן לא לנביאים. סופרינו הם לכל היותר מנהיגים מוסריים ואנשי רוח ותרבות, אך מעט להם בכל האמור לחשיבה אסטרטגית ולהבנת האסלם והערביות, ולשלל דיסיפלינות נוספות חיוניות. רב החשש על כן שעצותיהן רק יכשילו אותנו ויסכנו את עתידנו.

בהרצאה שהתקיימה ביריד הספרים הבינלאומי ה- 27 בירושלים, לכבוד ספרו החדש של עמוס עוז, "הבשורה על פי יהודה", נשא המחבר דברים ואמר בין היתר, כי "ביום שבו יתחילו פה לקרוא לנתניהו בוגד, אדע שסוף סוף זז משהו", והציג בפני קהל חסידיו דוגמאות מן ההיסטוריה, כיצד נביאים שונים ומנהיגים כונו בוגדים בפי עמיהם בזמנם, בעקבות דברי תוכחתם ומעשיהם, וההיסטוריה מראה לנו שצדקו. וירמיהו שלנו הוא הראשון ברשימה.

אני, שאינני ידען גדול כמו עמוס עוז, ואפילו לא מתיימר להיות כזה, באותה מידה יכול להביא דוגמאות על נביאי שקר למיניהם בהיסטוריה ומנהיגים שדבריהם ופועלם גרמו לאסונות אנושיים נוראיים. לפיכך לא הייתי עושה גלוריפיקציה מערך הבגידה, מלבין אותו ונותן לו הכשר מפי הבד"ץ של השמאל.

עמוס עוז בדבריו רומז לנו כי תפיסת שתי המדינות היא הנכונה ואנחנו הציבור עיוורים לכך, והוא וחבריו מן השמאל יורו לנו את דרכנו באפלה. לשם כך אפשר גם להיות בוגדים והמטרה מקדשת את האמצעים. כך על פי הבשורה של עוז. השמאל ההזוי בא להציל את מדינת ישראל. הקשיבו היטב והאזינו. אנחנו ילידים פרימיטיביים שענקי השמאל ונשגביו יורו לנו את דרכנו.

אילו כך היה הדבר היינו סוגרים את כל בתי הספר והאוניברסיטאות, המכשירות את צעירנו לשאת על כתפיהם את המדינה הזו בכל שטחי החיים, והיינו מייסדים את דגם המדינה המונהגת על ידי סופריה ואמניה. משהו בדמות רעיון המדינה שבראשה עומדים הפילוסופים, על פי אפלטון.

אכן, כשהדברים אינם מסתדרים כפי שחלמנו וציפינו, והמציאות מעיקה וקשה, ולעיתים עד מאוד, אנו נאחז בכל מה שנדמה שאולי ואפשרי ויתכן הוא הדבר. זו הקרקע הפורייה לקוסמים ופתרונות קסם למיניהם. עלינו לחזור לדגם 'החברה פותרת הבעיות', שביססו כאן האבות המייסדים של המדינה. חברה המתמודדת עם המציאות על דרך היצירה ולא על דרך הגאולה, כפי שאנו עושים זאת היום, מתוך היותנו שקועים עד צוואר 'בחברה מייצרת הבעיות' שהקמנו עלינו.

חולשת המערכת הפוליטית בישראל היא העומדת מאחורי מרבית הדברים הלא טובים שקורים לנו בזירת חיינו הציבוריים, כשהשיח הציבורי הבלתי מושכל ובלתי ראוי, ואף מסית ומדיח, הוא רק פן אחד שלה. ועל הסיפור המרתק הזה כתבתי בספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".