Skip to content

העטלף העייף

למרות שתיאטרון בית האופרטה של בודפשט הגיע הפעם בהרכב מלא של 150 משתתפים – כולל מקהלה, תזמורת, רקדנים וסולנים – הביצוע של "העטלף" היה נטול ברק וחן. יוהן שטראוס הבן,- מלחין מלא הומור וגאוני בשפע רעיונותיו - היה מפהק מ"העטלף". מנצח – לאסלו מקלארי, במאי- : מיקלוש גאבור קרני מעצב תפאורה – צ'ורס קל; עיצוב […]
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

שפע עמודים של בקבוקי שמפניה לאורך ולרוחב – ריקים וריקים למחצה –קידמו את פני הקהל. זו הייתה התפאורה שעיצב צ'ורס קל כדי להבליט את אווירת הנשף העליז ולחילופין  את מנהרות הג'וקים והעכברושים בכלא. סיפור העלילה שבמרכזו בגידות ואהבות אסורות הועתק ע"י הבמאי קרו משלהי המאה התשע עשרה לווינה של תחילת המאה. כך נוספו שני פסלי זהב לבמה – זה של המלחין הצעיר והמורד יוהן שטראוס הבן וזה של  פרויד. תרומתם של רקדנים מופלאים אלו הייתה קסומה ומסכה קורטוב יופי וחיים בעליבות התפאורה שנראתה כמו מסכת בתיכון עממי. סיפור העלילה אווילי כמעט כמו "היפים והטיפשים" או: כמו סתם עוד פרשיית אהבהבים הזוכה לטיפול תקשורתי מפורט. באופרטה של שטראוס מדובר בנקמת ה"עטלף" – ד"ר פאלקה שהופקר ע"י ידידו פון אייזנשטיין שיכור על ספסל בגינה בתחפושת עטלף. הוא מתכנן את נקמתו באייזנשטיין בנשף תחפושות. תקצר היריעה מלפרט את אווילות פרטי הפרטים – סופו של דבר רוזלינדה נתפסת "על חם" עם מחזרה הישן אלפרד ע"י בעלה הקנאי אייזנשטיין. אך הוא מוחל לה לאחר שהיא מציגה בפניו את השעון שלקחה ממנו בחשאי בעת שחיזר אחריה בנשף כשאינו מכיר אותה בשל תחפושתה. סוף טוב הכול טוב והאשמה טמונה בשמפניה ובשכרות – מזכיר קצת את סצנת התחפושות והמחבואים בגינה של "פיגארו" המוצארטי?

 העטלף ורוזלינדה, קרדיט צילום אנט קאלאי
העטלף ורוזלינדה, קרדיט צילום אנט קאלאי

כלל וכלל לא,-  שכן כאן לא מדובר בעומק רגשות וחרדה אמיתית כמו זו של סוזנה. סוד קסמה של האופרטה הקלילה טמון בחן של משחקי המחבואים ודווקא בפלפל שמוסכים בביצוע דמויות המשנה ההופכות באופרטה למרכזיות: היינו דמותה של המשרתת אדלה ושל המספר – פרוֹש – הלא היא צפרדע בגרמנית. בהפקה זו גילם ישראל קטורזה את תפקיד פרוֹש יותר כחושם שליהג בעגה לא ברורה בדיחות קרש חבוטות מאשר כמבקר שנון של נפלאות שחיתות הממשל. מריקה אוסוולד בתפקיד אידה, אחותה של  המשרתת, הייתה מצוינת כלוליינית קרקס, ולמעט הקטעים בהם גלש קולה לצווחנות סחפה את הקהל בחן הקונדסי המשעשע של משחקה.

לסופרן מוניקה פישל בתפקיד רוזלינדה היה ויבראטו מורט עצבים שהתחמם רק בהמשך, לעומתה לאניטה לוקאץ' בתפקיד המשרתת אדלה היה סופרן קולורטורה מרשים אך היא נטתה לאי-ניקיונות מביכים. מצוינים בשירתם ובסגנון משחקם היו הבריטון קארוי פלר בתפקיד הנסיך אורלופסקי שארגן את הנשף והבריטון שומה לאנגר בתפקיד העטלף – עורך-הדין פאלקה. בגדר ביזיון של ממש היה הבריטון אנדרש פאראגו בתפקיד מנהל הכלא – הוא לא הצליח כלל להגיע לצלילים.

 המלאכים המעופפים, קרדיט צילום ענט קאלאי
המלאכים המעופפים, קרדיט ענט קאלאי

החלק הטוב בערב היו הרקדנים ובעיקר התזמורת שניגנה בקצביות עליזה ומדויקת. המנצח לאסלו מקלארי הצליח להפיק ממנה לכידות של צליל שלא כיסה אף פעם את השירה. בעיקר בלטו ביפי נגינתם האבוב והחליל וניגודם בקונטרבסים. נגן הטימפני וכלי ההקשה היה משובח. אך הברק הגאוני של מלך הוואלסים האמור לסחוף את הקהל על רגליו ולגרום לו לפצוח במחול – לא השתקף בביצוע זה שהיה נטול חן.

     ה"עטלף" יועלה בבית האופרה עד ה-21 לפברואר ויש לשער שבמשך הזמן תשתפרנה ההופעות.

★★★

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן