דוח מן הפנים / פול אוסטר  השאלה שצריכה להעסיק אולי יותר מכל את חובבי אוסטר, מי שנחשב לאחד מגדולי הסופרים האמריקנים החיים אם לא הגדול שבהם, היא האם לבחור נמאס לכתוב רומנים?

שש שנים חלפו מאז ראה אור הרומן האחרון שלו, "סאנסט פארק", ונכון שסופרים כבר נטלו פסקי זמן ארוכים בהרבה מזה אבל דווקא העובדה שבפרק הזמן הזה פרסם אוסטר לא פחות מארבעה ספרים בעלי מימד אוטוביוגרפי עשויה ללמד משהו על מה שעובר עליו. "דוח על הפנים" הוא אולי ספרו האישי ביותר עד כה ועוסק בהתפתחותו כאדם וכסופר מימי בית הספר היסודי ועד שנותיו הראשונות כאדם בוגר. כדאי לומר מיד שבניגוד לרושם שעשוי להתקבל, לא מדובר בספר שקהל היעד שלו הוא מעריצים מושבעים של אוסטר וגם מי שלא קרא פסקה אחת שלו מעולם יכול למצוא את עצמו נלהב בעיקר מזווית הראיה יוצאת הדופן שלו על העולם. מה שבכל זאת הופך אותו למשהו שעשוי להיתפס כמכוון למיטיבי לכת הוא גם אלבום התמונות הגדוש בן 100 העמודים שספק אם מי שאינו נמנה על מעריציו ימצא בו עניין ובעיקר ההחלטה הנועזת שבמעמדו הוא יכול כמובן להרשות לעצמו, לכתוב את היצירה כולה בגוף שני. יתכן שיותר מהתוכן, דווקא ההחלטה הצורנית הזו תהיה זו שתבחין בין אלה שיאהבו את הספר לאלה שיאבדו סבלנות מוקדם מהצפוי.

דוח מן הפנים מאת פול אוסטר, הוצאת עם עובד, תרגם מאנגלית: אברהם יבין, 224 עמ'

הפרדס / לארי טרמבלה  יפה לראות את הדרך בה הופכת תמיר//סנדיק מהוצאה קטנטנה וממזרה שקולעת היטב לטעם הקהל (לא על חשבון איכות) ואפילו "גונבת" רבי מכר מתחת לאפן של ההוצאות הגדולות להוצאה חשובה שמוכנה ליטול על עצמה סיכונים על מנת לחשוף בפני הקורא הישראלי יצירות שלא היה נחשף אליהן כנראה לעולם.

לארי טרמבלה, סופר ומחזאי קנדי בעל שם (ולפחות על פי "הפרדס" ניכר עליו שהמחזאי שבו דומיננטי מזה של הסופר) מביא את סיפורם של אמד ועזיז, תאומים בני 9 החיים עם הוריהם לצד הסבא והסבתא והפרדס שהקימו, נווה מדבר בלב השממה. הסיפור מתרחש בזמן לא ידוע ובארץ נטולת שם אך מוכת מלחמה שבמהלכה פגז נופל על ביתם של הסבתא והסבא והורג אותם. אחד מנכבדי המקום מגיע זמן קצר לאחר הארוע ומפציר בהורים לנקום באמצעות אחד הילדים שלא ישוב חי מן המשימה. כל מה שנותר כעת הוא לבחור מי מבין השניים "יזכה" בכבוד. טרמבלה סיפר בראיון שנערך עימו על כך שכתיבת הספר הושפעה ממחזה שכתב ועתידה להשלים את המעגל כאשר תהפוך גם היא למחזה. הטקסטים המדוברים הרבים אל מול מעט תיאורים, מסגירים כאמור את מקורותיו של טרמבלה אך הופכים את הקריאה למרעננת ושוטפת מאוד, בוודאי אל מול התוכן הקשה ומעורר השאלות.

הפרדס מאת לארי טרמבלה, הוצאת תמיר//סנדיק, תרגמה מצרפתית: רוני אפרת, 166 עמ'

ויהי ערב, ויהי תוהו / מיה טבת דיין ספר שירים ראשון למחברת "אלף שנים לחכות" (2011) שזכה לאהבת הקוראים וכמו תמיד אני סקרן לגבי המעבר החד הזה מכל מה שכרוך בכתיבת רומן אל כתיבת שירים. נדמה לי שזהו המיקום המדויק על ציר הזמן, בין רומן הביכורים לזה שאחריו, שאני מניח שנכתב ממש עכשיו או שעוד יכתב, להחליף את הלהט להכניס מילים באיפוק גדול הנחוץ לשירה. כמעט כל השירים בספר נוגעים במות אם אבל פחות במוות עצמו ויותר בחיים שהיו אל מול אלו שעכשיו. כל כך הרבה שירים יפים וטובים, ובכל זאת, צריך לבחור אחד, מהיפים שנכתבו על תחושת היתמות.

אחותי  אֲנַחְנוּ פְּלִיטוֹת עַכְשָׁו /  מֵהַחַיִּים שֶׁהָיוּ פַּעַם / שֶׁלָּנוּ, / שֶׁנָּטְשׁוּ אוֹתָנוּ כַּאֲדָמָה / חַמְקָנִית תַּחַת רַגְלֵינוּ / הַחוֹלְמָנִיּוֹת. / עַכְשָׁו, / בָּאָרֶץ הָאַחֶרֶת, / הָאֹפֶק בָּהִיר וְכָחֹל / וְהָרוּחַ הַצְּפוֹנִית מְעַרְבֶּלֶת אֶת / זִכְרוֹנוֹתֵינוּ / כִּזְבוּבִים סוּמִים / וְלִפְעָמִים בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת / אֶפְשָׁר לְהָסִיט אֶת מַבָּטֵינוּ / הָעִוְּרִים / מֵהַכִּסֵּא לְצִדֵּנוּ, / שֶׁנּוֹתַר תָּמִיד רֵיק.

ויהי ערב, ויהי תוהו מאת מיה טבת דיין, הוצאת פרדס 95 עמ'