Skip to content

"טרמבו": שעשוע קולנועי ומשחק חלקלק של קרנסטון

בריאן קרנסטון הוא שחקן נשגב, רב פנים והוא גם לב הסרט ונשמתו, וזו סיבה מספיק טובה לראות את "טרמבו", בסיפור משעשע, שעומד מאחורי שערורייה שגזלה מהאנושות קריירות וחיים
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

בשנת 1947, הוליווד הייתה מקום נהדר לעבוד בו וכנראה גם גיהינום עלי אדמות. עסקי הקולנוע האמריקני של אותה תקופה נכנסו לתור הזהב, ייצור הסרטים היה בשפע ונוכחות באי הקולנוע הייתה בשיאה, בעידן טרום הטלוויזיה, שדאגה לנגוס בחלק הארי מן העוגה. כקורבן של אותה הצלחה, תעשיית הקולנוע מעדה אל תוך ועדת הקונגרס לפעולות אנטי-אמריקניות, אשר ניסתה לעקור משורש סממנים לקומוניזם. באותו הרגע, הוליווד הפכה לקן צפעונים, אחוזת חשדות ופחד ומקדימה הלך צבא של מלשינים וסכינאים הדוקרים בגב.

בריאן קרנסטון בתפקיד חלקלק ורב פנים

הבמאי ג'יי רואץ' (זה שאשם בטרילוגיות "אוסטין פאוורס" ו-"פגוש את ההורים") החליט לטפל בנושא תוך זלזול אנרגטי. הסיפור מעובד מתוך ביוגרפיה שנכתבה על ידי ברוס קוק, ובמרכזו דלטון טרמבו, התסריטאי בעל השכר הגבוה ביותר בעסקי הסרטים, בטרם התרסק מבחינה קרייריסטית. כחבר נלהב במפלגה הקומוניסטית, הוא נכנס לרשימה השחורה של 'העשירייה ההוליוודית', בשל סירובו לשתף פעולה עם ציד המכשפות של הוועדה החוקרת. בריאן קרנסטון ("שובר שורות") מגלם את טרמבו, כאדם שלא פוחד למרוד ולסבול מכל התוצאות הכרוכות בכך. המבחן שלו ושל הצופים, בכל זאת, היא לראות איך ישרוד את התקופה הקשה בחייו.

הסיפור המתואר באופן בהיר ואופטימי, כנראה סוג של התרסה בפני הצופים, וכתגובה לסרט המדכא והאפלולי של ג'ורג' קלוני: "לילה טוב ובהצלחה" משנת 2005. התסריט מתמקד בסבך העיתונאי והמקרתיזם של שנות ה-50 של המאה הקודמת, תוך שהוא מוציא את העצב מרדיפות אלה, ונראה כי לבמאי מאוד נוח במגרש הביתי שלו, כיצרן סרטים בסגנון קומי מעקצץ, מאשר להבליט את הייסורים והמאסר של טרמבו. התסריט של ג'ון מקנמרה חסר נשיכה ומאוד מרחף בין האירועים החשובים בחיי הגיבור, אך כן מגיע לו הקרדיט עבור דיאלוגים אכזריים, שכביכול נאמרו על ידי כמה מהשחקנים החשובים ביותר בהוליווד.

"טרמבו" מצטייר כתמונה צבעונית, על גבול הקריקטורה, של תעשיית הסרטים: הלן מירן מגלמת את מלכת הרכילות של אותה תקופה, הדה הופר, כגברת רעילה במיוחד, ואילו ההרואיזם של ג'ון וויין מוחלף בבריון מטריד ברגע שפוגשים אותו מאחורי הקלעים. גם השחקן כריסטיאן ברקל מגלם את הבמאי האגדי, אוטו פרמינג'ר, כדעתן חסר מעצורים; ואילו דין אוגורמן משכנע ביותר בתפקיד קירק דאגלס. עם זאת, להוציא את טרמבו עצמו, לואי סי. קיי. בתפקיד התסריטאי ארלן הירד והשחקן מייקל סטולברג כאדוארד ג'י רובינסון, נראה כי אף דמות נוספת לא זוכה לעומק ועניין.

XXXXX

לבסוף, קרנסטון מצדיק את מיקוד הסרט והוא שווה כל רגע. תפקידו מציג אותו כאדם עם כישרון קומי והוא גם בהחלט יודע לתבל דרמטיות כשצריך. הצופים זוכים לראות כיצד טרמבו הופך מסוציאליסט הלוגם שמפניה לאדם המגן על חופש הביטוי, ומאסיר מבוזה לקרייריסט בארון שאוחז בציפורניו את מיטב הסרטים של הוליווד: "חופשה ברומא", "ספרטקוס" ועוד. קרנסטון הוא שחקן נשגב, רב פנים והוא גם לב הסרט ונשמתו, וזו סיבה מספיק טובה לראות את "טרמבו", בסיפור משעשע, שעומד מאחורי שערורייה שגזלה מהאנושות קריירות וחיים.

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן