בחדר זר / דיימון גאלגוט  קצת פחות משלושה עמודים לקח לי בשביל לקלל את הסופר הדרום אפריקאי שעד לפני רגע לא ידעתי כלל על קיומו. קללות גסות אך מלאות בכבוד למי שיגרום לי שוב להימנע מכתיבה זמן מה כי איך אפשר לכתוב משהו אחרי יופי כזה, אחרי חדות כזאת, אחרי דיוק מעורר פליאה שגורם לקצב הנשימה להשתנות שוב ושוב.

אז לגיבור של דיימון גאלגוט קוראים דיימון וגם הוא דרום אפריקאי. הבחירה הזאת יכולה היתה להיות חסרת חשיבות לולא ראיתי תמונה של הסופר כמה ימים קודם לכן ומאז איני יכול להפריד בינה לבין גיבור הספר. אז הדיימון הזה הוא חידה גדולה שלא בטוח שהפתרון לה מסתתר בין דפי הספר. לשלושה מסעות הוא יוצא מתוך תחושה של חוסר מנוחה, מתוך בדידות קיומית שספק אם היא ניתנת לשינוי. בכל אחד מהמסעות הוא עובר שינוי אבל הבדידות נותרת יציבה גם אם מדי פעם מפגש כזה או אחר מביאים עימם תקווה מדומה. גאלגוט מחליף בין מספר בגוף ראשון למספר בגוף שלישי כמעט בתוך הרצף של הטקסט, מה שנראה לרגע כמו דבר שאין לעשותו אבל רגע אחרי ברור שאי אפשר אחרת. "למה תמיד קל כל כך לדמיין אלימות אבל העדינות נותרת נעולה בתוך מילים ומחוץ להישג ידי" שואל דיימון כבר במסע הראשון מבלי לדעת שהוא חלק מדבר כל כך כל כך עדין ונוגע ללב.

בחדר זר מאת דיימון גאלגוט, הוצאת אחוזת בית, תרגמה מאנגלית: אסנת הדר, 189 עמ'

גלבי / איריס אליה כהן  לכאורה, רק לכאורה, נדמה שהעניין כבר מוצה. ארבע וועדות חקירה מיסמסו לחלוטין את פרשיית ילדי תימן ורבים מדור ההורים כבר הלכו לעולמם ועוד מעט לא יוותר מי שיזעק. ועכשיו צאו וחפשו חומר על הפרשה. ספרים, סרטים, תכניות טלוויזיה, כל דבר העולה בראשכם ותגלו שאל מול הדרמה הבלתי נתפסת הזאת לא נאמר כמעט כלום. ורק עכשיו מתחילים להישמע קולות בוטחים בעצמם המישירים מבט ולא מפחדים עוד שיכנו אותם בשמות כמו שעשו לעוזי משולם ולאחרים שהעזו להאשים את המדינה בקנוניה מאורגנת היטב.

ולכן, עוד לפני שתאמר מילה על השפה הנהדרת של איריס אליה כהן שרק מעטים היום משתמשים בה כך, כאילו מדובר בהמצאה פרטית שלה, ועל היכולת הנהדרת שלה אבל הלא מובנת מאליה פשוט לספר סיפור, לטוות עלילה ולברוא דמויות חיות כל כך, לפני כל אלה, מדובר גם בספר חשוב באמת. ספרה השלישי של איריס אליה כהן הוא סיפורן של זוהרה ואדיבה, חברות הפוגשות לראשונה זו את זו על ספסל הלימודים בשנות החמישים. האחת דור שני לשואה והשניה בת למשפחה יוצאת תימן שאחותה בתיה נלקחה מהם, השד יודע לאן כאשר העלילה נעה בין שנות החמישים להווה של אמצע שנות השמונים. וברקע, אם תרצו, יכול להתנגן "גלבי" של עפרה חזה שהשבוע מלאו שש עשרה שנה למותה ושממש זמן קצר לפני שנפטרה עוד הספיקה לשחק בסרטו של ארנון צדוק "צדק מוחלט", אחד הבודדים, כאמור, העוסקים בילדי תימן.

גלבי מאת איריס אליה כהן, הוצאת ידיעות ספרים, 325 עמ'

ביוגרפיה זעירה לחלום / אסתר אורנר באיחור רב מדי אני מגלה כעת את הסופרת הישראלית צרפתית המעניינת שזהו ספרה הרביעי המתורגם לעברית. בפסקאות קצרות מנסה אורנר לפענח חלום ולהבין באמצעותו משהו על יחסי אם ובת וכתיבה. האם והבת נפרדו במלחמת העולם השניה כאשר האם נלקחה למחנה ריכוז והבת הוחבאה בבית בכפר. הפרידה הזו הובילה לפגישה עם שתי נשים העונות לשם מריה, האחת היא מעין אם מאמצת אשר אירחה אותה בביתה בשנות המלחמה והשניה היא המול"ית ששנים מאוחר יותר תוציא לאור את ספרה הראשון של הבת. ובחלום ורק שם, נפגשות לראשונה שתי הנשים הללו שתי "המריות".

השפה הנקיה כל כך של אורנר והדרך בה היא מתבוננת על הדברים בגוף שלישי כמעט מרוחק מצליחה להרחיק מן הקורא את העיסוק בשאלת העיסוק בביוגרפיה האישית של הכותבת עצמה ואולי טוב שכך. אחרית הדבר המעניינת מאוד של מיכל בן נפתלי מתעקשת, אולי בצדק, לא לראות "בביוגרפיה זעירה לחלום" חלק מטרילוגיה העוסקת כולה ביחסי הבת והאם ומתכתבת גם עם הזיכרון  והכתיבה ( שהשניים האחרים בה הם "אוטוביוגרפיה של שום אדם" ו "סוף, והמשך") אולם הוא בהחלט מעורר את הצורך ואת הסקרנות ומזמין לשוב אחורה אל שני הספרים שקדמו לו ולהרכיב יחד איתם תמונה רחבה יותר.

ביוגרפיה זעירה לחלום מאת אסתר אורנר, הוצאת רסלינג, תרגמה מצרפתית: מיכל בן נפתלי, 135 עמ'