יצירתיות יתר

"יצירתיות יתר" היא מצב בו אדם יצירתי מאד, שאינו מגובה בתוכו על ידי תכונות המאפשרות ליצירתיות שבו להתגשם, נחנק אנרגטית מעודף כוחות לא מבוטאים. כוחות לא מבוטאים אלו מפנים את פניהם אל עבר ההרס העצמי

Print Friendly

יצירתיות היא תכונה נפלאה, לכן ההגדרה "יצירתיות יתר", נשמעת משונה. חשוב שנכיר היטב את היצירתיות שלנו (או של ילדינו) – כי היצירתיות, כמה שהיא מופלאה, יכולה גם להכשיל אותנו בחיינו, אם אינה מאוזנת.

חלק מתוך ציור של איזבל רודריגז, לקוח מתערוכת אומנים דרום אמריקאים שנערכה במארסיי צולם על ידי עמית מנדלזון

חלק מתוך ציור של איזבל רודריגז, לקוח מתערוכת אומנים דרום אמריקאים שנערכה במארסיי צולם על ידי עמית מנדלזון

היצירתיות, היא תכונה שאינה יכולה לעמוד בפני עצמה, וכשאינה מקבלת תמיכה מתכונות אחרות, היא הופכת להיות "יצירתיות יתר". "יצירתיות יתר" היא מצב בו אדם יצירתי מאד, נחנק בתוכו אנרגטית מעודף כוחות לא מבוטאים. במצב זה, היצירתיות מפנה את פניה אל עבר ההרס העצמי.

אדם בעל יצירתיות יתר הוא "הָרְסן-עצמי יצירתי". בכוחו לגלות אינספור דרכים להזיק לעצמו. הוא מסוגל לגרום לעצמו לשתוקים, לחרדות, לדיכאון, לתחושת כישלון מתמדת, לאכילת יתר, להתמכרויות, למחלות גופניות ואפילו לפסיכוזות.

היצירתיות מעצם מהותה היא שבירת תבניות קיימות – אך מי שחפץ להעביר לעולם החיצוני, הממשי, את העולם היצירתי הפנימי, הקיים בתוכו כאנרגיה חופשית, חייב להכניס אותו אל תוך "תבנית ארצית". אם זה ציור, לדוגמה, הרי שהצייר נדרש לעסוק בחומרים קונקרטיים, בצבעים, בבדים וכדומה – עיסוק שדורש מעבר לכישרון המולד וליצירתיות, ידע, מיומנויות, ניסיון נרכש וכדומה. כדי לפצח את הדרך להעביר מסר מן המוח היצירתי החופשי ופורץ התבניות, אל הבד הַתָחוּם, חייב היוצר לעבור דרך ההסכמה להיכנס לתבניות. אם זה על ידי רכישת טכניקה מסוימת, שדורשת למידת החוקים הטכניים על בורים. אם זה על ידי רכישת "מיומנות הפסילה" כדי לדעת להחליט ברגישות אמנותית לגבי מה שיכנס ליצירה ומה שלא יכנס. אם זה רכישת הסבלנות הנדרשת לבניית היצירה נדבך על גבי נדבך, וכו'. כל אלו דורשים מן היצירתיות לכפוף את ראשה ולציית לסדר ולארגון, שנוגדים את מהותה הפראית שוברת התבניות.

היצירתיות מעצם הווייתה היא היפוכו של הצמצום. המוח בעל היצירתיות הגבוהה נאבק בצמצום ושונא אותו. הוא רוצה ביטוי חופשי, רחב כאינסוף וחסר גבולות – כי זו מהותו. אך הביטוי החופשי חסר הגבולות משמעו שהאנרגיה היצירתית רוצה להתפרץ כמות שהיא, כאנרגיה, וכאנרגיה חופשית היא אינה ברת העברה לאדם אחר. יצירה אינה יכולה לצאת לעולם החומרי כאנרגיה בלבד, היא חייבת לבוא לידי ביטוי חומרי ומעשי, כלומר: "ללבוש גוף". לבישת הגוף – אם זה צלילים, צורות, צבעים, תנועה וכו' מצמצמת את האנרגיה וכופה עליה שפה כלשהי, ורק אחר כך היא הופכת להיות שוב רחבה ואינסופית במוחו של הצופה או המאזין. אם היוצר, כאדם יצרי, יידבק ברצונו לחופש, ולא יסתגל לצמצום, הוא לא יצליח להפוך את האנרגיה היצירתית שלו ליצירות ברות קיימה, והיא תמשיך להשתולל בתוכו נטולת רסן ולטלטל אותו מבפנים. מה שאדם עושה בדרך כלל, במקרים אלו, בהם הוא נמצא בקונפליקט הנורא שבין הרצון לביטוי, לבין אי היכולת לצמצם עצמו לנתיב ביטוי מסוים – הוא מפעיל בו את כוחות הדיכוי עד כדי הריגת התכנים היצירתיים שעולים וגם את היצירתיות עצמה. מצב שיוצר חוויה של מוות פנימי וחוסר משמעות לחיים.

הפחד להתמסר לאמירה אחת, לשפה אחת, ליצירה אחת, להגדרה אחת, מונעים מבעלי יצירתיות היתר להפוך לאמנים ולהשפיע. המאבק של היצירתיות בצמצום ובגדרות, הופך להיות גול עצמי הרסני. טבעה של היצירתיות שהיא עייר פרא עקשני ובעטן. הכנסתה לתוך רסן וניווטה בנתיב מסוים אחד מזעזעות את אמות הסיפים של התפישה העצמית של היצירתיות. מי שלא למד להישבר לתכתיבי כדור הארץ – להסכים שכאן הדברים מתובנתים, מצומצמים, מוגדרים, ומוכלים בתוך שפות ושמות לא יכול להביא את יצירתיותו לכדי ביטוי, והיא תשתק אותו.

תכונה בסיסית נוספת של היצירתיות היא שהיא חד פעמית וספונטנית. היצירתיות היא סוג של היוולדות מקורית חד פעמית. הרגע נולדת יצירה, שמעולם לא הייתה ולעולם לא תחזור. לכן חזרתיות, ושגרתיות, מורגשים ליצירתיות כעול כבד וכניוון. דומה הדבר לפחד מפני התחייבות למערכת יחסים קבועה, או לשגרת חיים, שכביכול נוטלות ממך את החופש. אדם שמתקשה לעשות פעולות של חזרה יתקשה לאסוף את היצירתיות שלו לכדי יצירה ברת קיימה – כמו למשל ליצור שיר, ולעבד אותו כך, שניתן יהיה לשיר אותו שוב ושוב. הוא תמיד יעדיף אלתורים ספונטניים.

היצירתיות היא אנרגיה המבקשת לזנק החוצה, להיות מבוטאת ולהשפיע, לכן, בני אדם יצירתיים מטבעם משפיעים ומשנים את החברה. אלא שכאן מגיע ההכרח לשיתוף פעולה בין היצירתיות לבין יכולות חברתיות. אדם יצירתי, בעל יכולות נמוכות בתחומי תקשורת וחִבְרות, אינו מסוגל להגיש את יצירותיו לחברה, והוא נשאר כלוא בבדידותו. מי שלא הסכין לתקשר עם העולם החיצוני, ולהחליף עמו שיח, אלא ראה בו תמיד איום מכחיד, לא יוכל להפוך את יצירתו למוצר שיתקבל על ידי העולם. במקרים רבים היוצר, שכל כך זקוק להכרה, לא זוכה לה בחייו, וזו באה, אם בכלל, רק אחרי מותו.

אנשים רגישים מאד, שנפגעו רבות בילדותם, ובמיוחד בתחום המיני, משאירים את היצירתיות שלהם בתחום "הנשמתי" הנעול. מקום מחבוא הקבור בתוכם. אנשים אלו מפחדים שנשמתם תינזק על ידי העולם "הרע" – "האונס", "הגוזל" ו"המטמא". מתוך כך הם לא יכולים לנתב את יצירותיהם אל המציאות. היצירתיות של האנשים הרגישים מאד חייבת לשחרר את עצמה מן היחסים המורכבים שבינה לבין נשמתם שואפת המוות. עליהם להסכים לרדת אל האדמה, לבטוח בה ולהתחיל לחיות עליה. רק אדם שיחסיו עם העולם החומרי/אנושי תקינים ברמה סבירה, יכול לתת את יצירותיו לעולם. אדם שמרגיש שהעולם רוצה להרגו רוחנית, לגזלו, לטמאו, לחללו וכדומה – לא יוכל לתת מיצירתיותו לעולם. אדם שמרגיש שנתינה יצירתית היא חשיפת ערווה קבל עם ועדה, לא יוכל להעניק מיופיו לעולם.

אינטראקציה בין צד ימין לצד שמאל

היצירתיות היא תכונה של הצד הימני של המוח שלנו. לעומת זאת, תכונות של סדר, ארגון, גדרות, צמצום, קשורות עם הצד השמאלי של מוחנו. כדי לצאת ממצב שבו היצירתיות אינה מצליחה לבוא לידי ביטוי, חובה עלינו ליצור אינטראקציה בריאה בין שני חלקי המוח שלנו.

רק אינטראקציה בריאה בין שני חלקי המוח היא הפתרון ל"יצירתיות היתר". כי כשכל צד מוחי פיתח עצמו ברמה גבוהה, אך אין ביניהם קו אמצע חי, יציב ומתקשר באהבה, יישאר האדם כלוא בחיים מתובנתים ואפורים, או לחילופין, יחיה חיי בהייה והסתגרות, והיצירתיות שלו לא תבוטא ולא תתורגם ליצירות משפיעות.

אינטראקציה בריאה בין שני חלקי המוח פירושה השתחררות מדפוסי מלחמה ודיכוי בתוכנו. משמעה, השתחררות מן הפחד ההדדי, השורה דרך קבע בין ההמיספרות של המוח. משמעה, הפסקת התיעוב ההדדי זו כלפי תכונות היסוד של חברתה. משמעה עשיית שלום פנימי. משמעה גילוי סוד האהבה… וזו כמובן, תורה שלמה, שאי אפשר לעסוק בה במאמר קצרצר זה!

אירי ישראלי-רושין

ספרים של המחברת

למאמרים קודמים

Print Friendly

על אודות אירי ישראלי-רושין

אירי ישראלי-רושין - חוקרת התודעה. מורה למודעות עצמית. מטפלת. פרסמה ספרים ומאמרים רבים בתחום המודעות העצמית והנשיות, ביניהם: "נשיות", "שמאל, ימין ומה שביניהם", "נחש קדמון" ועוד. מייסדת האקדמיה לנשיות. מנחת קבוצות למודעות עצמית תחת הנושא - "לעלות על מסלול הנשמה". www.nashiut.com
פוסט זה פורסם בקטגוריה אלטרנטיבי, גוף רוח ונפש, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

18 תגובות על יצירתיות יתר

  1. מאת תמיר גדעון‏:

    כתבה מדהימה ונוגעת ,היטבת לנסח בבהירות מופלאה על התופעה של יצירתיות יתר
    ובכלל על יצירתיות
    אני מוזיקאי ואומן יוצר וחשתי שיקוף מקסים על המקום שאני נמצא בו
    ותודה רבה

  2. מאת נגנית‏:

    מאד נהינתי מהמאמר.
    אני חושבת שיש בי הרבה יצירתיות.
    אני מנגנת כבר 9 שנים בצורה מקצועית, ועסוקה בלבצע יצירות של מלחינים.
    אני נהנית מהאתגר, העבודה וההתמדה שהוא דורש, אך משום מה אני לא מרגישה שאני עוסקת בליצור, וזה מציק לי.
    הכלי שלי קשה מאד ולא מאפשר "השתפכות" ספונטאנית כמו בגיטרה למשל.
    אשמח לשמוע מה את חושבת על כך.

    • נגנית יקרה,
      מעניין מהו הכלי בו את מנגנת. לא ציינת.
      אמירה אישית יכולה לבוא לידי ביטוי בכל כלי, ברגע שהנגן מרגיש שהכלי הוא ממש חלק ממנו, והוא מרשה לעצמו להשמיע את עצמו, באמצעות הכלי.
      יצירה היא חשיפה פנימית.
      והבעיה בחשיפה, שהיא מפחידה מאד…

  3. מאת Ilan dror‏:

    צמרמורת של הסכמה והפנמה עברה בגופי כשקראתי את כתיבתך . כמה שהיא מדוייקת ונכונה

  4. מאת שיר‏:

    היי אירי, אני עוברת תהליכים כאלה בדיוק, מזדהה ומחפשת פתרון… אם יש המשך למה שכתבת כאן, תהליך שאפשר לעבור כדי לשבור את המצב הזה, אשמח לשמוע. תודה

  5. מאת יובל‏:

    מי את אירי ישראלי-רושין ?
    מניין באת אלי הלילה ?
    איזה יופי של מילים !
    תודה על הנגיעה הזו.

  6. הי – אירי ! – תודה על המאמר / כתבה ! – / אהבתי את "תחושת מוות פנימי". / אבל למרות המורכבות שהצגת, לא-התיחסת לתחושת-היצירה שיש בטיפול בילדים, שאותי מלאה בסיפוק. (ואולי הייתה התרצה – לא-ליצור…) /
    ולא-התיחסת אל יוצרים ברוכי-כשרונות, כמוני, שהצורך לבחור באיזה להתמקד – גם הוא משתק. / ומצד שני אל דרישות-החברה – שנתנו לי תחושה של פרה… / בכתיבה של שירה וסִפורת, הגניבה היא לא-פחד ! – לצערי,
    היא מציאות מרה. //" 29.2.16. (C). המשוררת, אֵלגל.

    • מאת אירי‏:

      דליה יקרה, התייחסתי לחלק מן ההיבטים של יצירתיות, ולא אל כולם….
      אל ברוכי הכישרונות שצריכים להתמקד ומשתתקים בעקבות כך כן התייחסתי -
      אך אל ההתמקדות בהורות, באמת לא התייחסתי במאמר זה – שזה נושא שראוי למאמר אחר,
      ולמציאות החברתית – גם לא התייחסתי – שזה בהחלט דורש מאמר בפני עצמו – כי אין ספק שיחסי החברה אמן הם עניין עמוק ביותר.

      בכל אופן – מודה לך
      ושמחה להכירך,
      אירי

      • הי – אירי ! – תודה על תגובתך, כאן ובפיסבוק. אשמח לקרוא פרסומים נוספים שלך, בנושא זה./ על פגיעה מינית בילדות, והופעתה ביצירה, תוכלי לקרוא בשני ספרי הראשונים, שהיו היצירות הראשונות בשירה העברית בנושא זה. הראשון, "שירים, גם מתחת לחגורה" , 1985, ששואל את השאלות – והשני, "להיות-קיבוץ", 1987, נותן תשובות, שלא-קלות לקריאה… / והתפלאתי לכן, על תגובתך, שכמי שמתמחה בנושא – אני חדשה בשבילך…
        / את כל ספרי, 7. אפשר להשיג רק אצלי. בספריה, באונ. ת"א, חסרים שני האחרונים. /בפייסבוק, תוכלי להתרשם גם מהשירים, הציורים והפסלים שלי. / להנאתך – אלגל. 29.2.16. (C).

  7. מאת LionheArt‏:

    מענג לקרוא שמשהי מתארת באופן כה צלול חלק מרכזי בתפיסה הפראימלית.
    זו תחושה שמאצתי משהי שמדברת אותי… וזה חזק…
    לב ארי

  8. מאת LionheArt‏:

    תודה אירי,
    לשמוע תאור כל כך ארצי לחוויה הפנימית שלי (העולם הפראימלי…)
    היתה פשוט מענגת…
    ולמצוא נשמה שמהדהדת את זה כך דורש איזשהו סוג של פגישה…