Skip to content

הקרנבל שמעצבן את השלטונות

המעניין הוא שבכל האירוע כולו אף אחד לא ניסה להיות "סקסי" וכל היופי הוא הטירוף היצירתיות והצבעים. בכל העדליאדות שראיתי בישראל היצירתיות היתה חסרה לי. וכמובן האמירה, המחאה, והשילוב בין מבוגרים וילדים מבלי להתנשא מבלי להפחית מערכו של האירוע וכמובן בלי דת אלוהים ישמור.
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

חודש מרץ הוא חודש הקרנבלים בעולם. הקרנבלים הללו הם מסורת פגאנית שמסמלת את השימחה לקראת תום החורף ובוא האביב ויש הטוענים שמדובר בגירוש החורף. לא ממש מפתיע שהדת היהודית שצצה הרבה אחרי המסורת הזו אימצה המסורת הפגאנית ומצצה מהאצבע סיפור סוחט דמעות קלאסי שלא היה ולא נברא וקראה לו חג פורים. אחרי הכל מי שהמציא את היהדות ידע היטב שללא בסיס פגאני מוכר יהיה קשה מאוד לגרום לעדר ללכת אחרי הרועה הדמיוני.

התרנגול - צילום: עמית מנדלזון

הקרנבל של LA PLAINE הוא עצם שתקועה בגרון של הרשויות ושל המשטרה. מדובר באירוע שנערך כל שנה ומאורגן על ידי התושבים, רחמנא לצלן, בלי בקרה של העירייה או המשטרה. לפני שנתיים המשטרה התערבה והקרנבל השמח והנהדר הזה הסתיים בקרבות רחוב עצורים ונפגעים. מאז המשטרה איננה מתקרבת לאירוע הזה ואפילו שוטר אחד לא נראה ברחובות. גם אם הקרנבל הססגוני עצר לחלוטין את התנועה בשלוש שכונות.

צילום: עמית מנדלזון

השכונות בהן מדובר הינם השכונות הפופולאריות בהן מתרכזים הבוהמיינים האנארכיסטים ובעצם כל מי שחפצה נפשו לחיות כמו שצריך. מכאן מתנהלים כל הקמפיינים השמאלנים הסביבתיים ובעיקר הקמפיינים כנגד מצלמות האבטחה שהוצבו בכל העיר בעד זכות הכניסה למהגרים, ונגד המשטרה.

לא ילדה אבל פרח - צילום: עמית מנדלזון

הקרנבל עצמו הוא אירוע ספונטני חסר ארגון חסר גדרות ובעיקר חסר אבטחה מה שבעצם נראה נהדר. משתתפים בו מבוגרים מכל הגילאים ילדים הורים זקנים וכולם כולם מאלתרים תחפושות מדהימות.

אש בגבולות - יחי הוולקנו - צילום: עמית מנדלזון

לצד החגיגה הססגונית נשמעות באופן קבוע הקריאות למאבק פוליטי, חיסול מצב החירום שהוכרז אחרי הפיגוע בפאריז ועדיין לא הסתיים, פתיחת הגבולות למהגרים, חיסול שכבת העושר והעושק, ובעיקר מחאה כנגד ראש העיריה שהוא גם חבר בכיר במפלגה הגוליסטית ומושל במארסיי מזה 17 שנה, ומפלה בעליל בין שכונות מרכז העיר לשכונות העשירות של דרום העיר.

הפירט והתמנון - צילום: עמית מנדלזון

למצעד הזה מצטרפות מספר להקות מתופפים וכלי נשיפה שמוסיפות את הקצב ואנשים רוקדים ברחובות כאילו אין מחר.

אריה שאג מי לא ירקוד - צילום: עמית מנדלזון

כאמור המשטרה שמרה הפעם מרחק מהאירוע ואף שוטר לא העז להיכנס לשכונה.  לאף אחד זה לא ממש הפריע כי הסיכון לפיגוע כאן הוא יותר הפחדה של הרשויות ממשהו ממשי.

טרומבוניסטה - צילום: עמית מנדלזון

לנו הצלמים החיים היו קצת יותר קשים, שכן המסורת היא להשליך קמח על המשתתפים והמצלמות שלי לא ממש אוהבות קמח. היו כאלו שקיבלו זאת בהומור , אחרים בהפתעה ואחרים בנרגנות משהו. אבל כשמשליך הקמח הוא ילדון בן שלוש או יפהפיה בת 17 מי יכול לכעוס

מסיכות - צילום: עמית מנדלזון

המעניין הוא שבכל האירוע כולו אף אחד לא ניסה להיות "סקסי" וכל היופי הוא הטירוף היצירתיות והצבעים. בכל העדליאדות שראיתי בישראל היצירתיות היתה חסרה לי.  וכמובן האמירה, המחאה, והשילוב בין מבוגרים וילדים מבלי להתנשא מבלי להפחית מערכו של האירוע וכמובן בלי דת אלוהים ישמור.

paper man - צילום: עמית מנדלזון
מניקים את הדובון - צילום: עמית מנדלזון
בכל גיל - צילום: עמית מנדלזון
גם חסרי הבית והשיכורים הצליחו להסוות את עצמם - צילום: עמית מנדלזון
צילום: עמית מנדלזון
וגם אפיפיור היה לנו שם - צילום: עמית מנדלזון
כלי נשיפה תוצרת בית - צילום: עמית מנדלזון
error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן