"אשה בורחת מבשורה" בהבימה: דרמה מטלטלת

"אשה בורחת מבשורה" הוא סיפור על אהבה ועל אהבה נכזבת, ועל אנשים שמסתכלים לכאב בעיניים. ההצגה, על-פי ספרו הנודע של דוד גרוסמן, היא הכי ישראלית והכי מרגשת שראיתי לאחרונה

Print Friendly

★★★★

"אשה בורחת מבשורה" היא ההצגה הכי ישראלית,  הכי מרגשת, הכי מטלטלת והכי חשובה שראיתי לאחרונה. ההצגה, שביים חנן שניר, היא הפקה משותפת של הבימה והקאמרי, ומבוססת על ספרו הנודע של דוד גרוסמן.

גרוסמן החל לכתוב את הספר לפני שבנו הצעיר אורי התגייס לצבא, וסיים לכתוב אותו אחרי שאורי נפל בשעות האחרונות של מלחמת לבנון השנייה. אי אפשר שלא לחשוב על כך לאורך כל ההצגה למרות שגורלו של החייל עופר במחזה אינו זהה לחלוטין לגורלו של אורי.

משחק הרואי. אפרת בן צור ודרור קרן. צילום: ג'ראר אלון

גיבורת ההצגה היא אשה ואימא, שבורחת מביתה כדי שלא תצטרך לעמוד בציפייה לבשורה המרה על גורל בנה שהתגייס למלחמה. באמצעות הבריחה מהבית היא רוצה לגונן על בנה, אולי כך תצליח למנוע את הבשורה ולהציל את חייו.

קשה מאוד להעביר ספר, כל ספר, לבימת התיאטרון. חנן שניר, שעיבד את "אשה בורחת מבשורה" למחזה-סיפור, מצליח, בדרך כלל, לעמוד במשימה. הטקסט של גרוסמן מקבל חיים חדשים על הבמה. שניר שילב בעלילה שירים ישראלים, חלקם "פטריוטים", שכולנו מכירים ואוהבים, או כאלה שאהבנו פעם. השירים, למרות שיש נימה של ציניות בהבאתם לבמה, מעניקים הפסקה קלה מרצף האירועים ומעומס הרגשות שמציפה ההצגה בלב הצופים.

הבמה של שניר נקיה, כמעט ריקה מתפאורה, שלושה קירות לבנים, הקיר הרביעי פתוח לקהל כדי להבהיר שאנו צופים בתיאטרון סיפור ולא בהצגה ריאליסטית. למרות שההצגה אינה ריאליסטית, היא מאוד ריאליסטית, אמיתית ואין בה זיוף, לא בבימוי ולא במשחק. העלילה זורמת ושומרת על אנרגיה טובה ומתח דרמטי. גם זה הישג בהתחשב באורך ההצגה – שעתיים וחצי כולל הפסקה.

מציאות של כאב ושמחח חיים. צילום: ג'ראר אלון

"אשה בורחת מבשורה" הוא בעיקר סיפור על אהבה ועל אהבה נכזבת, על חברות ועל הורות, ועל מדינה יפה שמדממת את עצמה לדעת – ועוד רגע בורחת לנו בין הידיים. וזה גם סיפור אופטימי על אנשים שמסתכלים לכאב בעיניים, נעים בין תקווה לייאוש, בין חלום למציאות. הטקסט של גרוסמן מכיל הרבה שמחת חיים, הומור ואהבת אדם, ויחד עם זאת מתוך ההצגה עולה זעקה גדולה על המצב הבלתי אפשרי שבו אנו חיים, על חרדת הקיום האנושי ועל חרדת הקיום הישראלי.

אפרת בן צור היא אורה, האישה, והאימא, שבורחת מהבשורה. זה התפקיד הטוב ביותר של בן צור בתיאטרון עד היום. המשחק שלה אמין, מצחיק, נוגע ללב ואפילו הרואי. טובים גם דרור קרן, בתפקיד אברם, אהוב נעוריה, ודניאל סבג בתפקיד הבן החייל עופר. אמנון וולף, בתפקיד אילן, בעלה הראשון של אורה, מאוד מחויב לתפקיד, אבל נוטה לעיתים לצעקנות יתר ולא תמיד הטקסט שלו מובן. בסך הכל אפשר לומר הרבה מילים טובות על להקת השחקניות והשחקנים ועל עבודת הצוות המעולה בניצוחו של הבמאי שניר ושל מעצבת התנועה רות לזר.

"אשה בורחת מבשורה" אינה רק הצגה שנוגעת ללב. היא הצגה שקורעת את הלב. לקראת סיום ההצגה שמעתי בכי חרישי באולם וראיתי צופים שמוחים דמעה. לכו לראות.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.