מישהו הזיז את הגבינה לאליטה הנכבדה הזו. המציאות הציבה מחסום לרוחב הדרך וזה שיבש את כל עולמם של חבריה. מה שהיה נכון ואפשרי לימים עברו איננו עוד.

השמאל הוא מעוזם של אותן אליטות. הוא המייצג האולטימטיבי של החלומות על מציאות אידיאלית של חיים בשלום ואחווה עם שכיננו הערבים, ושל חברה המבוססת על יישומם המלא, וללא פשרות כלשהן, של הערכים האוניברסליים.

קבוצה זו מכילה בתוכה את הממסד התרבותי הוותיק ואת בכירי האקדמיה למיניהם. אליהן נספחת קבוצה צעירה ודינמית יותר והיא התקשורת. גבולות אלה אינם מוחלטים, אך ככלל נכונים ומייצגים.

מתן עדיפות לערכים ולאידאולוגיה על פני קריאה עניינית ומקצועית יותר של המציאות הוא הדבר הבולט המאפיין את החבורה הזו בתוכנו. תפסיקו לבלבל לנו את המוח על המציאות ועל מורכבות הדברים, יגידו חבריה.

רוח תנועות הנוער שורה בקרבן, והן מתקשות לעבוד ממנטליות של חברת ילדים להתנהלות על פי קודים המאפיינים חברה של בוגרים. לקבל, שמה שנכון וטוב לתנועת נוער איננו מהכרח מתאים לחברה של בוגרים.

איבוד ההגמוניה שהייתה להם בעבר משחקת גם היא תפקיד מרכזי באורחותיה של קבוצה זו. וככל שמצבה מתדרדר ומשקלה בציבור פוחת כך חבריה מתנשאים עוד יותר על סביבתם. הם החכמים יותר, היפים יותר, התרבותיים, המשכילים ובעיקר הנשגבים בזכות אמונתם בערכים האוניברסליים.

חמור מכך, תחת שינסו לשכנע את הציבור ברעיונותיהם חבריה, היותר קיצוניים, בוחרים להוציא את דיבתה של הארץ רעה בקרב הגויים. נציגיהם משוטטים בעולם ומשכנעים את הפרלמנטים בארצות אירופה שיצביעו על הקמתה של מדינה פלשתינית באו"ם, ויכפו זאת על מדינת ישראל. כמו כן, הם נותנים רוח גבית חזקה ליוזמות בין לאומיות וערביות להטלת חרמות על ישראל. ותחת הכותרת של זכויות האדם הם פוגעים בזכויותיה של מדינת ישראל.

מישהו הזיז את הגבינה לאליטה הנכבדה והמפונקת הזאת.

המציאות הציבה מחסום לרוחב הדרך וזה שיבש את כל עולמם של חבריה. מה שהיה נכון ואפשרי לימים עברו איננו עוד. הציונות וימי בראשיתה של המדינה תמו. ומ'אנחנו הגדול נשנה סדרי עולם ונעצב מציעות חדשה', של אותם ימים נושאי הוד ותפארה, בלב תהפוכות עידן האידאולוגיות הגדולות של המאה שעברה, נותרנו עם אפשרויות חיצוניות מוגבלות ביותר אך עם חופש בחירה ועשיה עצומים בכל האמור לתוכנו פנימה.

עם השינוי ההיסטורי הגדול הזה חברי האליטה הישנה אינם משלימים. בשאיפתם לשחזר את ימי העבר המפוארים של היות האדם כל יכול (כאילו), הם מורדים בצווי השפה לחיים בגבולות אנושיים, כפי שמנסחת זאת יפה כל כך פרופסור רבקה שכטר בספרה על הפילוסופיה של השפה "עולם בתוך עולם".

התנהלות שכזו באה לידי ביטוי קיצוני בכל האמור לבעיה הפלשתינית. מאחר ולאיש בעולם אין שליטה וגם לא ריבונות על מרבית מרכיבי המציאות, כל שנותר, על פי משנתה של האליטה המופלאה הזו, הוא להטיל את כל כובד המשקל והאחריות על עצמנו ולשחרר את שכיננו הערבים ממשוואה זו.

מאחר ואנו היהודים נועדנו להגשים את חזון הערכים האוניברסליים בעולם, עלינו להצטמצם ולהפחית את קיומנו בו ככל האפשר, פן חס וחלילה נפגע בזכיותיו של האחר הערבי שסביבנו. זכויותינו בטלות בשישים.

ועם נוסיף לסיפור המופלא הזה, אותו מספרת לעצמה אליטה נרגנת זו, שהרי הבטיחו לה מציאות אחרת ומתחת לאפה גנבו לה את המדינה, כל שנותר לאציליה הוא להקים את המדינה הפלשתינית ולהשכין בכך את השלום והשלווה הנצחיים באזורנו, ובכך גם להביא מזור ומרגוע לנשמותיהם המיוסרות של חבריה.

שימו לב רבותי כיצד בשיח של אותה אליטה אין כל התייחסות לניתוח מקצועי וענייני ככל האפשר של המציאות הסובבת אותנו. זה כלל לא מעניין אותה.

וכדי להגשים את רעיון הערכים האוניברסליים צריך להמציא איזה רע ואיום שאפשר לצאת נגדו. והרע הזה הוא ה"כיבוש". כי מה יותר רע מכך.

אז אנא ממכם – הרעים והכובשים ומחרחרי המלחמה, אחינו היהודים פשוטי העם ונבעריו – אל תבלבלו לנו הנשגבים את המוח על כך שאולי הכיבוש במובנים רבים נכפה עלינו ושגם הערבים נושאים באחריות לפתרון הבעיה הפלשתינית. ושבין תפיסת שתי המדינות למדינת כל אזרחיה ישנן גם אפשרויות נוספות שהן טובות ונכונות יותר לישראל. ושכול וויתור חד צדדי הוא רק צעד נוסף בדרך של הערבים לנפנף את מדינת ישראל מאדמת הקודש האסלמי. כפי שעשו לצלבנים. די די כבר. איננו יכולים עוד.

מסובך, נכון? אך זה המנגנון הסמוי הפועל על חברי הקבוצה הנבחרת והמופלאה הזו, לפחות בעיני עצמה.

סוף פסוק: אין כל הצדקה לשיח המפלג והמפצל בקרבנו. הוא מבוסס על משאלות לב ולא על הרלוונטי, האפשרי והמציאותי. אסור ששיח זכויות האדם יעוור את עיננו ויפריע לנו בניתוח ובהבנת המציאות סביבנו. וגם לא יזיק לנו אם נאמץ משהו מחכמת יושבי אוהלי ערב ורוכבי הגמלים עם החרבות. ואולי גם משהו מתפיסת הזמן הערבי-אסלמי ומאסטרטגיית הצומוד, ההודנה והג'יהאד. הרבה אין לנו מה לעשות באשר לפלשתינים מעבר להבטחת האינטרסים האסטרטגיים של המדינה, ומוטב שנפנה את מרצנו פנימה בהגברת חוסננו החברתי והלאומי ובהתמודדות עם חולשתן היסודית של מערכות חיינו הציבוריים ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית.

על אליטה זו לדעת שהיא גורמת נזקים עצומים למדינה ולחברה, ומוטב שתעשה חשבון נפש נוקב עם עצמה, ותעצב מחדש את עולמה ותפיסת הממשות שלה. כשהיא פורצת את גדרות תחומי עיסוקם של חבריה ופניה לפוליטיקה, אין לקבוצה זו כל יתרון על פני כל גורם אחר בארץ. קצת צניעות וענווה לא תזיק לאיש מהם.