לצופים שחושבים שהסרט "איש הפלדה" היה אפלולי, עוד לא ראיתם כלום. בסרט "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" של חברת DC קומיקס והאחים וורנר, נראה שהעולם שבו התאחדו הגיבורים הנערצים עגום ואפל, השמש אינה זורחת, הדמויות לא מחייכות והעלילה כמכלול מדכאת יותר מאשר כיפית.

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק": גשר לקראת הסרט הבא בסדרה

אין ספק כי הבמאי זאק סניידר ("300", "איש הפלדה") מנסה לחקות את הבמאי כריסטופר נולאן (שמקבל קרדיט כמפיק בפועל), בכל הקשור להוצאת האור מגיבורי העל. אבל נולאן ידע בסרטיו, עד כה, כי החושך הפנימי של הדמויות צריך להיות תוצר לוואי של התפתחות אופי הדוחפת את העלילה. סניידר משתמש בכוח הזרוע כדי להמחיש זאת, ואינו מאפשר בהירות אופי או גבורה נפשית לדמויות. בכך, "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" מתבוסס בחזות אפוקליפטית, מוות, הרס, תוהו ובוהו והרבה אכזריות (מבלי לראות דם), ולמרות כותרת הסרט, אין 'שחר' בסרט הזה. זה הכל דמדומים בעלילה חסרת ירח וללא כוכבים, רב משמעית.

כדי להבין בכל זאת את הכותרת היהירה, העלילה צריכה לעבור כמה התפתלויות מעניינות. "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" מוצא דרך להציג את שני גיבורי העל כיריבים ולא כחברים. כל אחד מהם אינו מאמין לאחר: באטמן (בן אפלק, "ארגו") צופה כיצד חבריו נהרגים כתוצאה מהקרב של סופרמן נגד זוד, הנבל מהסרט הקודם, "איש הפלדה". הוא מודאג מן האפשרות כי סופרמן יפנה את גבו לתושבי כדור הארץ שאימצו אותו. בינתיים, סופרמן (הנרי קאביל, "שם קוד: מ.ל.א.ך.") רואה את האביר האפל מהעיר גותהאם כאיש משמר אזרחי מסוכן במיוחד. כדי לאזן את מגרש המשחקים הלא שווה בין הכוחות, סניידר מביא למסך קריפטונייט, המחליש את סופרמן, ובאופן זה יוכלו שני אלה להלום אחד בשני במשך זמן ניכר מהסרט. אולם במקביל, הנבל הגאון – לקס לות'ר (ג'סי אייזנברג, "הרשת החברתית") רוקם מזימה, שאינה רק עסקת נדל"ן (כמו בסרטי סופרמן הישנים והטובים).

סניידר הוא במאי חזותי טוב, ואכן החלק החזק בסרט הם רצפי הפעולה עתירי האפקטים המיוחדים. כשמדובר בפיתוח דמויות, לעומת זאת, סניידר חושף את עקב האכילס שלו. הצופים נחשפים לכל מה שהם מכירים עד היום מבאטמן ומסופרמן, ושום דבר חדש לא עולה על המסך. קאביל נראה מתאים פיזית לתפקידו של סופרמן, אבל איפה הלב שלו? אין זה פלא שדמותו כקלארק קנט אינה מרשימה, וכי הכימיה שלו עם לואיס ליין (איימי אדמס, "עיניים גדולות") קרה כקרח. קאביל כאן רק בגלל המראה – שימו אותו בחליפת סופרמן והוא מושלם. עם זאת, יש אשר יטענו כי כריסטופר ריב וברנדון רות' (שני שחקנים נחותים מקאביל) כבר עשו עבודה טובה יותר כסופרמן מאשר קאביל בסרט זה.

באטמן של אפלק מוגש רע. גיבור העל הכריזמטי יוצא מהקשרו ההיסטורי ומגיע לעולם ללא גינונים. מי שאינו מכיר את ההיסטוריה של איש העטלף בוודאי לא יתחבר למניעיו. ברוס וויין הוא דמות ללא רקע ברור ובאטמן הוא אדם מן הישוב בחליפה משוריינת ובקול בס מוגבר במיוחד. באטמן, בדיוק כמו ג'יימס בונד, גמיש מספיק כדי לשרוד מכמה כדורי עופרת. אולם בסרט זה העלילה כל כך גמישה, שגיבור הצדק מקבל מקום ביקום הפנטסטי מבלי שהבמאי אף יטרח ליצור בסיס עובדתי איך הגיע ומה תפקידו בעולם זה.

ולנקודה הישראלית: וונדר וומן (גל גדות, "מהיר ועצבני") היא כאן בגלל המעריצים. כניסתה לעולם האפל מלאכותית ומסתורית, ואינה משרתת שום מטרה אמיתית מלבד להכין את דמותה לסרטי ההמשך המתעתדים לצאת. אין לה סיפור, אין לה אופי והרקע שאנו יודעים עליה גם בתום הסרט הוא מינימאלי. היא פשוט שם – והדמויות אף רומזות על כך במהלך קטעי הפעולה. בשל דמותה, ניכר כי סניידר רואה את הסרט הזה כגשר בלבד בין "איש הפלדה" לסרט העתידי: "ליגת הצדק".

גם דמותה של אדמס כלואיס ליין מיותרת, ונראה כי אין לה הרבה תסריט או כוח מניע מאשר – רק להיות שם. מי שמצטרף למסך ומביא פוטנציאל עתידי הוא ג'רמי איירונס ("ירח מר") בתפקיד אלפרד, עוזרו של ברוס וויין – אולם גם פה, יש משרתים הנאמנים יותר לאדונם, כמו מייקל קיין בסרטי באטמן הקודמים. לבסוף יש אייזנברג בתפקיד לקס לות'ר – בתפקיד ממלמל עד כדי גיחוך, ולפניו עשו זאת ג'ין הקמן ("הקשר הצרפתי") וקווין ספייסי ("בית הקלפים"), בלי ההומור המוגזם. לות'ר הוא מרושע כאן – אך משעשע מדי מכדי להיות רע אמיתי.

"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" מתגולל לאורך 154 דקות ארוכות למדי. אחרי 15 דקות ראשונות ומלהיבות למדי בהן רואים את מאבקו של סופרמן בזוד, מנקודת מבטו של באטמן, הסרט מתחיל להאט ולהיות צפוי בחלקו. לאורך כל הדרך, יש אינספור הסתמכויות על פלאשבקים ורצפי חלום. היבטים מסוימים בסרט הוחמצו, ונראה כי הבמאי איבד הזדמנות לעשות משהו חזק וקיצוני, ובוחר לשים את כל הקלפים על הצד הוויזואלי.

XXXXX

סביר להניח שרוב הצופים ירגישו כי נכנסו לעלילה, אך לא השלימו איתה. סניידר הוא אלוף החזיונות על המסך, והוא עושה זאת באופן אפל וחסר הומור. רק חבל שבעקבות "באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" הקהל ירגיש שגיבורי העל אמנם יודעים להציל את העולם, אך ייצא מאולם הקולנוע עם הרגשה מדכאת למדי.