הפוליטיקה בישראל בפני שוקת שבורה

השיח הציבורי, המכוון את חיינו, עוסק בכל רק לא באשר לתפקידיה של הפוליטיקה ולדרכי התנהלותה. מתקיימת בתוכנו זילות גדולה בעניין זה.

Print Friendly

השיח הציבורי, המכוון את חיינו, עוסק בכל רק לא באשר לתפקידיה של הפוליטיקה ולדרכי התנהלותה. מתקיימת בתוכנו זילות גדולה בעניין זה.

"המלה פוליטיקה", מספרת לנו הויקיפדיה, "היא מלה יוונית, ופירושה המקורי הוא תחום הדעת שעוסק בענייני הציבור, או "מדינאוּת". היא נגזרת מן המלה היוונית פוליס, שהייתה היחידה הפוליטית האוטונומית ביוון הארכאית וביוון הקלאסית".

והיא מוסיפה ואומרת, כי "פוליטיקה במובנה הרחב, מתוקף היותה נוגעת בכל הכוחות החברתיים הקיימים, קשורה לכל פעילות של האדם הפשוט בחברה, אף פעולותיו היום-יומיות. כל מעשי הפרט מושפעים מההתרחשות הפוליטית בחברה ומשפיעים עליה".

 

הפוליטיקה בישראל בפני שוקת שבורה / צילום: הבלוגיה 'תפוז אנשים' אתר שקמה

האקדמיה יודעת לספר את הסיפור ההיסטורי המופלא של הדמוקרטיה וצמיחת המדינה המודרנית, אך מעבר לכך כמעט ואין לה מילה באשר לתפקידיה של הפוליטיקה ולדרכי פעולתה. כיצד עושים פוליטיקה. איך הסיסטם הזה צריך לעבוד. כיצד נוכל בעזרת פוליטיקה איכותית לקחת את המדינה מנקודה A שהיא פחות טובה ולהעבירה אל נקודה B שהיא טובה יותר. בקיצור, כיצד מייצרים תוצאות טובות במערכת שכזו.

וכשבאים לעסוק במהותה של הפוליטיקה ובדרכי פעולתה אנו ניצבים בפני שוקת שבורה.

הכשל הגדול של חיינו הציבוריים מקורו בכך שאין אנו יודעים לעשות את ההבדלה בין מה שמכונה 'הגיון הפוליטיקה' לבין המכונה 'הגיון המדינה'. איננו יכולים לומר מכאן ועד כאן אנו עוסקים בפוליטיקה ומכאן ועד כאן אנו עוסקים בניהול ענייני המדינה. אף שיש קשר בין השתיים זה לא היינו אך. כתוצאה ממציאות זו ניתן לומר שלמעשה אין מתקיימים בישראל חיים פוליטיים של ממש. הפוליטיקאים הלאימו את הפוליטיקה והמדינה בלעה אותה אל בין קרביה החמים.

כולנו עוסקים השכם והערב בענייני ניהול המדינה וסבורים שאנו עושים פוליטיקה. כל מי שקצת מפטפט את עצמו על שלום ובטחון וחברה וכלכלה נדמה לו שהנה הוא עוסק בפוליטיקה. ולא היא.

הפוליטיקה איננה נתפסת בעינינו כמקצוע שיש ללומדו בדיוק כפי שלומדים רפואה, הנדסה, משפטים וכו'. בולטת במיוחד היעדרותה של תשתית מכוונת ומנחה של מחשבה סדורה ומקצועית בתחום החשוב הזה בחיינו. תשתית שניתן לפרוש מעליה מצע פרשני המעשיר ומפתח את התחום כל העת. תשתית שתאפשר לנו לטפל בפוליטיקה באופן מושכל וענייני.

מצב עניינים זה מייצר שיח ציבורי רלטיביסטי באשר לפוליטיקה. אתה אומר כך ואילו אני חושב אחרת ובזאת תם הדיבור בינינו. אין כל בסיס משותף עמו אפשר לקום בבוקר ולעשות מעשה נדרש.

תיאור מופלא של מציאות זו ניתן לקבל בספרו המפורסם של האינטלקטואל היהודי אלאן בלום "דלדולה של הרוח באמריקה". כיצד השיח הרלטיביסטי השתלט על האוניברסיטאות בארה"ב בכל האמור להתייחסות לתרבויות שונות כשוות ערך, וייסד את הפוליטיקל קורקט המפורסם של תקופתנו, תוך כדי ביטול מעמדו של החינוך הליברלי המייחס לספרים הגדולים של התרבות המערבית את הבסיס האינטלקטואלי והתרבותי עליו אנו נישאים.

וכשהדברים בחיינו הציבוריים אינם מסתדרים כפי שהיינו רוצים….

וערימת ההפסדים הולכת וגבהה אנו מתקשים עד מאוד להבין מאין כל זה בא ומה עלינו לעשות כדי לשנות את פני הדברים.

מתוך המצוקה ואין האונים המלווים אותנו באשר לפוליטיקה אנחנו נוטים יתר להיתלות באנשים. אולי הם יביאו לנו את הגאולה. אולי הם התשובה הנכונה. תחת שנלמד כולנו את הסיפור הדורי המדהים הזה של חולשת המערכת הפוליטית בישראל, אנו נתלים באנשים.

כך למשל, אין בידינו כלים לשיפוט והערכה, האם הקמתה של מפלגת מרכז כמו "יש עתיד" של יאיר לפיד הוא מהלך נכון, או שמא משהו המעמיק עוד יותר את בעיותיה של הפוליטיקה שלנו? ומה עלינו לעשות כדי לתקנה? אילו תמורות ושינויים בה עלינו לחולל?

יאיר לפיד, בוגי יעלון, גבי אשכנזי, בני גנץ ושמות אחרים שצצים ועולים מעת לעת, מהווים דוגמה מצוינת לכיסופים אלה. כך גם באשר לתקוות הסמויות שלנו לגבי צעירים שנכנסים לראשונה לקלחת הפוליטית.

והנה אנו רואים כיצד אנשים טובים בתוכנו מייצרים תוצאות רעות לרוב – כיצד התקווה הזו קורסת לנגד עינינו. ואנו למדים כי אין זה מספיק להיות אדם טוב. עלינו לדעת לעשות את הדברים הנכונים באשר לפוליטיקה.

ומה באשר לממשלת אחדות לאומית בעת הזאת? כשאין תשתית מחשבתית ראויה שניתן להיאחז בה, אין כל סיכוי לגבש עמדה מושכלת כלשהי בנדון. מיד יקומו כל שולפי הסיסמאות למיניהם ויוכיחו אותנו שזה צעד שאיננו נכון. והתוצאות הרעות לא תאחרנה להגיע.

התקשורת משתפת פעולה עם הפוליטיקאים להנצחת המצב הקיים, ותרומתה לדמוקרטיה הישראלית שלילית.

די להציץ בכתבות הסדין הגדולות על הפוליטיקה, של יוסי ורטר מעיתון הארץ ושל סימה קדמון מידיעות אחרונות בסופי השבוע, כדי לקבל תמונה עד כמה מצבנו חמור בכל האמור לפוליטיקה. והם רק דוגמה לדרך הרעה בה עוסקת התקשורת בפוליטיקה.

באופן כללי ניתן להתנסח ולומר שהתקשורת, שעניינה הפוליטיקה, עוסקת בעיקר בסיפורי מעשיות וברכילות, ואם יש גם איזה ניסיון לפרשנות כלשהי ולספקולציות באשר לעתיד הם נשענים כולם על רציונליזם של חובבנים. לא מתקיים בה שום יסוד של מחשבה סדורה בנדון. וככזאת, התקשורת משתפת פעולה עם הפוליטיקאים להנצחת המצב הקיים, ותרומתה לדמוקרטיה הישראלית שלילית.

ואת המלל היוצא מפיהם של הפוליטיקאים ניתן לרוב להגדיר כתפל, בלתי מושכל, בלתי ראוי ומסית ומדיח. הם התוצר המובהק של פוליטיקת הכאילו בישראל. הם הסיפור הגדול המלווה את חיינו הציבוריים במדינה מאז היעלמותם של האבות המייסדים:

כיצד אנשים טובים מייצרים תוצאות רעות

בל נשלה את עצמנו, פוליטיקה גרועה מייצרת משילות גרועה. פוליטיקאים שאינם קוראים נכון את המציאות, אינם מזהים את חומרת הדברים ואינם מתרוממים לגודל האחריות והעשייה הנדרשים מהם, ברמת המפלגה והפוליטיקה, מי מבטיח לנו שיצליחו לפתע להוביל את הספינה הזו, מדינת ישראל, אל עבר חוף מבטחים. אז זהו, שלא!

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה מאמרי עמדה, מדיני-פוליטי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.