מחר תסתיים חופשת חג הפסחא במארסיי והתלמידים אמורים לחזור ללימודים, אלא שלתלמידי התיכון יש תכניות אחרות והם כבר הכריזו שבתי הספר התיכון יחסמו והם יתייצבו ל"הפגנה פראית" ברחבת משרדי הפרפקטור (משרדי שירותי המדינה בעיר מארסי)…

ריח המהפיכה עולה מערי צרפת, הציבור מאבד את הסבלנות ומתארגן כדי לבצע שינויים במערכת שחונקת אותו. אבל בטרם נקדים את המאוחר להלן תקציר האירועים.

ממשלה כושלת זה דבר אחד, ממשלה זדונית זה משהו שונה לחלוטין, כשהצרפתים התפתו להצביע עבור פרנסואה הולנד והמפלגה הסוציאליסטית, הם עדיין האמינו ששם המפלגה מחייב מישהו. הבחירה בהולנד לא נבעה מאישיותו, שכן כמו יצחק הרצוג גם הולנד לוקה קשות באגף הכריזמה, אבל אחרי סרקוזי, נראה היה שהולנד מייצג את עמדות רוב הציבור וזאת אחרי שסרקוזי ביצע חרקירי פוליטי שהתבטא בשני חוקים שבדיעבד נראים היום כחזרה גנרלית למסירת המדינה וציבור העובדים לידיים של התאגידים הגדולים:

• הגבלת זכות השביתה – איסור על שביתה מוחלטת והגדרת שירות מינימום. חוק שעיקר את כוחם של האיגודים וחיסל את יכולתם של העובדים להשפיע על גורלם.
• הארכת גיל הפנסיה מ- 60 ל- 62 חוק שבעצם קבר סופית את המפלגה הגוליסטית. חוק שעד היום לא ברור מה ההגיון בו שכן במדינה בה אחוז האבטלה הולך וצומח הרי שהארכה של שנתיים עבודה רק יגביר את האבטלה הרשמית ויעלה למדינה כסף.

כאמור בחירתו של הולנד היתה די צפויה. מה שתפס את ציבור המצביעים עם המכנסיים למטה הוא העובדה שכהונת המפלגה הסוציאליסטית נראתה כהמשך ישיר ולעיתים מאוד קרובות כהקצנה של המדיניות הקפיטליסטית של הממשלה היוצאת.

בתקופת הולנד הגיעה ההתעללות הביורוקרטית בזכאים להטבות סוציאליות לשיא, עבודת הניירת שתמיד היתה עסק מעורר חרדה הלכה והסתבכה ושרת הרווחה הסוציאליסטית אף הודתה שהמטרה היתה לגרום לזכאים לטבוע בניירת על מנת שיוותרו על זכויותיהם. ההטבות עצמן קוצצו ברובן והקריטריונים לקבלתן הוקשחו באופן לא פרופורציוני. וכדי להשלים את המחנק הסוציאלי קוצצו מכסות כוח האדם ושירותים רבים הופרטו.

גולת הכותרת של ממשלת הולנד היתה הכרזת מצב החירום לאחר הפיגוע בפריז. מצב חירום שאיננו מחויב המציאות ופרט לשישה חיילים שמסתובבים באופן אקראי במרכז העיר מארסיי, כל השאר מהווה עניבת חנק לחופש התנועה וזכויות האזרחים בצרפת. מצלמות אבטחה הותקנו במרכז העיר עם דגש דווקא על השכונות מהן צומחות תנועות המחאה. הטענה "צמצום הפשע" לא תופסת שכן עוד לא נולדה המצלמה שתמנע פשיעה, ודווקא באיזורים מוכי הפשיעה אין מצלמות כלל. דהיינו מטרת המצלמות היא מעקב אחרי התושבים. כל עוד קיים מצב החירום לממשלה יש זכות לבצע פעילויות שפוגעות בזכויות האדם והאזרח בלי לתת דין וחשבון לאיש. המסמר האחרון בארון הקבורה של המפלגה הסוציאליסטית הוא חוק העבודה, החוק שהעמיד את אזרחי צרפת על הרגליים האחוריות. החוק המוצא על ידי שרת העבודה מירים אל ח'ומרי נותן למעסיקים את הזכות להעסיק עובדים מעבר לשמונה שעות (עד 12 שעות ברצף) ביום תוך כדי צמצום העלות של השעות הנוספות (תעבדו יותר ולא מבחירה וישלמו לכם פחות)

החוק הזה כבר היה יותר מדי.

צרפת כבר ידעה ( וזה אנדר סטייטמנט) הפגנות ושביתות אבל מעולם לא בתנאים כל כך מגבילים כשהמשטרה מרגישה חופשית להשתמש בכוח מופרז.

האיגודים המקצועיים הם בדרך כלל מובילי המחאה, כל כך קל היה להבחין שהם משחקים משחק כפול. הרי הם מייצגים את הציבור שמקום עבודתו מובטח, משכורתו לא תקוצץ. כך שעצם המצאותם בהפגנות הוא עניין קוסמטי לחלוטין וחסר משמעות. הם צועדים שרים שירים מניפים דגלים הולכים במסלול שהמשטרה קבעה להם מסיימים בדיוק בזמן והולכים לאכול במסעדה הקרובה.

מי שלא נלקחו בחשבון היו דווקא תלמידי התיכון ומסתבר שהללו מודעים היטב ללימבו התעסוקתי אליו הם אמורים לצאת או טו טו, והם אינם מוכנים להיות עבדים של איש. הם מסרבים לקבל את חוקי המשחק לא של המשטרה ובטח שבטח לא של האיגודים, הצעירים יודעים שהמשחק מכור.

הפגנה פראית פירושה סירוב מוחלט לקבל את מרות המשטרה, על אישור ההפגנה מקום ההתאספות או מסלול התנועה. והוא חלק ממאבק בן 5 שנים על זכותו של הציבור על המרחב הציבורי המאבק החל ב- 2011 והסתיים באלימות משטרתית קשה. המפגינים הצעירים, כפי הנראה, קורצו מחומר עמיד יותר מקודמיהם  והם מראש מאתגרים את המשטרה. ואכן כמעט כל הפגנה מסתיימת בתמרון ערמומי מעקף של חומת השוטרים בדיוק בנקודת התורפה ו…הופ יש לנו מסלול חדש. וכל הפגנה מסתיימת בשלב כלשהו בעצורים והרבה גז מדמיע.

הצעירים, מסתבר, פתחו מחדש את המאבק על השטחים הציבוריים ואיפשרו את מה שנקרא NUIT DEBUT דהיינו דיוני הלילה שנערכים בימים אלו ממש באותם שטחים ציבוריים שהמשטרה נלחמה עליהם לפני חמש שנים. הדיונים הללו החלו להתקיים מיד עם תום ההפגנות בכל ערי צרפת בכיכרות ונאספו בהם מאות (בערים הקטנות) אלפים ועשרות אלפים (בערים הגדולות) ושם מתנהל דיון דמוקרטי לחלוטין בו נושאים דבריהם אזרחים מהשורה בכל הגילאים: יוקר המחיה, שחיתות ציבורית, התעללות, אלימות המשטרה, מצב החירום המתמשך וכמובן הצעות לסדר היום כיצד להגביל את כוחם של הפוליטיקאים.

כאן הגיעה הפתעה ממקור לא צפוי, ראש עיריית פריז אן הידלגו חברת המפלגה הסוציאליסטית ומן הסתם נכון להיום מסומנת כאופציה סבירה לחלוטין להחליף את הפרסונות המחוקות בראשות המפלגה. אן הידלגו אמרה בפשטות שלפוליטיקאים יש כוח רב מדי. היא קישרה בין ההון לשלטון וטענה שמן הסתם הגיע הזמן לערוך שינוי בחוקה הצרפתית הקדושה והפעם לטובת הציבור. ותגובת הציבור לא אחרה להגיע. האסיפות הציבוריות הפכו להיות עניין של יום יום, הצעות הועלו בקולי קולות, וועדות שונות הוקמו על מנת להציע הצעות רשמיות בתחומי החיים השונים. והמפלגות החלו לשקשק, המשטרה משגיחה על האירועים אם כי לא מתערבת, ברוב המקרים, ערב אחד החליטו המפגינים בפריז לערוך אפריטיף מול מעונו של מנואל ואל ראש הממשלה, ופונו באלימות. בערב האחרון בשעות הקטנות של הלילה הפעילה המשטרה שוב כוח כשלטענתה היו גילויי וונדליזם ופגיעה במוסדות בנקאיים (במארסיי כל מכשירי הכספומט בכל שניפי הבנקים רוססו בצבע ויצאו מכלל שימוש).

בינתיים החלו להישמע קולות מתוך הממשלה שמטילים ספק בחוק העבודה המוצע ורק מנואל ואל ומרים אל ח'ומרי מתעקשים שמדובר בחוק טוב, פרנסואה הולנד… שותק.

הערה: מנואל ואל, אם תרצו, הוא בעצם השטייניץ של פרנסואה הולנד, עושה דברו וסופג את האש.

בניגוד לישראלים, הצרפתים לא אוכלים את עניין הביטחון. למרות הכאב הגדול עקב הפיגוע הרצחני בפריז, הדרישה הציבורית להסיר את מצב החירום באוויר כבר מספר חודשים. וההתעלמות הממשלתית רק הוסיפה שמן למדורה ואין צרפתי אחד שמאמין שמצב החירום יועיל משהו כנגד טירור  וכולם בלי יוצא מהכלל מודעים לעובדה שהמצב נועד לרתק אותם ולנטרל כל מחאה.

הבנקים וההון (-שלטון) הם אחד מנושאי הביקורת הראשונים במעלה ומסמכי פנמה נפלו לידיי של תנועת המחאה בדיוק בזמן. מסמכי פנמה מוכיחים מעל לכל ספק שהבנקים הגדולים מסייעים ללקוחותיהם העשירים במיוחד להסתיר את כספם במקלטי מס ומסייעים בהלבנת כספם, ואלו בדיוק אותם בנקים שקיבלו אישור ממשלתי בתירוץ של "מלחמה בטרור ומניעת הלבנת הון" לגבות מידע אישי מלקוחותיהם לגבי הכנסותיהם. לא חוקי ונוגד את החוקה הצרפתית (פגיעה בחופש הפרט).

דיוני הלילה נמשכים ביתר שאת ובמקביל מתארגנים הצעירים לסדרת הפגנות פראיות – הראשונה תערך מחר בבוקר ולא תסתיים כל כך מהר, הקריאה "לחסום את כל בתי הספר התיכון בעיר (מארסיי) ולצאת לרחוב. תיתקל להערכתי בהיענות גבוהה במיוחד. ב- 28 לאפריל מתוכננת שביתה כללית בכל רחבי צרפת והפגנות נוספות והדרישה חד משמעית "הסירו את החוק מעל סדר היום, ללא תנאים מוקדמים".

אמנת TAFTA העומדת על סדר היום של האיחוד האירופי היא אחת הסיבות לגל החקיקה כנגד העובדים באירופה. אמנה זו כמו קודמתה שנפלה (ACTA) נותנת לתאגידים הגדולים בעיקר האמריקאים שליטה על השוק הלכה למעשה וכוח עצום במשק וכפי הנראה בממשלות השונות. כדי ליישם את האמנה הנבזית הזו צריך קודם לכן לדכא את העובדים. במקסיקו זה כבר עבד. באירופה זה לא יעבור בלי הפיכה.

התנועה העממית, מסתבר, החלה לתפוס תאוצה ודיונים לילה בסגנון צרפת נערכים בבלגיה וגרמניה כשבו זמנית תנועת OCCUPY האמריקאית חזרה למלא את הרחובות למרות העימותים האלימים עם המשטרה.

רוחות חדשות נושבות, את המומנט הזה יהיה קשה מאוד לעצור בעיקר אם לוקחים בחשבון ששנת 2017 היא שנת בחירות בצרפת. הצרפתים רואים את החופש כגורם ראשון בחשיבות ואינן אוהבים שמצרים את צעדיהם. הם לא מקבלים את תרגילי הפטריוטיזם שניסה הולנד לעודד (הנפת הדגל למשל) נמאס להם מהכרסום המתמיד בזכויותיהם, הם אינם מאמינים במערכת הפוליטית ובטח שבטח לא במערכת הבנקאית. הם מתעבים את שכבת אצולת הממון והמשטרה עבורם היא אוייב.

ראש משטרת פריז דיווח אתמול כי סה"כ נעצרו בהפגנות כ-300 איש ו- 151 שוטרים נפצעו. אני מאמין לשני המספרים אבל הגדרת המילה "נפצע" היא קצת בעייתית כי ראיתי כמה מהעימותים הללו, מעבר לעובדה שהפציעות ה"קשות" ברובן הן לא יותר משריטה הרי שגם אלו באשמת המשטרה בלבד,  שכן המפגינים בשום מצב שהוא, לא יוזמים את התגרה.

כמו שכבר אמרתי המאבק נמשך ומחר בבוקר במקום לחזור ללימודים חוזרים תלמידי התיכון לרחובות לטרטר את כוחות המשטרה במרדף בכל רחבי העיר. וזה לא הולך להיגמר כל כך מהר. הילדים הללו מוכנים לכל מגז מדמיע ועד אלות. מעצרים לא מפחידים אותם והם מודעים לבעיה שהם יצרו לממשלה…. ככה מתחילים מהפיכה.