עשר ושלושים בבוקר, כיכר פליקס בארט, פחים חוסמים את בית הספר התיכון ותלמידי תיכון מקפצים וזועקים סיסמאות כנגד חוק העבודה. בצידו השני של הכיכר עומדים בהיכון שוטרי ה- CRS – היחידה לפיזור הפגנות הידועה לשימצה.

הבטיחו הפגנה פראית וקיימו, אז נכון שכמה קילומטרים פחות היו מקלים עלי וגז מדמיע זה לא בדיוק מה שאני אוהב לשאוף אבל זה חלק מהעסק של להיות צלם עיתונות.

תלמידי התיכונים של מרכז העיר מארסיי חסמו את הכניסות לבתי הספר ויצאו להפגנה, הם לא ביקשו מאיש אישור לקיים אותה והיות וכך גם אף אחד לא הכתיב להם מסלול, למען האמת זה נראה יותר כמו משחק בין חתול ועכבר והשוטרים על כל ציודם נאלצים לרדוף אחרי הצעירים ממקום למקום בלי שיש לשני הצדדים מושג לאן יפנו בסיבוב הבא.

למעשה הוצבו שוטרים אך ורק על נקודות אסטרטגיות ואף אחד לא ממש טרח לעשות סדר בבלאגן התעבורתי שנוצר בעיר עקב המצעד הספונטני ופחי הזבל ההפוכים לכל אורך הדרך.  אולי בגלל שציבור הנהגים דווקא מזדהה עם הצעירים חדורי רוח הקרב.

היות ובניין הפרפקטור שרץ שוטרים עשו הצעירים "אחורה פנה" וצעדו היישר אל משרדי איגוד המעסיקים ה- MEDEF שם הם גילו חומת שוטרים מצויידים בגז מדמיע. שני הצדדים התייצבו זה מול זה משני צידי הכביש ונראה היה כי אנחנו עומדים לחזות שוב ב- STAND OFF ואז ללא התרעה מוקדמת ( לה הם מחוייבים בחוק) תקפו השוטרים את הצעירים בגז מדמיע.

התקיפה לא ממש הרתיעה את המפגינים ודווקא השוטרים הם אלו שנפגעו מהגז (גז מדמיע נראה כמו פתרון מחורבן כשהרוח משנה כיוון פתאום). לא היה שום טעם להישאר והתחנה הבאה היתה בניין האיגוד המקצועי ה- CFDT שלפי כתמי הצבע שמעטרים את דלת הכניסה כבר היה קורבן למטווח פצצות הצבע מצד המפגינים שרואים באיגודים בוגדים.

ככל שעבר הזמן היה ברור יותר ויותר שהשוטרים אינם מתכוונים להתערב במסלול המצעד והמשטרה המקומית אפילו לא נראתה באופק. ה-CRS לעומת זאת נמצאו בכל מקום בו עלולים היו הצעירים לפרוץ לכיוון מבנה ממשלתי או עירוני בעל משמעות.

האמת היא שהצבת השוטרים במקום היתה מיותרת לחלוטין שכן אף אחד מהמבנים או מי שמאייש אותם לא היה בסכנה והיה ברור שמטרת המצעד הוא לומר בפעם המי יודע כמה , הרחובות הם שלנו ולא נקבל מרות.

אל הצעירים הצטרפו חברי הליגה האנטי פשיסטית המואשמים שיום קודם לכן פרצו למשרדי החזית הלאומית וה- ACTION FRANCAIS – ארגון ימני קיצוני חדש עם אוריינטציה דתית. הללו צעדו מאחור והיות וגם להם נסיון בעימותים עם המשטרה. הם היו מצויידים על כל צרה שלא תבוא.

המצעד נמשך למעלה מ- 6 שעות, שש שעות של צעידה ברחבי העיר, והמסר הועבר בפעם המי יודע כמה: אנחנו לא פוחדים, אנחנו לא מוכנים לקבל מרות, לא יאמרו לנו היכן להתאסף ולאן ללכת. ואנחנו כאן כדי להמשיך ולצעוד פעם אחר פעם.

עכשיו תסלחו לי על ההשוואה אבל מעניין לראות את  ההבדל בין הדור הצעיר הישראלי שנסחף במהירות לכיוון הגזענות והפשיזם אל מול הצעירים הצרפתים שמסרבים לאכול את הלוקש הזה, לא קונים את הפטריוטיזם המזוייף של אף אחת מהמפלגות. ונאמנים לדרכם, צעירים בני כל הדתות מכל הצבעים ומכל המוצאים.