Skip to content

'הַצָּעָה לְסֵפֶר' / 22.4.2016

פנינה ספרותית אמיתית של צוויג, מהדורה מחודשת של קינן, רלוונטי מאי פעם ושירה נהדרת של אלמוג בהר. שבת שלום!
פחות מדקהזמן קריאה: דקות

מנדל של הספרים / שטפן צוויג  אחרי שרק לפני חודש נכנעתי לעצמי בתום כמה נסיונות חוזרים ונשנים לעכל את "עייני האח הנצחי" (על אף ששמעתי מרבים אחרים שהוא נהדר), עוד נובלה קצרה של צוויג מבית "תשע נשמות", נרשמה אצלי הקלה של ממש. לא שבאמת הייתי מודאג. אחרי הכל, צוויג הוא אחד הכותבים הבודדים שאני בוטח בהם לחלוטין ויודע שיוביל אותי לחוף מבטחים. רגישותו של הסופר האוסטרי והבנתו העמוקה את נפש האדם, אותן תכונות שהביאו גם להתאבדותו לאחר שלא יכל לשאת את חורבנה של אירופה בעקבות שתי מלחמות העולם, ניכרות בכל ספריו ובאות לידי ביטוי גם ב "מנדל של הספרים.

כה קצר הספר הזה וכל כך הרבה מחשבה ורגש הוא מעורר. זהו סיפורו של יעקב מנדל, משוגע לדבר אחד – ספרים, שלהם הקדיש את רב חייו. אספן של נתונים יבשים בעל זיכרון על אנושי, אינדקס מהלך על שניים שתוכן הספרים עצמם לא מעניין אותו כלל וכלל. אליו עולים לרגל כל מי שזקוקים לאינפורמציה כזו או אחרת על ספר אבוד ונשכח אחרי שכבר ביקרו בכל ספריה וחנות ספרים והעלו חרס בידיהם. מנדל הוא מוסד ובבית הקפה הווינאי ממנו הוא מנהל את ענייניו הוא זוכה לכבוד של מלכים, עד שמגיעה המלחמה והופכת את חייו. צוויג מתאר נפלא את היכולת האנושית להתמקד בנושא אחד בלבד ולגייס למענו את כל המשאבים שיש בבן אנוש בודד אבל גם את כאב הלב הכרוך באבדן היכולת הזו. תיאור דמותו של מנדל הוא בית ספר לכתיבה של ממש, חובת קריאה לכל מי שעסק אי פעם באפיון דמות באמצעות מילים.

רוח הדברים של "מנדל של הספרים" ובעיקר הדרך בה מעביר צוויג את היאוש שמביאה עמה המלחמה וכיצד היא שוברת את רוח האדם מרגישים כמו תמצית מזוקקת של "העולם של אתמול" ספרו האחרון שראה אור 13 שנה מאוחר יותר.

מנדל של הספרים מאת שטפן צוויג, הוצאת תשע נשמות, תרגם מגרמנית: הראל קין, 71 עמ'

 

                                                                                                                                          

הדרך לעין חרוד / עמוס קינן הוצאה מחודשת לספרו החשוב והמצליח מכולם של עמוס קינן שראה אור לראשונה בשנת 1984. השנה העברית הייתה אז תשמ"ד ואני זוכר היטב איך כולם עסקו מעט לפניה ובמהלכה בשאלת קץ העולם המוכר לנו (אולי אפילו יותר ממה שעסקו בכך בתקופה שלפני שנת 2000) ואני תוהה האם חלק מהעיסוק הזה הביא את קינן לכתוב את הרומן הדיסטופי הזה, מהבודדים בסוגה הזאת שנכתבו בספרות העברית.

"הדרך לעין חרוד" מתאר את ישראל הנמצאת לאחר מלחמה גדולה במהלכה גורשו ערביי ארץ ישראל משטחה וחונטה צבאית תפסה את השלטון. בתוך כך מנסה צעיר תל אביבי המשתייך לכוחות המתנגדים לשלטון לצאת מתל אביב הנתונה תחת מצור ולהגיע אל עין חרוד הנמצאת באחד החלקים המעטים של הארץ החופשיים מן השלטון הצבאי. רבות דובר בזמנו על הכתיבה הרזה של קינן והתיאורים הדלים שהיו חריגים ובמידה מסוימת הקדימו את זמנם אך נדמה לי שבתיאור מציאות דיסטופית מן הסוג הזה, מוטב כך.

אינני יודע אם הבחירה להוציא מהדורות חדשות שיווקית ביסודה אך יש לכך ערך ספרותי רב נוכח העובדה שקוראים רבים לא דורכים בספריות ובחנויות לספרים משומשים ולא היו נחשפים אל הספרים הללו אלמלא כן.

הדרך לעין חרוד מאת עמוס קינן, הוצאת עם עובד, 144 עמ'

 

שירים לאסירי בתי – הסוהר / אלמוג בהר  ספר שיריו השלישי של אחד המשוררים הבולטים והטובים הכותבים בעת הזאת. כתיבה פוליטית חכמה אבל גם מלאת רגש, נגישה מאוד אך רחוקה מפשטנות.

הספר גדוש בשירים טובים ואחד מהיפים שבהם הוא "עד שהגיע לגיל שלוש לא סיפרתי לבני על אלוהים": עַד שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל שָׁלֹשׁ לֹא סִפַּרְתִּי לִבְנִי עַל אֱלֹהִים, / שֶׁלֹּא יִפְחַד. וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה בֶּן שָׁלֹשׁ עָרַכְתִּי בֵּינֵיהֶם הֶכֵּרוּת. / זֶה אֱלֹהַי, אָמַרְתִּי לִבְנִי. זֶה בְּנִי, אָמַרְתִּי לֶאֱלֹהַי. / שָׁאֲלוּ כָּל אֶחָד שְׁאֵלוֹת זֶה עַל זֶה. בְּנִי שָׁאַל: / הַאִם אֱלֹהֶיךָ זֶה הוּא אֶחָד מִקְּרוֹבֵינוּ, כְּמוֹ סָב, / כְּמוֹ דּוֹד? לֹא בְּדִיּוּק, עָנִיתִי לוֹ. אֱלֹהַי שָׁאַל: / מַה שֵּׁם בִּנְךָ? עָנִיתִי לוֹ שֵׁמוֹת רַבִּים לִבְנִי, / מָתוֹק וּמְתוֹק-אֵל, חָמוּד וַחֲמוּד-אֵל, / חָבִיב וַחֲבִיב-אֵל. בְּנִי שָׁאַל: מַה שֵּׁם אֱלֹהֶיךָ? עָנִיתִי לוֹ / שֵׁמוֹת רַבִּים לֶאֱלֹהַי, הוּא אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, וְהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, / וְהוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהוּא אֵל וֶאֱלֹהִים וֶאֱלֹהַי. / אֱלֹהַי הֵחֵל אוֹמֵר: בִּנְךָ יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, וּמִיָּד הֵשַׂמְתִּי עַצְמִי / כְּמִי שֶׁשּׁוּב אֵינוֹ שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ. בְּנִי שָׁאַל: אֶת מִי תֹּאהַב יוֹתֵר? / וְשָׂמַחְתִּי שֶׁהוֹפִיעָה הַמִּלָּה אַהֲבָה בְּדִבּוּרוֹ, וּמִיָּד הֵסַחְתִּי דַּעְתּוֹ בְּהַצְבִּיעִי / עַל מָטוֹס שֶׁחָלַף בַּשָּׁמַיִם וְעַל חִפּוּשִׁית שֶׁעָבְרָה בֵּינֵינוּ בַּדֶּשֶׁא. וּבִמְקוֹם לוֹמַר לוֹ / כָּל אֵלּוּ מַעֲשֵׂי אֱלֹהַי, אָמַרְתִּי לוֹ: יָפִים, נָכוֹן?

שירים לאסירי בתי – הסוהר מאת אלמוג בהר, הוצאת אינדיבוק, 182 עמ'

 

דודה לאה מאת שומיש / שהם סמיט  אם הייתי מקדים בשבוע

error: התוכן באתר מגפון ניוז מוגן
דילוג לתוכן