הצטרפות העבודה לקואליציה נועדה כדי למתן ולעצור את המגמות הימיניות הקיצוניות של הממשלה, וכדי להתחיל במהלך הדורי האקוטי של שינוי פני הפוליטיקה שלנו.

מדינת ישראל זקוקה כיום, יותר מכל, להתמודד עם התופעה הדורית הקשה של חולשת המערכת הפוליטית בה, המייצרת הפסדים עצומים, שמרביתם כבר מזמן בעלי משמעות אסטרטגית מן המעלה הראשונה.

הדפוסים הפוליטיים הישנים מיצו את עצמם ועליהם להשתנות ולפנות את מקומם לפוליטיקה חדשה. היסוד האידאולוגי בחיינו איבד ממשקלו הרב מן העבר – זה דברה של המציאות. ואין עוד הצדקה למלחמה חרופה בין מחנות שונים ומערכת פוליטית מפוצלת ותשושה לעייפה, המייצרת דמוקרטיה הנשלטת על ידי מיעוטים ומשטר קואליציוני התאבדותי.

במובנים רבים ניתן להתנסח ולומר כי בראיה רחבה שכזו מפלגת העבודה סיימה את תפקידה ההיסטורי ועליה להשתלב במשהו חדש לחלוטין. כמו גם מפלגות אחרות, היא איננה עוד הסיפור. מדינת ישראל היא הסיפור.

מאז היעלמותם של האבות המייסדים של המדינה הולכות ומתפתחות בקרבנו מגמות קשות של שקיעה והידרדרות בכל האמור לזירת חיינו הציבוריים, המאיימות על חוסנה של המדינה ואף על עצם קיומה ושרידותה לאורך דורות.

המלל הנשמע מפי המתנגדים לצירופה של העבודה לקואליציה הוא השתקפות ישירה של אותה פוליטיקה ישנה. טיעוניהם אחד לאחד מספרים את הסיפור הגדול של דורנו והוא ההתנתקות מן המציאות. תחת שנעסוק ברלוונטי לחיינו, במציאותי ובאפשרי, אנו לכודים במארג של משאלות לב, חלומות באספמיה, והזיות אוטופיות למיניהן.

את הערכים והאידאולוגיות הפכנו לחזות הכול ולקרדום לחפור בו, אנו מרוממים את עצמנו בהם מעלה מעלה, והם מהווים מחסום בפני התפתחותם של דרכי תקיפה והתמודדות מגוונים ההולמים את האתגרים הגדולים הניצבים בפנינו.

השיבוש הזה הוא שבעוכרינו. הכוונות הטובות שבלב הן חשובות אך כולנו בסופו של יום נמדדים על פי תוצאות מעשינו ומחדלינו. ואם הן רעות אז אנו אנשים בלתי מוסריים בעליל.

עלינו לחולל תמורות גדולות בפוליטיקה שלנו. נידרש לפעול בשלושה ערוצים:

(1) לעשות ככל הניתן כדי לבסס במדינה מערכת הפוליטית חדשה הנשענת על שתי מפלגות הגמוניות גדולות חדשות, הנותנות מענה לשני מעגלי חלוקה והזדהות ושני הלכי רוח ומיתוסים מרכזיים בחברה הישראלית. הראשון שביניהם מגלם את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיו היא מערכת ערכית מעצבת, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות להן מטרות שבטיות, דתיות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך ההתגלות';

(2) לבצע רפורמה גדולה בדרכי התנהלותן של המפלגות בישראל בערכיהן ובתרבותן;

(3) לבסס במדינה מודל חדש של 'חברה פותרת בעיות', כפי שביססו כאן האבות המייסדים ועם הזמן התפוגגה ונעלמה וקמה תחתה 'חברה מייצרת הבעיות'.

כמי שעוסק בפוליטיקה וכתב את הספר עליה "לקראת פרדיגמה חדשה", ומפרסם כמדי שבוע כמעט מאמרים בנדון במרשתת, אומר כאן בנחרצות רבה, כי בשום תרחיש נראה לעין, פרט להפתעה בהיסטוריה, מפלגת העבודה במתכונתה הנוכחית איננה יכולה לשוב לקדמת הבמה בישראל. נקודה.

ביי ביי לתרבות העוד מאותו הדבר ומה שהיה הוא שיהיה.

ואם זו מפת המציאות אז דיבורים נמלצים, בקרב המתנגדים בעבודה למהלך ההיסטורי החשוב הזה, על אלטרנטיבה לימין ולנתניהו, על משחקי כיסאולוגיה ועל בגידה בבוחרים וכהנה וכהנה אין בהם כל שחר, הם חסרי אחריות ובחזקת שיח טפל מסית ומדיח, שאך יחזקו עוד יותר את המגמות הימיניות בתוכנו ואת תהליכי ההרס הפנימיים הנוגסים בנו.

הצטרפות העבודה לקואליציה נועדה כדי למתן ולעצור את המגמות הימיניות הקיצוניות של הממשלה, וכדי להתחיל במהלך הדורי האקוטי של שינוי פני הפוליטיקה שלנו. זה איננו מהלך זמני וחד פעמי. זו פתיחה לדרך חדשה. מה שהיה לא יהיה עוד. ביי ביי לתרבות העוד מאותו הדבר ומה שהיה הוא שיהיה.

מפלגת העבודה איננה יכולה להוות את הפלטפורמה עליה תקום המפלגה ההגמונית הדמוקרטית-ליברלית החדשה. סיבות רבות לכך ולא כאן המקום לפרטן. היא יכולה רק לתמוך במהלך שכזה ולקדמו ולהצטרף אליו בבוא העת.

שני דברים מאוד מהותיים מזנבים בה ומחלישים אותה. 1) תמיכתה בתפיסת שתי המדינות שאיננה עוד רלוונטית, ובגישה הבינרית של או שתי מדינות או מדינה דו לאומי, כאשר ישנן גם אפשרויות נוספות וטובות יותר; 2) התרופפות היסודות הלאומיים בתוכה, תוך כדי מתן פרשנות מוטעית לרעיון הערכים האוניברסליים.

עם רוח גבית זו מוטב שהעבודה תישאר באופוזיציה. עם מסרים אלה אין לה עם מה לבוא לציבור. מבחירות לבחירות היא תצטמצם ותפחת עד שתאבד את העם ותהפוך לשבט ביזרי.

ואסיים בכך שאומר כי כדי להגיע קרוב יש ללכת רחוק. כדי שנוכל לכלכל את דרכינו בצורה שקולה ואחראית עלינו להשקיע מאמץ רב במחשבות עומק ובתהליכים של עיון והגות רלוונטיים למצבנו. גם באשר לנושא הפלשתיני וגם באשר לזירת חיינו הציבוריים במדינה ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית.

לך יצחק הרצוג, לך. עשה את המלאכה ובל תיחת.