הדחתו של שר הביטחון משה בוגי יעלון שהיה רמטכ"ל, ואין כמו אנשים כמותו לתפקיד חשוב שכזה, והחלפתו באישיות קיצונית ושנויה עד מאוד במחלוקת כמו ליברמן, שמעולם לא מילא תפקיד משמעותי כלשהו בצבא ובמערכת הביטחון, זה מעשה של הפרת אמונים יסודית ופגיעה חמורה באושיות המדינה. זה סוג של בגידה. ראש הממשלה בוגד בעמו. כך צריך להסתכל על הדברים.

אך, בטרם נתלה את בנימין נתניהו על עץ גבוה מן הראוי שנביט על עצמנו. חשוב שנבין כי אנו אוכלים כיום את מה שבישלנו במשך שנים ארוכות. נתניהו הוא יציר כפינו. המרכז-שמאל הישראלי בחולשתו הוא שהעלה את נתניהו, והוא גם זה שמתחזק אותו זמן רב כל כך. אודות כך אני כותב בהרחבה במאמריי הרבים המתפרסמים במרשתת ובספרי על הפוליטיקה הישראלית "לקראת פרדיגמה חדשה".

הטיית היתר הערכית אידאולוגית המאפיינת את השמאל הישראלי והשימוש הלא נכון שהוא עושה בערכים האוניברסליים, תוך כדי הפחתת מקומו של הלאום בחיינו ודבקות מיסטית כמעט בנושא המדינה הפלשתינית, הם שהרחיקו את הציבור הרחב ממנו והעלו וחזקו את הימין בחברה הישראלי.

השמאל נשאר תקוע בדפוסי העבר ואין לו כלים להתמודד עם המציאות. ככל שהוא נכשל כך הוא מגביר עוד יותר את עוצמת פעולותיו נגד המדינה, הדמוקרטיה וממשלתה הנבחרת. כולל פנייה לאומות העולם שיכפו על ישראל את פתרון שתי המדינות. ובדרכו זו הוא איננו שוכח לרמוס את כולם, ולזלזל בציבורים נרחבים במדינה תוך שהוא משגיב את עצמו מעלה מעלה.

מעשיו של השמאל הישראלי מצטיירים כמסע נקמות של האליטות הישנות והמתנשאות על בכורת עבר שאבדה להן. זו פעולת התגמול שלו על רצח רבין. עם נוסחה שכזו אי אפשר ללכת לציבור הרחב.

כל ניסיונותיי להפנות את תשומת ליבו של השמאל שיש לשנות כיוון ומה שהיה לא יהיה עוד, עלו בתוהו. דוגמתיות, אורתודוקסיה ושמרנות אין קץ שכזו לא פגשתי אפילו בתקופתו של אבי החלוץ, ממייסדי קיבוץ עמיר בעמק החולה, שהיה בין היתר גם כתב בעיתון מפלגת מפ"ם 'על המשמר', פעיל בתנועה ועורכם של מגזינים שונים בה.

כל זאת לא פוטר את נתניהו במהומה מאחריותו האישית לדברים…

פעולותיו מצטיירות יותר ויותר כמעשים נגד המדינה. ראש ממשלה נבחר הוא קודם כל ומעל לכל של כולם. אסור לו לצאת נגד ציבורים נרחבים במדינה.

רוב פוליטי קטן ומזדמן איננו אישור לכך שמותר לשנות סדרי עולם ולפעול להרס אורחות חיים שלמים של ציבורים נרחבים במדינה, אשר עוצבו כאן מאז ימי האבות המייסדים, אלא רק בתהליכים סדורים, ברוב גדול ובהתאם ליסודות הדמוקרטיה וערכיה.

שום דבר איננו מצדיק מהלך כה קיצוני וכה שנוי במחלוקת כמו פיטוריו של יעלון ומינויו של ליברמן כשר הביטחון. זו התעלמות מציבור ענק ופגיעה קשה בו. בעיקר זו פגיעה קשה בצבא, שהוא סמל משותף לכולנו ולאחדות ישראל.

חולשת המערכת הפוליטית בישראל היא העומדת ביסוד הדברים הלא טובי שקורים לנו בזירת חיינו הציבוריים.

אם ראש הממשלה סבור שהוא איננו יכול עוד למלא את תפקידו מבלי ההצרחה הנוראית הזו, אז שיקום ויתפטר ויפנה את מקומו. שיאמר לציבור 'אינני יכול עוד', כפי שעשה מנחם בגין בזמנו. מדינת ישראל היא של כולנו. היא איננה רכושו הפרטי של ראש הממשלה.

במובנים רבים המחזה הנגלה לעינינו הוא בחזקת הפתעה בהיסטוריה וכמו תמיד זו גם הזדמנות לחולל מפנה גדול בפוליטיקה שלנו. עלינו להבין שהמציאות חזקה מכולנו ואין לנו שליטה על מרבית מרכיביה, ואין עוד הצדקה למלחמה אידאולוגית חרופה בין מחנות שונים, ומערכת פוליטית מפוצלת ותשושה לעייפה, המייצרת דמוקרטיה הנשלטת על ידי מיעוטים, ומקיימת משטר קואליציוני התאבדותי.

עלינו להבין שהתופעה הדורית הקשה הזו של חולשת המערכת הפוליטית בישראל היא העומדת ביסוד הדברים הלא טובים שקורים לנו בזירת חיינו הציבוריים במדינה. אם לא נטפל בה נמשיך לספוג הפסדים עצומים למדינה ולחברה בה, שהקומבינה הפוליטית האחרונה היא השיא שלה.

יהיה עלינו לפעול בשלושה ערוצים:

(1) לעשות את כל הניתן כדי לבסס במדינה מערכת הפוליטית חדשה הנשענת על שתי מפלגות גדולות, הנותנות מענה לשני מעגלי חלוקה והזדהות חדשים ושני הלכי רוח מרכזיים בחברה הישראלית. הראשון שביניהם מגלם את רוח הליברליזם, הנאורות והמודרנה, כשהדמוקרטיה בשביל אנשיו היא מערכת ערכית מעצבת, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך היצירה'. ואילו השני מכיל בתוכו את כל הכוחות בארץ המתייחסים לדמוקרטיה כאמצעי להשגת רוב להחלטות שלהן מטרות שבטיות, דתיות, גאוליות ולאומיות קיצוניות, והוא מתמודד עם המציאות 'על דרך ההתגלות';

(2) לבצע רפורמה גדולה בדרכי התנהלותן של המפלגות בישראל ובתרבותן הפוליטית וערכיהן;

(3) לבסס במדינה מודל חדש של 'חברה פותרת בעיות'.

לצערי, סיפור הטיית היתר הערכית אידאולוגית משמש כמסך עבה המונע מעמנו להפשיל את השרוולים ולצאת למשימה החשובה הזאת. השמאל המרומם והנישגב לא אמון וערוך לטיפול יסודי במערכות חיינו הציבוריים. זו עבודה נקלית בשבילו. הוא בז לה. אילו רק ידע שמערכות חיים בלתי ראויות ודרכי התנהלות פגומים עד היסוד מבטיחים שכל ניסיון שלנו לעסוק בערכים גם הוא יוצא נפגם והם בחזקת כאילו ערכים וכאילו האידאולוגיה.

בהחלט ניתן לצפות במצב זה מבוגי יעלון שייקח על עצמו את המשימה הגדולה של שינוי פני הפוליטיקה הישראלית. תחת שיצטרף לאיזו מפלגה יפעל לצירוף המפלגות מן המרכז והשמאל, ויחד עם פורשים נוספים, גם מעבודה וגם מליברמן ומן הליכוד, יתחיל במלאכת ההקמה של המפלגה ההגמונית הדמוקרטית ליברלית החדשה.