ארגון זכויות האדם הגדול בישראל – בצלם, הודיע אתמול (שלישי) כי החליט להפסיק כל שיתוף פעולה עם צה"ל, להעביר לו עדויות, מסמכים, סרטוני ווידאו ולעזור לחוקרי מצ"ח כפי שעשה – מיום הקמתו לפני 25 שנה ועד כה. "בצלם בוחר שלא לתרום עוד למצג השווא שבעבודתה של מערכת אכיפת החוק הצבאית והוא אינו מתכוון להמשיך ולהפנות אליה תלונות" הודיע הארגון והסביר כי החליט להפסיק ולהוות עלה התאנה לכיסוי ערוות צה"ל בארץ ובעולם. הארגון הסביר כי החלטה זו התקבלה לאחר הליך חשיבה ממושך ובהתבסס על ידע שנצבר ממאות התלונות שהגיש בצלם למערכת אכיפת החוק הצבאית, עשרות תיקי מצ"ח ועשרות פגישות עם גורמים רשמיים במערכת אכיפת החוק הצבאית. "אין עוד תוחלת בקידום צדק והגנה על זכויות האדם באמצעות מערכת שתפקודה נמדד למעשה ביכולתה להוסיף ולטייח בהצלחה את הפרת הדין ולהגן על הפוגעים", נמסר מהארגון.
מנתוני בצלם עולה כי משנת 2000 העביר הארגון לצה"ל תלונות ומידע לגבי 739 תיקי תלונה. הנתונים של תוצאות הטיפול בתלונות הללו מדהימים. מתוך כלל התלונות רק כ 3% ( 25 תיקים) מהן הפכו לכתבי אישום. כנגד רבע מכלל התלונות (189תיקים) לא נפתחה בכלל חקירה. בחצי מהם (343 תיקים), החליטו בצה"ל לסגור את תיקי החקירה. 132 תיקים נוספים מצויים בטיפול מתמשך. נתון מדהים נוסף מצביע על 44 תיקי תלונה שהפרקליטות הצבאית והמשטרה הצבאית פשוט לא "הצליחו" לאתר את היחידות או את החיילים מבצעי העבירות. מבדיקה מול ארגוני זכויות אדם אחריםים כמו "יש דין" עולה כי היחס הזה בין התלונות שהוגשו לתוצאות זהה בדומה לנתוני "בצלם", וכלל זה מתאים לנתונים אודות התיקים והטיפול בהם שצה"ל עצמו מסר לארגונים.

השיטה: טיפול כושל ולקוי שמביא בהכרח לטיוח נתונים, מסמוס ראיות והעלמתן
בצלם מצביעים על כשל מוכח של הפרקליטות הצבאית ושל מצ"ח להגיע למיצוי בירור עובדות אמתיות של התלונות, ומדגישים כי בסופו של דבר הפלסטינים נותרו במהלך עשרות שנים חסרי ישע מול מערכת צבאית ששוחקת את זכויותיהם ולמעשה מטייחת עובדות דרך "שיתוף פעולה" ו"שקיפות" מדומה של הצבא שנועדו לשימוש מדיניות של אחיזת עיניים כלפי הציבור בארץ בכלל ומדינות העולם בפרט, שמציגה את צה"ל כצבא מוסרי השומר באדיקות על זכויות העם הפלסטיני הכבוש. יצויין כי כלל נתוני בצלם המופיעים כאן מתייחסים רק לשטחים הכבושים ולא לשטחים בירושלים, אותם סיפחה ישראל לעצמה ומכאן לכאורה הם אינם שטח כבוש או לרצועת עזה.
בדו"ח חמור וממצה בן 69 עמוד מפרט הארגון בבהירות וללא חשש כשלים לכאורה שם ובהנחה שכולם נבדקו היטב, אלו כשלים חמורים מאוד בקרב הפרקליטות הצבאית והמשטרה הצבאית החוקרת, כשלים מובנים במערכת שמכוונים סיסטמתית על מנת למסמס את מרבית התלונות תוך הצגת מצג שווא שהמערכת טיפלה בהם כנדרש.
בצלם מסבירים בפשטות כי לאחר עשרות שנים של שיתוף פעולה הדוק עם שלטונות הצבא, בהם אנשי הארגון עזרו, הביאו עדים, פעלו לחבר לבקשת צה"ל בין חוקרי מצ"ח לעדים, ולהביא לידיהם סרטוני ווידאו, תמונות, הם למדו כי המערכת הצבאית בנויה על מנת למסמס בחביבות את התלונות, באמצעות תחקור לקוי, איטי, לעיתים גם לא מקצועי. כמו גם על ידי מיעוט כוח האדם שנאלץ לטפל בתיקי תלונות, כשהחוקר נאלץ להיות מעבר להיותו חוקר, גם כתבן וגם פקיד בעת ובעונה אחת.
אנשי בצלם נוכחו לדעת כי עדויות וראיות מתמסמסות כשהחוקרים הגיעו אליהן שבועות רבים ובמקרים אחרים אחרי חודשים ארוכים שעברו מאז האירוע נשוא התלונה. וכך בינתיים נשק החשוד בירי החליף ידיים ונורו בו מאז הרבה כדורים. או שבמהלך החקירה הארוכה חיילי צה"ל שנדרשו לעדויות או הואשמו באותן תלונות השתחררו מזה כבר מצה"ל. עוד הבחינו ב-בצלם כי בגלל הסחבת הרבה וגרירת רגלים לאחר אירוע נשוא התלונה, זירות האירוע "מתלכלכות" וממצאים פיזיים בשטח נעלמים או נשחקים.

על פי פקודות צה"ל אישור לפתיחת חקירת מצ"ח יכול להינתן רק בסיום תחקיר צה"לי שבא לאחר כל התקרית. תחקיר כזה יכול לקחת לעיתים שבועות ארוכים וחודשים, עד אז ממצאים נכחדים, זירת האירוע אינה סטרילית, עדים משתחררים או נשכחים וכך הלאה. לכן במקרים רבים, התחקיר הצבאי עצמו מהווה לגבי חוקרי מצ"ח את האורים והתומים של בסיס החקירה והם מסתפקים בו בעיקר.
צריך להבין טוענים בארגון, כי החיילים יודעים כי התחקיר צבאי החסוי יגיע בסופו של יום גם לידי הפרקליט הצבאי הראשי שזכאי לקראו, ומסיבה זו לא פעם החיילים נמנעים מלמסור עדויות מפלילות או כאלו שיפלילו את חבריהם. לטענת הארגון חוקרי מצ"ח שזמנם קצר גם כך מעדיפים פשוט לאמץ את התחקיר הצבאי כאמת מוחלטת במקום לחקור ובכך נכשלים בתפקידם מתחילה.

שיטה: ממשלה מקימה וועדה שמקימה וועדה שמקימה וועדה והזמן עובר
ישראל מומחית בהקמת וועדות במטרה ברורה, אומרים בארגון, למסמס ולהשכיח עובדות על ידי גרירת רגליים ומשיכת זמן רב. כך ניתן להציג כלפי העולם את ישראל כמדינה עם צבא מוסרי שפועלת על פי החוק הבינלאומי ונאמנה לערכי צדק משפט ומוסר.
כך לדוגמה הוקמה "וועדת טירקל" שבדקה את תקינות החקירות הצבאיות. לאחר שוועדת טירקל הגישה את המלצותיה הקימה הממשלה וועדה חדשה, את וועדת צ'חנובר, וזו הגישה את המלצותיה לממשלה באוגוסט 2015.
בדו"ח שהוגש נכתב כי הוועדה ממליצה ליישם רק חלק מהמלצות וועדת טירקל כלשונן. הוועדה הסבירה לממשלת ישראל כי יישום כלל ההמלצות האחרות תלוי בהקצאת משאבים נוספת שכרגע לא קיימת. מסיבה זו הומלץ לקיים רק חלק קטן מהמלצות ועדת טירקל המקוריות. לגבי כמה המלצות נוספות הציעה הוועדה לבצע רק שינויים קלים.
אך גם המלצות וועדת צ'חובר לא הגיעו לידי סוף דבר. בסיכום דבריה הדגישה הוועדה כי הדו"ח שהגישה גם הוא אינו סוף פסוק וכי בחלק מהנושאים נדרשת עוד עבודה. לכן היא המלציה הוועדה להקים עוד וועדה, כלומר להקים גוף נוסף שיעקוב אחר יישום ההמלצות שלה לסיום חלק קטן מהמלצות וועדת טירקל.
כך אנו נוכחים כי המערכת הפוליטית מקימה וועדה שמקימה וועדה שמקימה עוד וועדה, אומרים ב"בצלם", ובינתיים זכויות אדם נרמסות בשטחים הכבושים, לפלסטינים אין הלכה למעשה שום מושיע שיגן על זכויותיהם האזרחיות אלא רק למראית עין. סיפור המציג לעולם דו"ח אחר דו"ח, וועדה אחר וועדה, יוצר דיון בממצאי הוועדות ופעילותן , המציג מין "תנועה מדומה של שינוי ושל שיפור המערכת". מסבירים בארגון ומוסיפים כי "תנועה מדומה זו מאפשרת לגורמים מתוך המערכת ומחוץ לה להתבטא בנוגע לחשיבותה של המטרה המוצהרת של אכיפת החוק על חיילים, בזמן שהכשלים המהותיים נותרים בעינם ורוב התיקים ממשיכים להיסגר בלא כלום".

כסת"ח לדרג בכיר אזרחי וצבאי: דרגים זוטרים נחקרים. בכירים בצבא וקובעי מדיניות נותרים בחוץ
תחקיר בצלם חושף כי על ידי כל האמור לעיל, כך בעצם מבטיחה לעצמה מדינת ישראל את הדרך לדחות רשמית את טענות כלפי ישראל שאינה אוכפת את החוק על חיילים שפוגעים בפלסטינים.
כך לדוגמא גם גם מבטיחה המדינה כי מערכת אכיפת החוק הצבאית תיוותר אך ורק בידי הצבא, זאת על מנת שיוכל "להמשיך במדיניות החקירות שלו, במסגרתה נחקרים (לכאורה) הדרגים הזוטרים בלבד, בעוד הדרגים הבכירים – בצבא ומחוץ לו – פטורים ממתן דין וחשבון להפרות של החוק שבוצעו בחסותם", טוענים בארגון ומצביעים כי גם המיעוט שעומד בסופו של דבר לדין הוא בדרך כלל הדרג הזוטר בעוד שהדרג הבכיר בצבא ובקרב קובעי המדיניות בממשלה נותר חסוי מפני החקירה ותוצאותיה המפלילות. זו "מראית העין שגם מצליחה לתת לגיטימציה – בישראל ובעולם – להמשך הכיבוש", מסבירים בארגון.
בצלם מטיחים בפני הצבא כי מראית עין זו בעצם "מקלה על דחייתה של הביקורת על עוולות הכיבוש, בזכות מצג השווא ולפיו גם בעיני הצבא מעשים מסוימים הם בלתי ראויים ולראיה – הם כבר נחקרים על ידיו", נכתב בדו"ח החמור. "בכך מצליחה המדינה לשמור לא רק על התפיסה של מערכת אכיפת חוק ראויה וערכית, אלא גם על דימויו המוסרי של הצבא, שפועל נגד התרחשותם של אותם מעשים (שהוגדרו כ"חריגים"), ואף מקיים לצורך כך מערכת ענפה ומקצועית", לשון הארגון. "על אף שזה אינו תפקידו של בצלם, אלא משימתה ואחריותה של המערכת עצמה, בחרנו לפעול כך ב-25 השנים האחרונות, בין השאר בתקווה שהדבר יסייע להשגת הצדק עבור הקורבנות הפלסטינים ולביסוס הרתעה שתמנע הישנות של אירועים דומים" מסכמים בארגון, ומוסיפים: "לו היה הדבר כך – מסמך זה לא היה נכתב. אך בפועל, שיתוף הפעולה עם מערכות האכיפה והחקירה הצבאית לא מביא צדק, אלא רק מעניק לגיטימציה למשטר הכיבוש ומסייע בהכשרתו".

לקריאת הדו"ח המלא

להלן מספר דוגמאות  שממחישות לדעת הארגון את  כישלון המערכת הצבאית לחקור את האמת
לובנא אל – חנש נורתה על ידי צלף צה"ל מסתורי שעקבותיו נעלמו
בסוף חודש ינואר 2013 ביקרה סטודנטית צעירה (21) לובנא אל-חנש, תושבת בית לחם את קרובת משפחתה סועאד ג'עארה, תושבת מחנה הפליטים אל-ערוב, אז בת 38 . השתיים טיילו בשבילי הגן של המכללה הטכנולוגית הסמוכה למחנה הפליטים. בסביבות השעה 14:30 צעדו השתיים לכיוון שער המכללה הפונה לכביש 60 , משם הייתה לובנא אל-חנש אמורה לנסוע חזרה לביתה. כשהשתיים היו במרחק של כ 130 מטרים מהשער נפתחה לעברן לפתע אש. לובנא נפגעה ישר בראשה וסועאד נפגעה בידה. השתיים הוחשו לבית חולים אל-האלי בחברון ושם נקבע מותה של הסטודנטית. בעדותה מסרה סועאד כי הבחינה בבירור בחייל שירה עליהן. בתקרית הזו היו מעורבים סמח"ט יהודה סא"ל שחר ספדה וקשרו האישי רב"ט רם. מתחקיר האירוע עלה כי השניים נסעו במכונית אזרחית צה"לית על כביש 60 ואז הבחינו ביידוי אבנים והשלכת בקבוקי תבערה לעבר הכביש. הסמח"ט הורה לעצור והשניים ויצאו מהמכונית. סא"ל ספדה רדף אחרי מידיי האבנים והבקבוקים וירה יריות אזהרה באוויר. הקשר, רב"ט רם שנשאר ליד המכונית החליט לפתוח גם הוא באש ירה ובירי זה פגע בשתיים, בלובנא ובסואעד. בזירת האירוע נמצאו בקבוקי תבערה שהוטחו אל הכביש על ידיי מידיי האבנים.

דווקא במקרה זה, באופן יוצא דופן, נאספו ראיות מזירת האירוע זמן קצר לאחר התרחשותו. הסיבה נעוצה בכך שהראיות לא נאספו על ידי חוקרי מצ"ח אלא על ידי חוקרי המשטרה, שהגיעו למקום במטרה לחקור את יידוי בקבוקי התבערה. החוקרים אספו מזירת האירוע ראיות פורנזיות, גבו עדויות ראשוניות מעדי ראייה ישראלים ופלסטינים, ואספו את פרטיהם של עדים נוספים.
ואכן, כבר בליל האירוע נעצר חשוד בזריקת בקבוק התבערה. בסופו של דבר הודו שני פלסטינים בזריקת בקבוקי התבערה והורשעו על כך בשלב מאוחר יותר. חוקרי מצ"ח שלחו לבדיקה את כלי הנשק של שני החיילים המעורבים – סא"ל ספדה ורב"ט רם.
בתום החקירה ביקשה בצלם את תיק החקירה וכשזה הועבר לידיה הסתבר כי תוצאות הבדיקות לא נמצאות בתיק החקירה, ונראה שלא נעשה בהן כל שימוש במהלך החקירה. בהעתק תיק החקירה נמצאו שחסרים מסמכים רבים. בשל מעורבותה החקירתית של המשטרהנגבו במסגרת החקירה לפחות 27 עדויות מחיילים ומפלסטינים. משני המעורבים, הסמח"ט וקשרו נגבו 8 עדויות כשעדויות נוספות נגבו מחיילים אחרים – כולל מהחיילים הראשונים שהגיעו לזירה לאחר הירי, ממומחה צבאי לנשק, מחיילים ששירתו תחת סא"ל ספדה, מקצין האג"ם החטיבתי ועוד. ביחס לתיקי חקירה אחרים, גבו השוטרים מספר רב של עדויות מעדי ראייה פלסטינים: עשר עדויות שנגבו משבעה פלסטינים. שש מהן נגבו על ידי המשטרה -4 אחרות על ידי חוקרי מצ"ח כששלוש מהן נגבו מעדי ראייה שפרטיהם נאספו על ידי המשטרה מיד לאחר האירוע. העדות הרביעית היא של סועאד ג'עארה, שנורתה אף היא באירוע. עדויותיהם של שלושה פלסטינים נוספים, שהמשטרה אספה גם את פרטיהם, לא נגבו – שניים מהם כלל לא זומנו להעיד והניסיון לתאם את גביית עדותו של העד השלישי כשל. רק שנה שלמה אחרי האירוע ביצעו חוקרי מצ"ח שחזור מצולם של האירוע בהשתתפות סועאד ג'עארה וסא"ל ספדה. לצרבה הפלא רב"ט רם סירב להשתתף בשחזור ולא חויב בכך. עברה עוד חצי שנה ולהוריה של לובנא נשברו. נמאס להם לחכות לצה"ל. הם עתרו לבג"ץ יחד עם ארגון בצלם וביקשו מבית המשפט להורות לפרקליטות להודיע על סגירת תיק החקירה ולהפסיק למסמס את הסיפור כולו. בתגובה לכך פרסמה הפרקליטות הצבאית באתר האינטרנט שלה כי הוחלט לסגור את תיק החקירה מבלי לנקוט צעדים כלשהם נגד החיילים המעורבים. סא"ל רונן הירש, אז הפרקליט לעניינים מבצעיים, הודיע לעו"ד גבי לסקי, באת כוחם של מוניר אל-חנש, אביה של לובנא, ובצלם, כי התיק נסגר בהחלטת הפצ"ר, אלוף דני עפרוני. סא"ל הירש מסר כי הפצ"ר קבע שלא נמצא שהריגתה של אל-חנש נגרמה כתוצאה מרשלנות או עבירה פלילית אחרת של מי מהחיילים. בהודעת הפרקליטות נאמר כי "ככלל, הירי שבוצע במהלך האירוע לא חרג מכללים אלה, אולם למרבה הצער, המנוחה, שעמדה בסמוך למסלול הימלטותם של המחבלים, נפגעה מן הירי. עלה לכאורה שהחייל היורה לא הבחין במנוחה בעת ביצוע הירי". הפרקליטות ציינה כי אמנם נמצא כי סא"ל ספדה התרשל בהעברת תדריכים מסודרים לחייליו אודות נהלי הפתיחה באש, אך לזה לא היה קשר ישיר להריגתה של לובנא אל-חנש. החייל ירה ובטעות פגע בשתיים. את האחת הרג ואת השנייה פצע כי הן פשוט נמצאו בעת הירי בקו האש שלו. גם עדותו של סא"ל ספדה נמצאה פגומה וסותרת ממצאי חקירה מול עדותו הרשמית. אך בסופו של יום, התיק נסגר מבלי שמישהו נתן את הדין על הריגתה של צעירה פלסטינית שלא הייתה מעורבת בשום דרך ביידויי אבנים ובקת"בים, אלא טיילה בגן הסמוך לכביש 60.

הריגת ילד בן 14 שהעז וחצה גדר הפרדה בתוך שטחה החקלאי של משפחתו
בבוקר יום רביעי אמצע מרץ 2104, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, ירו חיילים מפלס"ר 7 ממארב בנער יוסף א-שוואמרה (14) והרגו אותו כשחצה את גדר ההפרדה. א-שוואמרה ושניים מחבריו, ז. ש (13), ואל-מונתסר באללה א-דרדון (18), כולם תושבי הכפר דיר אל-עסל אל-פוקא שמדרום מערב לחברון, הגיעו למקום כדי לקטוף את צמח העכוב (המוכר גם כעכובית הגלגל) במסגרת הקטיף העונתי. צמח זה מהווה מקור פרנסה להרבה משפחות. הם היו קוטפים ללא בעיה אלא שבאזור שבשטח הגדה הוקמה גדר ההפרדה במרחק של כ 200 מטרים מזרחית לקו הירוק. הגדר יצרה עובדה מוגמרת שמצידה המערבי נותר שטח חקלאי השייך למשפחתו של א-שוואמרה, אליו יצאו הנערים. השלושה הגיעו לקטע של הגדר שבו היו פרצות המוכרות להם, ואז גילו שהפרצות נסגרו בחוטי ברזל ובאזיקונים. הם פתחו את אחת הפרצות וחצו את הגדר ואת דרך הביטחון הצמודה לה. בשלב זה חשפו עצמם שני חיילי הפלס"ר ששכבו במארב, קראו לנערים לעצור, ירו שתי יריות אזהרה באוויר ואז ירו בא-שוואמרה שניסה לצאת משטח ההפרדה ופגעו במותנו. החיילים הגישו לו עזרה ראשונה ועצרו את שני חבריו. מאוחר יותר הוא פונה מהמקום לבית החולים סורוקה, שם נקבע מותו.

מצ"ח יודעה על האירוע כארבע שעות לאחר התרחשותו והחלה בביצוע פעולות חקירה, שנמשכו
כחודשיים. ממצאי החוקרים הועברו לפרקליטות וכארבעה חודשים לאחר הירי בילד סא"ל רונן הירש, אז הפרקליט לעניינים מבצעיים, כי הפרקליט הצבאי הראשי החליט לסגור את תיק החקירה מבלי להעמיד איש לדין, "בהיעדר חשד לחריגה מכללי הפתיחה באש ולמעורבות גורם צבאי כלשהו בפלילים". במכתבו מסר סא"ל הירש, בין השאר, כי ארבעה חיילים המתינו במקום במארב. הם זיהו שלושה פלסטינים שחצו את גדר ההפרדה לאחר שחיבלו בה ואז ביצעו נוהל מעצר חשוד. בסופו ירה אחד החיילים לעבר החלק התחתון של רגלו של א-שוואמרה, אך פגע במותנו והרג אותו. בצלם ביקשו את תיק החקירה. כמו במקרה הקודם, בהעתק שקיבלו חסרו מסמכים ועדויות רבים ומהחומר שהועבר. "נקל היה לראות כי יומן החקירות אינו משקף את מלוא פעולות החקירה". בצלם פנו לפרקליטות וחומר החקירה הושלם כמעט במלואו רק לאחר שתי פניות נוספות למצ"ח והמתנה של כחודשיים לאחר כל פניה. חמישה חיילים נחקרו בתיק כחשודים: ארבעת החיילים שהשתתפו במארב וסגן מפקד הפלוגה. לפי התיעוד בתיק, רק שלושה מהחשודים התבקשו לבצע שחזור של האירוע בזירה ושלושתם הסכימו כך. קודם לכך, יום לאחר האירוע ביצעו חוקרי מצ"ח שחזור עם החייל היורה – סמל ליאור, שבו השתתף ככל הנראה גם חייל חשוד נוסף, האחרון לא התבקש בחקירתו לבצע שחזור. לא ברור מתיק החקירה מדוע לא ומדוע עדותו נשארה עלומה.
אתי מי לא חקרו? – את שני חבריו הקטינים של הילד שהיו אתו בעת שנורה למוות. במשטרת ש"י גבו מהקטינים עדויות כבר ביום התקרית, לאחר שחטיבה המרחבית העבירה אותם בתום האירוע לידי משטרת קרית ארבע. אבל כשנזכרו חוקרי מצ"ח לגבות מהם עדויות, הם לא יכלו לאתר את הילדים. החוקרים פנו למשטרה ונענו כי בידי המשטרה אין את כתובות הילדים. החוקרים פנו לארגון בצלם וביקשו עזרה באיתור הילדים. היותל והפניה היתה לאדם שאיננו עוסק בעניינים מסוג זה, הפניה נותרה ללא מענה. החוקרים פנו לאביו של יוסף א-שוואמרה, והחוקר ששוחח אתו טלפונית ביקש מהאב שיביא לחקירה את הילדים הללו. האב השיב כי הוא לא קשור לאותם ילדים ואיננו יכול להביאם. בשלב זה הסתיימה חקירת הילדים שהייתה חיונית לקבלת התמונה השלימה. מאוחר יותר נטען בפרקליטות כי ניסיונות לאתר הילדים לא עלו יפה, למרות שארגון בצלם התבקש לסייע.
עוד עולה כי ראיות פורנזיות מזירת האירוע פשוט לא נאספו. חוקרי מצ"ח ביקשו להחרים לבדיקה את נשקו של מפקד המארב, אך באורח מוזר לא את נשקו של סמל ליאור, החייל שירה את הירייה שממנה נהרג בילד. גם צילום מצלמת התצפית שהיגיע לידי בצלם נמצא עם כשלים טכניים שמונעים רציפות ראיה והוצג בתיק ללא חתימת מבצע הצילום המעיד כי הצילום לא ערוך ומסביר כשלים בצילום. בדו"ח בצלם מופיעות עדויות רבות נוספות למקרי התעללות, הכאה, פציעה והריגה של פלסטינים שהספקות לגבי כשירותן החוקית, המוסרית והערכית מוטלת בספק רב. אלא שבצה"ל חושבים אחרת. תיקים נסגרו, אחרים לא נחקרו והפרצות שבהם רבות.

מדובר צה"ל נמסר כי "התמונה המוצגת בדו"ח מגמתית ואינה משקפת את המציאות. צה"ל מחויב לשלטון החוק, ומערכות אכיפת החוק בצה"ל פועלות באופן מקצועי ויסודי. בשנים האחרונות מספר ועדות ממלכתיות בדקו לעומק את מערכת אכיפת החוק בצה"ל וקבעו כי מנגנוני הבדיקה והחקירה בצה"ל ודרכי פעולתם מתיישבים עם כללי המשפט הבין לאומי. החלטות המערכת הצבאית כפופות לביקורת חיצונית, לרבות של היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון, וזכו ככלל לגיבוי ולאישור לאורך השנים. צה"ל מקפיד לבדוק ולחקור כל מידע וכל פנייה שמגיעה אליו, לרבות מארגון "בצלם" ומגופים רבים אחרים, וימשיך לפעול בשקיפות במטרה להגיע לחקר האמת."