מחשבות על שפע – המילכוד של המאה ה21

מתחשק לי לכתוב על שפע, כן שפע – המונח הזה שאנחנו מחשיבים חיובי מאוד, רוצים, מזמנים אותו לחיינו, ושואפים אליו ולכמה שיותר ממנו, אז השפע הזה – הורס לנו את החיים. ולמה אני רושמת מילים קשות כאלה? כי אני רואה …

Print Friendly

מתחשק לי לכתוב על שפע, כן שפע – המונח הזה שאנחנו מחשיבים חיובי מאוד, רוצים, מזמנים אותו לחיינו, ושואפים אליו ולכמה שיותר ממנו, אז השפע הזה – הורס לנו את החיים.
ולמה אני רושמת מילים קשות כאלה? כי אני רואה מה קורה סביבי, וגם איתי, אני חלק מהעולם מלא השפע הזה, ולא מתיימרת לא להיות מושפעת מהתופעה -
כשיש שפע אז קשה להחליט, יש שפע של גברים ושפע של נשים, וזה מקשה עלינו לבחור. בגלל השפע יש גם שפע של אתרי היכרויות, שפע של קבוצות, שפע של מדיות ופורמים, שהופכים אותנו לשפע של תמונות. ובעקבות השפע הזה אנחנו שוכחים שיש מאחורי התמונות האלה גם שפע של אנשים, פגיעים, שמחפשים אהבה, מסתבכים ומתפתלים בדרך השופעת כיוונים ואפשרויות, ולכן גם אכזבות ודרכים לא נכונות.
בגלל השפע קשה לבחור, וממנו מגיע כל הבלבול והחוסר רצון להתחייב לאחד/אחת, מתוך השפע נולדה הפוליאמוריה ומערכת היחסים הפתוחה, אנחנו זורמים עם השפע כאילו שאין לנו ברירה.
בגלל השפע והקדימה, כיום אישה לא צריכה גבר כדי להביא ילדים לעולם, ואז נפתחת בפניה עוד אפשרות, (אפשרויות זה כאמור טוב אבל מבלבל), לוותר על החיפוש של זוגיות ולהשיג חלק ממבוקשה בתינוק. (אבל באמת לשם אנחנו רוצים להגיע? לחברה שמורכבת מיחידים במקום זוגות/משפחות? ומתוך כך צמחה עוד אופציה של קהילה, אהבה של חברים ושכנים במקום אהבה של זוגיות ומשפחה. עושה רושם שהעולם (ואנחנו איתו) נסחפים למקומות של פתרונות חדשים לאהבה – כתחליף לזוגיות ומשפחה. ואני לא אומרת שהפתרונות התחליפיים האלה הם רעים או טובים, אלא שאנחנו צריכים לחשוב אם זה באמת מה שאנחנו רוצים, ולא להיסחף בזרם בלי שניתן את הדעת בנושא, ונורא קשה לתת הדעת בנושא ולהחליט כשיש כל הרבה אפשרויות ושפע. מלכוד 22).
בגלל השפע והקדמה יש לנו צ'אטים וואטסאפ, שאפשר להתכתב בהם לנצח במקום לצאת ולהכיר באמת.
בגלל השפע אנחנו ממירים את הרצון שלנו באהבה זוגית למסיבות חשק, סדנאות מזמוז וכדומה. ממירים את הרצון באהבה זוגית לאהבה למין ולעירום.
פעם היו אדם וחווה ולא היו עוד אפשרויות, ככה גם לא היו שום בעיות, שום התלבטויות, שום 'רגע, אולי מחכה לי משהו יותר טוב בהמשך הדרך', שום לדפדף הלאה לתמונה/אפשרות הבאה (זה זה או הנחש), ואז בן לוקח בת ובת לוקחת בן וממשיכים משם! לא נתקעים בשלב הטרום זוגי, וככה למרות הרצון ללמוד להיות זוג, אנחנו לא עולים לבית הספר של האהבה הזוגית, אלא נתקעים בגן, נשארים ילדים נצחיים שמשחקים ב'מי בא לי היום', משחק הכיסאות, ומשתתפים באיזה תחרות אשליתית, שבלי ששמנו לב נרשמנו עליה מעצם היותנו רווקים ורווקות במאה העשרים.
אחרי אדם וחווה היו את המאות הקודמות בהן הכל היה יותר מצומצם וסגור. (כמובן שיש בזה גם הרבה חסרנות, כמו חוסר מודעות וקבלה של "השונה" (במרכאות כי כולנו שונים בשמשהו מהאחרים).
אבל היתרון הגדול היה שהיו פחות אפשרויות וברירות. שידוכים פעם נשמע לי נוראי, אבל מצד שני רוב השמשתדכים לא נפרדים כל כך בקלות. (בקוראיה עדין ההורים משדכים לילדים, ונחשו מה -אחוזי הפרידה הקטנים בעולם כולו).
אולי זה כי הם כבר בבית הספר לאהבה זוגית ועסוקים בלתקן ולא משחקים בקקי בגן טרום חובה, באיך אני פוגש/ת עוד ועוד עד שאמצא את האדם המדויק לי. אין אדם מדויק, יש אדם שרוצים לקבל אותו כמו שהוא ולעלות איתו כיתה. כן, הכוונה לפחות לגן חובה. (הכוונה לחובה זוגית, לא בהכרח נישואים).
גם בהתפשטות תופעת הגירושים והבגידות השפע והקידמה האינטרנטית אשמה: אפשר להסתתר, לשחק משחקים עם עצמך מול אחרים/ות יותר בקלות. אבל הקלות הזאת עולה לנו ביוקר: מוסרי וחברתי.
חברה שלי שאיכשהו הצליחה לצאת מהמעגל הזה סיפרה לי שבסוף היא בחרה בפשטות: הוא גר לידה, זה נוח. הוא חשב אותו הדבר, על הנוחות. שניהם הבחינו בתופעה הזאת של לרדוף אחרי הזנב של עצמם והתעייפו, הסכימו ששניהם רוצים להמשיך הלאה. ומשם החליטו להמשיך הלאה ביחד.. אני מניחה שהייתה גם משיכה ואנרגיות מתאימות וכו', אבל בסופו של דבר היא אמרה: זה הבחירה בפשטות ולא בשפע.
או כמו שמישהי אמרה לי אתמול שמישהו אחר אמר באיזשהי סדנה.. משהו כמו, "כל מי שרווק שיקח לעצמו מישהו/י וימשיך משם". (כשהכוונה היא לקחת, באופן מחייב, לא לצוטט בצ'אט עד שלשני הצדדים יהיו שיערות לבנות וישכחו איך לדבר).
ורגע לפני שאתם סוקלים אותי באבנים, תזכירו שאני היפית, מאמינה באהבה ורק מחפשת דרכים להעצים אותה. אני לא נגד כל מה שציינתי, אני חלק מזה. אני לא שופטת, אלא מנסה לחקור את השפע ולאן בוא מוביל אותנו, ואותי, איתו..

Print Friendly

על אודות נגה פסו

נגה פסו היא עיתונאית, תסריטאית וסופרת; מחברת הספרים - "קדחת הנדודים", "שירים לאמא", "דם ופואטיקה", "לדבר עם המתים", "על החיים ועל המוות", "א-סופה", "קיצורי דרך", "כשהרוחות של אוגוסט מנשבות גם בספטמבר", "חופש", "שירים שיצאו מן האובך", "Travel seek" ועוד. אוהבת את החיים וחוקרת את השתנותם האין סופית, אוהבת טבע ואדם, וכמובן את הכתיבה. https://www.facebook.com/BooksInEnglishAndHebrew/?ref=aymt_homepage_panel http://noganog4.wixsite.com/noga-pesso
פוסט זה פורסם בקטגוריה אהבה וזוגיות, בגידות וגירושין, הורות, הכרויות ודייטינג, חברה וסביבה, חיי חברה, חתונות, יחסים, פנאי, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מחשבות על שפע – המילכוד של המאה ה21

  1. מאת הילה‏:

    אשליית השפע.. כתיבה מדוייקת ואמיתית.
    כמה עצוב שזו המציאות בה אנחנו חיים.