שונות ודומות

החרדיות, הסדרה החדשה והחשובה של אמנון לוי בערוץ 10, נותנת לנו החילונים הצצה לעולם שונה. עולם שנמצא לידינו ואנחנו איננו חלק ממנו והם לא חלק מעולמנו. לפחות מבחינות מסויימות. כשמכירים מקרוב, כל הסטיגמות נופלות

Print Friendly

הנשים החרדיות. אני מכירה אותן היטב. לא אלה ממאה שערים. אלה מבני ברק, השכנות שלי, אלה שגרות חמש דקות נסיעה ממני שגרה ברמת גן.

אני נהגת מתנדבת בעזר מציון פעמיים בשבוע. נשים חרדיות מבוגרות, בגילאי הביניים, הצעירות. את כולן אני מסיעה. בדרך הן משוחחות זו עם זו וגם אתי. מהשיחות הללו אני למדה, שגם הנשים הללו, שכמה מהן נשותיהן של רבנים מפורסמים בעדה החרדית, הן פשוט נשים. כמוני. חלק גדול ממה שמעניין אותן הן דברים דומים לאלה שמעניינים אותי. יש להן דעות, חוש הומור, יש בהן סקרנות, ולכל אחת אופי משלה.

יש להן ביטויים משלהן שאני לומדת להכיר עם הזמן. לפעמים אני מתקשרת בבוקר כדי לתאם והן לא עונות. אני יודעת שמן הסתם הן מתפללות ומיד כשיסיימו יתקשרו. במהלך הנסיעה אני שואלת שאלות והן שואלות אותי. אני והן, עם הזמן התחברנו בקבלה ובחיבה רבה, פתוחות לגמרי. הצעירות, אותן אני רואה פחות, בנות עשרים לערך, הן לא שונות בהרבה בעיני מבתי. הן לבושות אחרת, אך חלקן יותר מוקפדות, יותר אלגנטיות, אחרות פחות.

יש להן דרך אחרת, זה ברור לי. אני כותבת על טלוויזיה והן לא צופות במכשיר הזה. למרות זאת הייתה לי שיחה מרתקת על הסדרה שטיסל, עם אחת שאמרה ששמעה עליה שהיא מציגה את החיים החרדיים בצורה מוקצנת. סיפרתי לה שבעיני הסדרה דווקא מטפלת בנושא הבחור שמאוהב באישה מבוגרת ממנו, אלמנה ואם לילד, בצורה רגישה ומכבדת. לכל אחת מהנשים ברכב היה סיפור דומה, על בחור צעיר שהתאהב והתחתן עם אלמנה או גרושה.

אמנון לוי עוסק בשינויים בחברה החרדית. בנשים שעובדות קשה לצד גידול מספר רב של ילדים ושמות דגש על בעל שהוא תלמיד ישיבה. הן מתכבדות בכך שהוא לומד. מצד שני, ממה שאני לומדת על החברה החרדית, גברים רבים דווקא עובדים ומפרנסים יפה. אולי פחות במאה שערים, אך בבני ברק שאני מכירה זה בהחלט קורה.

נשים חרדיות מכל הגוונים. נשים חרדיות בעלות אופי שונה לחלוטין, אופטימיות יותר או פחות, פייטריות יותר או פחות, כשנוסעים ברחובות בני ברק רואים נשים יפהפיות ומטופחות שיכלו ללכת באותה טבעיות בכל רחוב אחר ולהראות נפלא, ויש את אלה שנראות כפי שאנו מתארים לעצמנו אישה חרדית. הסוג הראשון בולט ומתרבה. הגברים, לעומת זאת, נראים בדיוק אותו דבר כפי שנראו לפני עשור, שניים ושלושה.

אמנון לוי מדבר על חתונה ויצירת משפחה כעל מפעל טכני. אמנון, אפשר לראות את יצירת המשפחה cעולם החילוני באותה צורה. הסמלים בעולם הדתי והחילוני הם שונים לחלוטין, אבל בשני העולמות יש סמלים, מנהגים, נורמות, מה שמותר ומקובל ומה שלא.

פאה או מטפחת. לכל אחת מהנשים שאני מכירה יש גם פאות וגם מטפחות. גם לנשות רבנים. כשיורד גשם, הן מעדיפות מטפחת. בעיני, היום, אחרי שאני מכירה אותן, הן יפות גם כך וגם כך.

הפרק הראשון היה מרתק. חלקו מוכר כבר, חלקו מחדש. מה שברור הוא, שאמנון לוי ממשיך לעסוק בנושאים חברתיים חשובים שראוי להתייחס אליהם ולהעלותם למודעות הציבורית לא פחות, ואולי אפילו קצת יותר, לפחות בעיני המשוחדות, מן האח הגדול והמירוץ למיליון.

Print Friendly

על אודות אביבה רוזן

אביבה היא כתבת תרבות, ניהול וקריירה במגפון. כותבת במבט אנלוגי על העולם הדיגיטלי שלנו. אביבה היא תסריטאית, מחזאית, סופרת ומרצה. לשעבר עיתונאית בגלובס ובירחוני ניהול וכלכלה שונים.
פוסט זה פורסם בקטגוריה טלוויזיה, תרבות, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.