"פניה של מדינת ישראל הם לשלום" ממלמל בנימין נתניהו כשהוא נדרש לפתרון הכיבוש בשטחים. "אני מאמין בפתרון שתי מדינות", הוא מלמל שוב ומפנה את כולם לנאום בר אילן. אלא מאי?, איש איננו מאמין לו. למעשה גם הוא לא מאמין לעצמו.
משוואת הקסמים של נתניהו פשוטה. שני דברים חיוניים לחייו כאדם ומנהיג. הוא עצמו ומדינת ישראל. ושלא נטעה, קודם הוא אחר כך המדינה, בדיוק בסדר הזה. החשיבה הפילוסופית הזו נעוצה באמונה שעל מנת שיוכל לקיים את עצמו כשליט בעל כוח, ממון ושלטון עליו לאמץ לו מדינה. "אני היא המדינה", אמר לואי ה-14  ונתניהו משעתק אותו בנאמנות. מתוך עמדה זו הוא מטיף לציבור מאמיניו העיוור, החרש ונטול הזיכרון, כי היותו בשלטון, זה בטחון המדינה. היותו בשלטון זה בטחון הכלכלה. היותו בשלטון זהו בטחון הפרט. "מי ישמור עליכם?" שאל נתניהו ביום הבחירות. וכך מטמיע נתניהו בקרב עמך ישראל את האמונה והתובנה שאין בלתו.

את הנוסחה הזו פענחו מזה כבר המתנחלים ופעילי הימין הקיצוני.  הם הבינו כבר לפני שלושה עשורים שלא יצליחו להחזיר בתשובה את כל העם. קרי –  לא ישכנעו ציבור שלם כי עלינו מוטל להגשים את חזון ביאת המשיח. שעתידנו לחיות בארץ המובטחת מהפרת ועד החידקל תחת חוקי מדינת ההלכה לפי ציווי אלוקי.
בעיה שנייה שעמדה בפני המתנחלים היא בעיית פתרון האוכלוסייה הפלסטינית. כל פעם שהם נדרשים לפתרון, הם מושכים בכתפיהם ועונים כי אין צורך בפתרון. "יגורו הפלסטינים אצלנו  במין טריטוריות קטנות", הם עונים וממשיכים במצוות פרו ורבו.
המתנחלים הבינו כי הפתרון בטווח של 50 שנה לפחות טמון בשני עיקרים: הראשון הוא יצירת רצף התנחלויות שימנע אפשרות לפתרון חלוקתי בין שני העמים והשני הוא עיבוי ההתנחלויות בגדה המערבית על ידי בניית משפחות מרובות ילדים. שבעה בממוצע לכל משפחה. עיבוי כמותי של מתנחלים בתוך השטחים, כך הבינו המתנחלים, הוא בדיוק פתרון ארכימדס – אותה כמות מתנחלים שתטיל לתוך גיגית השטחים, תפלוט החוצה בסופו של יום את אותה כמות פלסטינים. זו כל תורת ההתנחלות על רגל אחת.
לצורך קיום תורה זו שתוביל אותנו בסופו של יום למדינת ההלכה, על המתנחלים נדרש לפעול בשני תחומים. האחד, ריבוי נפשות בשטחים הכבושים, ובניית רצף התנחלויות, והשני הוא הטיית ההנהגה לטובת הרעיון וחיבור מוחלט לפטמות תקציבי המדינה.
נתניהו, כך הם הפנימו לפני עשורים, בטוח כי הוא המדינה והמדינה זה הוא. ומאז הם מגישים לו אותה מידי בחירות תחת שלושה תנאים בסיסיים. העלמת עיין מכוונת מהתנחלויות באדמה לא לנו, הזרמת תקציבי עתק למתנחלים תחת סיסמאות שונות ותחת פלטפורמות מפותלות, והדבר השלישי יצירת דה לגיטימציה לציבור החילוני, החילוני מסורתי והמסורתי שחושב שעלינו לחיות בשלום לצד מדינה פלסטינית. תחת בסיס זה, ניתנו לנתניהו מוסרות השלטון כל פעם מחדש.
המתנחלים הבינו כי לנתניהו אסור להאמין. אסור לבטוח בו לרגע. הם ידעו כי האיש שחושב שהוא המדינה, ישליך אותם לכלבים אם יצטרך. והוא עשה זאת כמעט בהצלחה בבחירות בהן נדרש ליאיר לפיד. נתניהו זרק את החרדים בלי להניד עפעף.  המדינה שזה הוא, הייתה חשובה מציבור החרדים.
מבחינת נתניהו הכל מכיר. אם ניתן במחירי רווח ואם אין ברירה במחירי חיסול.
וכך המפד"ל הלכה לעולמה והבית היהודי קם כמפלגה אמונית אחת שמכילה את כל נדבכיו של הימין הקיצוני כולל כאלו שלפני זמן לא רב לא הורשו להיבחר חרף דעותיהם הגזעניות. וככזו, הפכה למפלגת לווין שלטונית שמוצצת ורודה מכל משרד בו היא מחזיקה את הדבש לטובת מאחז כלום על גבעת שום כלום. ונתניהו, כלומר המדינה שזה אנחנו, משלמת במטבע קשה ועלך חשבון הרווחה, הכלכלה והביטחון האישי.

נוסחת נתניהו / מתנחלים – שב והמתין – נלך עם ונרגיש בלי

הנוסחה שהוצעה לנתניהו להמשך שליטתו במדינה הייתה פשוטה. נהג כמונו, אל תציע פתרון, תן לפתרון להתהוות, תן לציבור להרגיש שהוא הולך עם ומרגיש בלי.  הולך עם כל השטחים ומרגיש שאיננו מפר זכויות אדם, חוק בינלאומי.
אלי ההון והממון קראו גם הם את נתניהו והפנימו את תאוותיו. הם הזרימו לו ממון, וקיבלו את השלטון. וכך הפסיד העם את משאבי כלכלתו  לטובת ההון שלטון.  נפט, גז, פוספטים ועוד. כל אלו הופרטו לטובת הטייקונים. כעת מתכננת המדינה – נתניהו, את מכירת נמלי הים ובעתיד נמלי האוויר. כל מה שמכיר, זוכרים?
על מנת לייצר את כל מורכבות העניין, נבנו לציבור סיסמאות שפומפמו לאוזניו השכם וערב עד שחש שהוא זה שיצר אותן. לא נתניהו. הציבור שוכנע שאין אמונה בערבים, העולם כולו נגדנו וזומם להשמידנו, המרכז הפך לפתע שמאל והשמאל הם, זה כולנו יודעים – בוגדים.  כך הפנים ציבור שלם שנולד למציאות זו שנבנתה, נטוותה עבורו. הפנים והאמין, ברוך השם.
אלא שלעולם די נמאס, העולם הבין שנתניהו משקר נון סטופ ולעולם לא אכפת מהקורה במדינת היהודים. לעולם אכפת מה קורה במדינה הזו, אם זה לא מפריע לו לישון בשקט. לאחרונה זה מפריע, מאוד מפריע ולכן מנהיגי המדינות הבינו ולא דווקא לאחרונה, כי אין ברירה, הם צריכים לכפות על ישראל להפנים כי לא לעולם חוסן. ישראל לא תוכל להחזיק בשטחים הכבושים ולהקים את מלכות ישראל. שום אימפריה לא החזיקה מעמד, כולן התפוררו בשלב כלשהו. אלא שאת נתניהו זה לא כל כך מעניין. מבחינתו: "אחרי המבול".
נתניהו ייצר כדרכו את מכלול הסיבות למניעת שיחות סופיות בין ישראל לפלסטינים.
"אני מגיע מחר בבוקר לשיחות", אמר המנהיג האמיץ, "רק תכירו בישראל כמדינת העם היהודי". נשמע פשוט, אלא שהאמת היא שהוא הבין שבכך הוא סותם את הגולל על השיחות הללו. היה לו ברור שדרישה כזו לא תתקבל על הצד הפלסטיני. גם העולם שזקף גבה תמהה לא עניין לו. "מה אני בסך הכול רוצה?" אמר מנהיג הדור. וכך מעת לעת תלוי בנסיבות וכורח המציאות נתניהו נתן לפלסטינים סיבות על גבי סיבות להתנגד לדבריו כשהוא יוכל תמיד להתרחק מהמו"מ המסוכן לו / לנו –  והרי הוא, זה המדינה. בל נשכח זאת לרגע.
וועידת שרי החוץ בצרפת עם הצעה לוועידה בינלאומית בה ישתתפו הפלסטינים וישראל, מחרידה את נתניהו, את המתנחלים ואת הטייקונים. לכולם טוב שהמצב יישאר לאשורו. מבחינתם עדיין לא יבש הלימון וניתן עוד לסחוט ממנו. מסיבה זו כבר מצייצים פעילי הימין וכלבלבי השלטון בליכוד, בבית היהודי ובשאר מפלגות השלטון שוועידה שכזו? היא בחזקת הכרזת מלחמה על ישראל .
לכן, ככל שהלחץ יגבר וישראל תידרש לביצוע עם הצעת נוסחה בה תחולק הארץ המובטחת וירושלים גם,  ולא למלמולי שפתיים וגרוד ביצים, אל תופתעו בקרוב לשמוע שאיראן מאיימת עלינו להשמידנו, שהפצצה הגרעינית בדרך אלינו. אם צריך גם הגבול יתחמם. גם הערבים יהיו על הגדרות (עם או בלי אוטובוסים), והכל יהיה בסדר, בעזרת השם. טפו טפו טפו..בלי נדר.