על שנהב ובשר – גם פסלים חיים

מפורטוגל לפסטיבל ישראל. מופע אותנטי ומרתק "על שנהב ובשר – גם פסלים סובלים", אסתטיקה מרגשת, צבע, הומור, וקצב מדליק

Print Friendly

 

מרלן הקריאולית מפורטוגל Photo by Pierre PLANCHENAULT

מרלן הכוריאוגרפית הקריאולית מפורטוגל Photo by Pierre PLANCHENAULT

למרות השעה המאוחרת, כאילו מחוץ לשעת הרייטינג שלי, עליתי לירושלים, שם פגשתי יצירת מחול אולטרה מודרנית, משהו בין מחול לקרקס עם טאצ' אנתרופולוגי הומוריסטי ושילובים אקסטרווגנטיים (סליחה על כל המילים המפוצצות). פשוט, תתארו לכם רקדנית קריאולית (מרלן מונטרו-פריטאס) בחזייה ומכנסיים בצבע כחול זרחני, בפנים צבועות וגמישות מדהימה בתנועת הזרועות וכפות הידיים, סביבה להקת רקדנים, חלקם בחלוקי איגרוף בכחול ושחור וחלקם בסרבלים כחולים זרחניים (הצבע השולט על הבמה), מרקדים לצלילים שלא זכור לי ששמעתי קודם לכן, בוודאי לא באופן השילוב ביניהם.

אם הייתי צריכה לנחש מהו מקור השיר הראשון לצליליו מרקדת הלהקה, הייתי הולכת על דאנס כורדי, כן כן אני יודעת איך זה נשמע, אבל אני מתכוונת לזה במובן הטוב של שילוב מפתיע, אתני אותנטי, ומקפיץ כמעט כמו שיר חתונה.

במחול ובמצלתיים Photo by Pierre PLANCHENAULT

במחול ובמצלתיים Photo by Pierre PLANCHENAULT

זאת הייתה חגיגה מופלאה מעולם אחר, בכל רגע נתון היו על הבמה לפחות שני מוקדי עניין מרתקים. אני לא בטוחה שראיתי פסלים. אולי רובוטים אנושיים, ובהחלט סימנים לדינמיקה קבוצתית מעניינת. היו שם ריקודים מכניים, ריקודי חיזור, רמיזות למעשה של אהבה או לקרב מגע. ממקום מושבי יכולתי ליהנות ממראה פני הרקדנים עם מימיקה מדהימה, ופיתולי גוף שמשאירים את המתבונן נפעם למראה.

קטעי מופע רבים לוו במצילתיים ששמרו את כולם ערניים, ומעת לעת הרעיד את האולם קולו של צופר ערפל אימתני. היו גם קטעים שקטים, כאילו של פסלים חושבים, שעוררו פרצי צחוק בקהל. כאן, אני חייבת להתוודות, לא ממש הבנתי את ההומור השקט.

בהמשך, "זלג" המופע מהבמה המינימליסטית אל בין שורות הקהל, כאשר אחד הרקדנים הפליא בתנועותיו בין מושבי האולם ממש – הוא רקד, וכאב, וצחק, ובכה מעל כתפיו של אחד הצופים, של את נעליו והשליך אותם הרחק, דילג בגאון מעל ראשי הצופים, והמשיך בין השורות כשהוא מדדה על כיסאות האולם בעזרת…. מקל הליכה של צופה אחר.

שבט כחול זרחני - photo by hervé centre

שבט כחול זרחני - photo by hervé centre

הקצב שבה אותי, מונטרו פריטאס מדהימה כרקדנית וכמנהיגת השבט הכחול- זרחני הזה. אז כן, הנסיעה הייתה שווה, גם הפקקים בדרך חזרה, ואני מקווה שאחד המפיקים בארץ יביא לנו קצת יותר מהאנסמבל הפורטוגלי הזה.

בסוף המופע פגשתי את איל שר, מנכ"ל הפסטיבל, וכשהחמאתי לו על המופע הוא הצטנע ואמר "אני לא רקדתי" ואני עניתי – צריך גם לדעת לבחור נכון….

Print Friendly
פוסט זה פורסם בקטגוריה א, אירוע, מחול, ענת מנדל, פנאי, תרבות, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.