הפוליטיקה בישראל חדלה כבר מזמן למלא את יעודה ותפקידיה בדמוקרטיה הישראלית, והיא מייצרת כיום למדינה ולחברה בה הפסדים עצומים. על סמלה בניין הכנסת היא משולה למצודה של שמרנות וארכאיות בלב החברה הישראלית הזורעת הרס ופורענות על סביבותיה.

מציאות זו מחייבת אותנו לחולל תמורות גדולות בזירה חשובה זו של חיינו הציבוריים. לא רק באשר למערך המפלגות הקיים כיום – שעליו להישען על שתי מפלגות הגמוניות גדולות וחדשות, המייצגות את שני מעגלי החלוקה וההזדהות והמטה אתוסים הראשיים של החברה הישראלית – אלא, ובעיקר בדרכי התנהלותן, בתרבותן ובערכיהן. דבר זה מצריך השקעה בחשיבת עומק, בעיון והגות ובמקצוענות רבה ותעוזת הרוח. הדברים אינם קורים מאליהם.

אריאל שרון הקים את מפלגת קדימה וזו הייתה הזדמנות פז להתחיל בתהליכים החשובים של שינוי פני הפוליטיקה בישראל. אך גם התקווה הזו נגוזה במהרה ומשיא של 28 מנדטים היא קרסה באחת ונעלמה מן המפה הפוליטית.

זו הייתה אומנם מפלגה חדשה אך אורחותיה כולן ישנות היו המה, ופועלה הסתכם בעשיית אותו עוד מאותו הדבר שהוא כה בעוכרינו.

הגדרתה כמפלגת מרכז הייתה טעות מיסודה. מקימיה לא השכילו למצבה כפלטפורמה שלה שליחות דורית היסטורית לחולל את המפנה הגדול בפוליטיקה בארצנו. מלבד רצונו של אריאל שרון להתנתק מכבלי מרכז הליכוד לא נעשתה כל חשיבת עומק באשר לכך. וכמו משה רבנו גם אריאל שרון נשאר על הר נבו ולא קם לקדימה יהושע בן נון שיחצה עמה את הירדן ו'יכבוש את הארץ'.

פרישתו של משה בוגי יעלון מן הליכוד והצהרתו שהוא איננו עוזב את הפוליטיקה ורואה עצמו מוביל אותה בעתיד היא פתח לתקווה חדשה.

זו גם הזדמנות פעם אחת ולתמיד להתחיל לטפל בשאלות היסוד והאמת של הפוליטיקה בישראל ועמה גם המערכת השלטונית.

שינוי מהותי כלשהו בתשתית חשובה זו של חיינו ייצר אנרגיות חיוביות לרוב שתשפענה לטובה על כלל חיינו. על יציבות הממשל וטיב פעולתו, על איכותה של הדמוקרטיה שלנו, על איכותו של השיח הציבורי בתוכנו, שהוא כיום תפל מסית ומדיח, על השחיתות הציבורית, על דרכי התנהלותן של מערכות חיינו הציבוריים במדינה ומוסדותיהם, על ייצוג טוב יותר של הציבור בשאיפה ליתר צדק ושוויון ועוד ועוד.

התנהלות איכותית היא פתח לשביעות רצון רבה בקרב אזרחי המדינה. זהו מצב בו הציבור חש סיפוק רב בחייו והשתלמות רבה, המאפשרים לו לגבש את תפיסת חייו הטובים במדינה. התנהלות טובה מייצרת חברה אופטימית, שמצב רוחה טוב והיא נוטה להתלכד ולחשוב קולקטיבית וגלובלית.

אפעל ככל יכולתי להעביר לבוגי את התובנות המושכלות שלי על המערכת הפוליטית בישראל, כפי שגובשו בספרי "לקראת פרדיגמה חדשה" ובמאמריי הרבים, ואלו הם הצעדים הנדרשים שעלינו לנקוט בהם. לצערי, איש בישראל איננו עוסק בכך כיום ומבחינתי זו שליחות ציבורית.

אמליץ בפני בוגי שלא להיכנס לשום מסגרת פוליטית קיימת כיום ולפעול מלכתחילה להקמת פלטפורמה חדשה שעליה תקום בעתיד המפלגה ההגמונית הדמוקרטית-ליברלית-לאומית החדשה.

מפלגת העבודה איננה יכולה להוות את הפלטפורמה הזו. היותה מזוהה עם הציונות הקלאסית, עם האליטות האשכנזיות, ועם הממסד אינם מאפשרים את הצטרפותם אליה של בוחרים רבים מקרב הימין המתון. ועל כך אפשר עוד להוסיף את נטיית היתר שלה שמאלה, והנה לכם מדוע ולמה.

יאיר לפיד עסוק יתר בעצמו ואיננו מתרומם לגודל העשייה ואחריות הנדרשים. מלבד פטפוט שטחי על כך שיש לו רעיונות כיצד לעשות מדינה טובה יותר, הוא על הבנקט לגמרי. הצלחתו היחסית איננה יותר מאשר מענה זמני לצרכים גאוליים המציפים אותנו במציאות של אין תשובה.

כחלון, משחק בנישה צרה של הדברים ו'כולנו' איננה מסגרת שממנה אפשר לפרוץ את הגבולות הקיימים.

התנאים למפץ פוליטי

תחת שיצטרף למפלגה כלשהי אני מציע לבוגי להקים מסגרת ראשונית שיעמוד בראשה. ככל שמסגרת זו תענה טוב יותר על רחשי הלב של הציבור צרכיו ומשאלותיו, היא תמשוך אליה קהלים רחבים ובהמשך גם תכפה את הצטרפותן של מפלגות קיימות אליה.

ללא הבשורה של עשיית 'תיקון עולם' בגזרת חיינו הציבוריים ובראשם המערכת הפוליטית והמערכת השלטונית, שום דבר טוב שנחלום עליו לא יעלה ולא יצלח בידינו.

דיבורים ריקים על ערכים וכוונות טובות בשילוב עם אנשים טובים איננה תוכנית עבודה שאפשר לקום עמה בבוקר ולעשות מעשה איכותי ומשמעותי כלשהו. זה עוד אפיק של נחל אכזב שלא יוביל אותנו לשום מקום.

אפעל בכל מעודי כדי לספר את הסיפור הגדול הזה של דורנו ולתרגמו לנארטיב שובה לב וראש, ולאתוס לאומי חדש מלכד ומגייס.