הקרבות נדמו, השוטרים נעלמו מהרחובות. לא, אף אחד לא עזב את העיר, חוץ מרוח הלאומניות הפטריוטית האופפת כל אוהד כדורגל שהוא, ובעצם, מה הטעם, המשחק נגמר. היום כבר אין לאף אחד ספק שאין מה להאשים את האנגלים באירועים. ואם להיות הוגנים הרי ששגם למשטרה לא היה סיכוי מראש, אחרי הכל מדובר במתימטיקה פשוטה בשום מצב לא יהיו מספיק שוטרים להתמודד עם מספר האוהדים שנכנס לאיצטדיון בסדר גודל של ה"וולודרום" במארסיי.

התגובות הפתטיות שמגיעות מכיוון מדינת הננס במזרח התיכון מעוררו בי בחילה נוראית. וכדי שיבינו הפרובינציאלים בציון, שגם אלף טיולים בחו"ל לא יגרמו להם להבין, הרי לכם קצת נתונים.

1. ב- 72 השעות טרם המשחק נכנסו למארסיי יותר תיירים מאשר לכל ישראל בחצי שנה ואולי יותר (וזה כשמדובר על עונה שקטה ללא פיגועים)
2. 20 אלף אנגלים ו- 10 אלפים רוסים שוהים בעיר לרגל המשחק, לא קיים כוח משטרתי מספיק גדול בכל העולם כדי להתמודד עם מסה שכזו.
3. איצטדיון הוולודרום במארסיי מכיל 86,000 מושבים ובזמן המשחק אתמול הוא היה מלא עד אפס מקום כשמחיר כרטיס מתחיל מ- 80 יורו היינו הכנסה ממוצעת של 9 מיליון יורו לערב בודד אחד.
4. מחירו של בקבוק הינקן קטן הוא 80 סנטים מה שהופך אותו למשקה הזול ביותר אחרי מי ברז.

ברשותכם נחזור רגע למשטרה: אין שום ספק שמשטרת מארסיי קיבלה הוראה להגן קודם לכן על רכוש, אחרי הכל רכוש לא שותה אלכוהול ולא יודע לרוץ או לזרוק אבנים/בקבוקים. ועובדה היא שבמהלך כל אותן מהומות לא היה שום נזק לרכוש. כך שבדיעבד המשטרה דווקא כן עשתה את עבודתה. הוסיפו לזה את העובדה שלא נפגע אף עובר אורח וכמובן שהגיונית אין מספיק שוטרים בעולם כדי להתמודד עם מסות כאלו של שיכורים. הרי שהטענות צריכות לבוא למארגנים ולא למשטרה.

כדורגל ופטריוטיזם הולכים יחד ואוהד כדורגל של קבוצה כלשהי או נבחרת הוא אוהד עד יום מותו. יום אחרי המשחק נעלמו הדגלים ונעלמו חולצות הנבחרות ומה שנשאר הוא הרבה מאוד תיירים חיכניים נינוחים וחביבים ששופכים הון תועפות לקופות המסעדות , הבארים וכמובן ל"גלרי לפייט"

בואו ונחזור לרגע למהומות. כמו שכבר אמרתי אף מקומי לא נפגע ובהתחשב בעובדה שהם אלו שהציתו את המהומות  (אוהדי מארסיי מעולם לא דגלו ב"הסבר פניך לתייר אוהד הכדורגל שאיננו אוהד של "אולימפיק מארסיי") ומעבר להללו מאות הסקרנים שהתרוצצו בין הבקבוקים המעופפים ורימוני הגז המדמיע גם הם לא נפגעו. בקיצור הבלאגן היה שווה הרבה כסף לכולם והיות ו"רק" אוהדים אנגלים נפגעו הרי שמבחינת המארגנים האירוע עבר בהצלחה רק חבל שיש תמונות וצילומי וידאו מכוערים.

וכמה מילים על האוהדים הרוסים: הם גדולים הם מפחידים והבריטים לידם נראים כמו ילדים קטנים. הם גם אכזריים ויודעים לספוג אלכוהול ועדיין לעמוד על הרגליים, מה שקשה לומר על האנגלים.

כאמור יום אחרי הקרבות הנמל הישן חזר להיות אתר תיירות ממדרגה ראשונה  עשרות אלפים מסתובבים להם בשמש הנעימה בין דוכני שוק המזכרות, בוחנים את הדגים בשוק הדגים, מצלמים שחפים ואת שתי יאכטות הענק שעוגנות בנמל כרגע. ובעיקר אוכלים טוב ושותים קפה והמון המון בירה כאילו כלום לא קרה. ובאמת מה בעצם קרה, שלא קרה מעולם? כלום !

ועל פרובינציאליות ישראלית

מי אתם הישראלים שתקראו לנבחרת אנגליה "לוזרים"? מתי לאחרונה שיחקה נבחרת ישראל באיזה שהוא מפעל אירופאי או עולמי גדול? מי אתם שתגדירו אוהד זה או אחר כחוליגאן במדינה בה לקבוצות כדורגל  גזעניות כמו בית"ר ירושלים יש זכות קיום. ומי אתם שתבקרו את הארגון? הרי ישראל לעולם לא תארח אירוע בסדר גודל הזה ולא רק בגלל מתקני הספורט המגוחכים.

אבל מה שהכי הצחיק אותי הוא ההשוואה החוזרת ונשנית בין היס"ם הישראלי למשטרה הצרפתית. האירופאים אינם פוחדים מהמשטרה הם מתעבים אותה וזה נכון לכל מדינה וכל לובש מדים. למרות שה- CRS הצרפתי נחשב לאחד מכוחות השיטור הברבריים ביותר בעולם, הם עדיין צריכים להתמודד מול משהו שמשטרת ישראל לעולם לא תחווה אפילו עשירית ממנו. נורא פשוט לכסח את הצורה לשמאלני שדוגל באי אלימות או לירות בילדה בת 13 ששוכבת פצועה.אבל גם שוטרי ישראל נכשלים באופן קבוע בטיפול בכמויות המזעריות של אוהדי כדורגל בישראל

קצת פרופורציות פרובינציאלים!

משהו על העיתונות הישראלים – ידיעות אחרונות שלח למארסיי שני כתבים , לא לסקר חס וחלילה את המשחק אלא לצלם מהומות כדי לעשות לישראלי הממוצע טוב על הנשמה. ככה זה במדינה שיש לה רק שני סוגי שמחות: שמחת תורה והשמחה לאיד.

ומשהו אישי: 10 שנים אני במארסיי העיר שישראלים כל כך אוהבים להשמיץ. כאן חוויתי את הגביע העולמי ברוגבי כאן זכיתי למנת תרבות מטורפת בשנה שלמה בה היתה מארסיי בירת התרבות של אירופה. ועכשיו, היורו.

עוד חוויה – אחרי שבירת שיא גינס בשרשרת חמורים
מסתבר שלא קל להעלות אותם למשאיות בחזרה
וידאו: עמית מנדלזון

מה חוויתם אתם בישראל? מכביה עם גשר רעוע והרוגים? פיגועים ואירועי טרור? חום אימים? גזענות ואלימות יומיומית, שאינן מונעות ביריבות ספורטיבית או אלכוהול אלא פשוט מחינוך מחורבן.