★★★★★

קתרזיס. זה מה שמספק המופע "הר אולימפוס", שנעל בסוף השבוע את פסטיבל ישראל. גילוי נאות: ראיתי רק שלוש שעות מתוך 24 השעות הרצופות שבהן התקיים אירוע התיאטרון הנדיר בביצוע להקתו של הבלגי יאן פאבר. מדהים זו לא מילה. באמת שזו לא מילה שמצליחה לבטא את החוויה.

"הר אולימפוס" אינה יצירה מושלמת, ממש לא, אבל היא יצירה שלמה. היא פסגת היצירה האמנותית. לא פחות ואפילו יותר. אין לי כוונה להעמיס הסברים על היצירה, המבוססת על פרקים ודמויות מהמיתולוגיה היוונית, שיאן פאבר יוצר מהם שפה חדשה וייחודית. אין לי כוונה להעביר ביקורת "רגילה" על המופע, שעומד מעל לכל ביקורת. יחד עם זאת אני יודע שיש חובבי תיאטרון ואמנות, שאינם מתחברים ליצירות כאלה – וזה בסדר. מדובר ביצירה גדולת מימדים, תובענית ומאתגרת, שאינה מיועדת לכל אחת ואחד.

"הר אולימפוס" הוא אירוע  חסר מעצורים, טוטאלי, פראי, סוחף, מהפנט, עוצמתי וחתרני. יאן פאבר שובר את הכללים וממציא את התיאטרון מחדש. 28 שחקנים רוקדים, מזיעים, מתייסרים, חולמים ואוהבים. וגם מתפשטים, פיזית ונפשית. יש טקסט, בכמה שפות, בעיקר באנגלית. חבל שכתוביות התרגום בתיאטרון ירושלים היו רחוקות ולא נראו לרובו של הקהל. ב"הר אולימפוס" יש כל מה שיצירת אמנות יכולה להכיל: אדם, אדמה, מים ואש; שיכרון חושים, אהבה, זעקה וכאב; חופש, אלימות, פחד וגורל; סקס, עירום, טירוף וקדושה; כוח, עוצמה, שיגעון וחוסר שליטה.

"הר אולימפוס" הוא מסע נוקב אל היצרים הכי מודחקים, אל הדחפים הכי נועזים, ואל הסודות הכי כמוסים בנפש האדם. מסע כואב החושף את הסבל האנושי, את פצעי האנושות, את העולם המטורף שבו אנו חיים וגם את הקסם והפלא האנושי. ומעל הכל זוהי יצירה כנה, אמיצה, עכשווית, נועזת ובועטת, שהולכת עד הסוף, אינה עושה חיים קלים לקהל, בוודאי למי שצופה בה 24 שעות ברציפות.

יש ביצירה קטעים קשים לצפיה, איטיים, כואבים, שדורשים הרבה סבלנות ומעמתים את הצופים עם עצמם ועם המציאות הלא פשוטה שבה אנו חיים. פאבר אינו חס על הקהל, אבל מכבד אותו. וגם מוקיר אותו על הסבלנות ועל האהבה שהוא מעניק ללהקה.  מגיעה מילה טובה לחברי הלהקה ולצוות הגדול מאחורי הקלעים על הביצוע, המאמץ וההתמסרות.

המופע מסתיים בהילולה צבעונית ורעשנית, פיזית מאוד, שנמשכת שעה תמימה. סוג של התפרקות ופורקן לשחקנים ולקהל. בסיומה של החגיגה, הקהל עמד על רגליו והריע ללהקה במשך 17 דקות ברציפות, וקרא לשחקנים לחזור שוב ושוב לבמה. ראיתי כבר מופעים שעוררו בי התלהבות והתרגשות (אחד מהם תיאטרון "אודין" בפסטיבל ישראל לפני שנים רבות), אבל אין אירוע שעורר בי התלהבות והתרגשות כמו "הר אולימפוס". תופעה.