★★★★★

"סיפור פשוט" הוא סיפור לא פשוט בכלל על אהבה ושיגעון, ויחסי הורים ילדים. ש"י עגנון כתב מעין רומן פסיכולוגי, משולב עם ביקורת חברתית נוקבת. הירשל, גיבור ההצגה, נאלץ להתחתן, בלחץ הוריו, עם מינה, נערה נודניקית מבית מבוסס. הירשל אינו אוהב את מינה, ונפשו יוצאת אל אישה אחרת, בלומה, יתומה שעבדה בבית הוריו.

הדרמה האמיתית בהצגה מתרחשת בנפשו החצויה של הגיבור, שהוא בחור חלש אופי, כמו רוב הגברים של עגנון. אין לו אומץ להחליט, הוא נקרע בתוכו – עד שהוא יוצא מדעתו. הירשל אינו מסוגל להתמודד עם הסביבה המלחיצה, ובעיקר עם אימו הקשוחה והשתלטנית, צירל, שיודעת הכי טוב (כך היא סבורה) מה צריך הבן שלה, מה יעשה לו טוב ועם מי הוא צריך להתחתן. לאבא שלו, ברוך מאיר אין כמעט זכות דיבור בנידון. מהצד השני ניצבים הורי הכלה, ברטה וגדליה, שרוצים להגן על בתם ומבקשים לדעת מה קורה עם החתן שלהם.

המחזאית שחר פנקס כתבה, בעצם, מחזה חדש, שמבוסס על הסיפור של עגנון, והיא משלבת בו קטעים מהספר בשפתו המיוחדת של חתן פרס נובל. הבמאית שיר גולדברג פורצת את גבולות השפה העגנונית ויוצרת שפת תיאטרון חדשה ומקורית. היא משתמשת בהרבה דימויים הלקוחים מעולם הפנטזיה,  ולעיתים היה נדמה לי שאני צופה ביצירה אמנותית רב-תחומית, או בהצגה ציורית.

הבימוי של גולדברג מאוד דומיננטי ולעיתים הוא גונב את ההצגה מהשחקנים. זה בסדר, בתנאי שלבמאית יש מה לומר על הדמויות, על העלילה ועל החיים בכלל. ויש לה מה לומר. השחקנים נמצאים בתנועה מתמדת על הבמה ומשתלבים, בדרך כלל, עם העלילה, שבכל מקרה מתנהלת סביב דמותו של הירשל. .

שפי מרציאנו עושה עבודה טובה בתפקיד הגיבור הירשל. דמותו נוגעת ללב בחוסר האונים שלו. יבגניה דודינה מעולה בתפקיד אימו הקשוחה והדעתנית. רוברטו פולק משכנע בתור אב פאסיבי. דנה ידלין מרשימה ומרגשת בתפקיד בלומה, אהובתו של הגיבור. הילה שלו מגלמת מינה צווחנית ולא תמיד הבנתי מה היא אומרת.

 "סיפור פשוט" אינה הצגה מדהימה, אבל היא הצגה מאתגרת ומעניינת. הצגה לאנשים חושבים. אני חושב שעגנון היה אוהב את ההצגה של הבימה. לפני שהולכים להצגה אני ממליץ לקרוא את "סיפר פשוט" של עגנון, או לפחות לקרוא את התוכניה של ההצגה.