★★★★★

לפני הכל, תיקי דיין. רק בשבילה כדאי לראות את ההצגה. כבר הרבה זמן לא ראיתי את דיין עושה תפקיד כל כך אנושי, מצחיק ונוגע ללב. "הזאבים" היא דרמה משפחתית, שמתרחשת ב-1978 שנה אחרי המהפך הפוליטי, שהעלה את בגין ואת הימין לשלטון.

דיין משחקת את זאבה, אימא גדולה ושתלטנית, ואפשר להוסיף גם קורבנית ומתבכיינת, שמאמינה לשקרים של עצמה ומנסה לנהל את משפחתה המתפוררת ואת העולם. היא מצביעת ימין פנאטית, שונאת את המערך משמאל וכועסת על חבריה מתנועת "חרות" מימין. במהלך העלילה נפתחת תיבת פנדורה ונחשפים הסודות, הבגידות והשקרים של המשפחה הלוחמת. ממש כמו בטלנובלה טובה.

"הזאבים" אינה הצגה פוליטית, אלא סיפור אנושי, שנוגע בפוליטיקה או שהפוליטיקה שואבת אותו אליה. הקטע הכי פוליטי בהצגה מספר על נריק, בנה של זאבה, צעיר שאפתן ששב מאמריקה, אחרי שחווה שם משבר אישי וכלכלי. יש לו קסם אישי והוא טוב בעיקר בדיבורים. עד מהרה הופך איש המכירות לפוליטיקאי זחוח וחלקלק, שכובש את הקהל. האם המחבר התכוון לבנג'מין נתניהו? אם כן, וכנראה שכן, אפשר היה לעבוד על הדמות הזו ולפתח אותה יותר. אולי בפרק הבא.

דן שפירא משכנע מאוד בתפקיד נריק ואלון דהן אנושי ומרגש בתפקיד אחיו דוביק. יצחק חזקיה מגלם בדייקנות את אחיה ההומוסקסואל של זאבה. מיטלפונקט רקח סיפור טוב, שלפעמים נמרח ומאבד גובה. הרגעים הפחות טובים בהצגה מתרחשים כשתיקי דיין לא נמצאת על הבמה. וכשהיא חוזרת כמו רוח סערה, העלילה מתעוררת לחיים חדשים.