מדינת ישראל השיבה היום (חמישי) לבית המשפט העליון הגבוה לצדק  כי המדינה תמנע מאכיפת צווי ההריסה בסוסיא הפלסטינית עד שתגבש שיתאפשר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון אביגדור ליברמן לשקול את עמדתם בנוגע לעתירת התושבים כנגד ההריסה ולגחות את הדיון עד לאמצע נובמבר 2016. עם זאת הבהירה המדינה כי מדובר מניעת הריסת מבנים שהיו קיימים עד יום 24 בפברואר 2014 , יום בו הגישו הפלסטינים עתירה כנגד הריסת מבני פח שהקימו על אדמותיהם.
פרקליט תנועת "רגבים", עורך הדין בועז אדרי התנגד לדחיית ההריסה וטען כי "מדובר בבקשה (של המדינה)  של על פי הפרסום בכלי התקשורת מוגשת על רקע לחץ בינלאומי המופעל על ראש הממשלה ביחס למבנים נשואי העתירה". לטענת הפרקליט: "מדובר בהתערבות בינלאומית פסולה בענייניה הפנימיים של ישראל וזאת אין לקבל". אדרי אמר כי רגבים מוכנה לדחייה, אך לפרק זמן הקצר מ 30 יום.
אף שכבר לפני שנתיים הורה בג"ץ להרוס מבנים שהוקמו בניגוד לצו שיפוטי, וביקש מהמדינה להציג את עמדתה בעניין, המדינה ממשיכה להתמהמה בשל לחץ בינלאומי וביקשה ארכה עד אמצע נובמבר. ב-2013, בעקבות פנייה של תנועת "רגבים", אסר בית המשפט על המשך הבנייה הפלסטינית בכפר סוסיא, וב-2014 הורה להרוס את המבנים שהוקמו חרף האיסור. במאי 2015 דחה בג”ץ בקשה של הפלסטינים לצו ביניים שיאסור על רשויות החוק לבצע במקום פעילות אכיפה, בנימוק שהם עושים דין לעצמם שוב ושוב וממשיכים את הבנייה במקום בניגוד להוראת בית המשפט.
במסגרת הניסיונות לפשר בין הצדדים דרשו הפלסטינים להסדיר את הכפר במקומו הנוכחי ולאשר תוכנית מתאר שתאפשר להם בנייה וחקלאות בשטח בהיקף של כ-1,500 דונם. מנגד, המדינה מציעה לפנות אותם לגבעה סמוכה ולאשר להם תכנית בהיקף של כ-540 דונם הממוקמים על אדמות מדינה סמוך לעיירה הפלסטינית יטה.

סוסיא ניסיון בוטה לגרש פלסטינים מקרקע פרטית?
מדובר על משפחות פלסטינים שגרו משני הצדדים של הגבול ב-1948. הם נאלצו לעבור אל הכפר שלהם בגדה. למרות שהיום המדינה אומרת שמעולם לא היה כפר , עו"ד בכירה מטעם המדינה, פליאה אלבק, שהתבקשה בידי הממשלה לערוך סקר מקיף על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, כתבה במסמכיה אותן הגישה לממשלה כי קיים כפר בסוסיא, וסביבו 3,000 דונם של אדמה פרטית פלסטינית. ב-1983 הוקמה ההתנחלות סוסיא. כאן המקום לציין גם למי שחשב שמותר לישראל לבנות עבור ישראלים על "אדמת מדינה", במסמך הרשמי שהוגש כתבה עו"ד אלבק שמתנחלי סוסיא חרגו מהמותר באופן גס, אבל המדינה לא נקטה שום צעדים. במסמך דובר על גזל אדמה מצד יהודים.

ב-1986 תושבי סוסיא גורשו מכפרם לטובת אתר ארכאולוגי שבו בית כנסת עתיק. לטענת המתנחלים והמנהל האזרחי בית הכנסת העתיק במקום הוא רכוש לאומי ולכן התושבים עברו בכפייה לאדמותיהם החקלאיות הסמוכות, כאשר כמעט ולא היה להם סיכוי לקבל תוכנית מתאר והיתרי בנייה. התושבים סבלו מניסיונות תמידיים של מתנחלים להשתלט על אדמות נוספות, ניסיונות גירוש, והתנכלויות. ב-2001, לאחר רצח מתנחל מסוסיא ולמרות שהובהר לאחר חקירה כי תושבי סוסיא הפלסטינית לא היו מעורבים בו, גורשו תושבי סוסיא הפלסטינים פעם נוספת.
בג"ץ נדרש להתערב ובהחלטתו החזיר אותם לאדמתם, אבל הצבא בתיאום עם מתנחלי האזור ניצל את ההזדמנות בה הם גורשו ובחלון הזמן הזה מוטט את המערות בהן הם השתכנו וסתם את בארות המים. נוצרה עובדה בה על אף שבג"ץ החזיר את התושבים, לא הייתה להם דרך להתקיים בלי לבנות באופן "בלתי חוקי". עשר שנים ניסו למרר להם את החיים כדי שיעזבו "מרצונם". אבל, לא עזבו .

ב-2011, עמותת רגבים והמועצה המקומית עתרו לבג"ץ ודרשו ממנו "להכריח" את הצבא לממש את צווי ההריסה. התושבים הפלסטינים הגישו תכנית מתאר לצבא, אבל זו נדחתה בנימוק מוזר מאין כמוהו: "אין זה אנושי והוגן  "להכריח" את תושבי סוסיא לגור במקום כה נידח ללא תשתיות. כלומר – המנהל האזרחי באמצעות צה"ל סתם את מערות המגורים וסכר את בורות המים וכעת גילה אנושיות מדהימה ואמר כי זה לא הגיוני שהפלסטינים יחזרו להתיישב על אדמותיהם ללא מים או חשמל. יצוין כי בכפר סוסיא עוברים קווי מתח ומים מהתנחלות להתנחלות – אלא שהממשל הצבאי לא מאשר לחבר אותם לתושבי סוסיא הפלסטינים.