"מלון רנדוו" בקאמרי: חגיגה צרפתית

קומדיית המצבים והטעויות של ז'ורז' פדו אינה יצירה גדולה, אבל היא הצגה מצחיקה, שמחה ומלאת חיים, שמראה כמה אנחנו יצורים אידיוטים, מגוחכים ופאתטים. הבמאי אודי בן משה והשחקנים, בראשותו של שמואל וילוז'ני, מעניקים לקהל 100 דקות של בריחה מהמציאות

Print Friendly

★★★★

"להצגה הזו אין בכלל מסר!" אמר לי באכזבה אחד הצופים לאחר שירד המסך על "מלון רנדוו" של ז'ורז' פדו בתיאטרון הקאמרי. נכון, "מלון רנדוו" אינה יצירה מעמיקה, מרגשת, מחדשת או מעוררת למחשבה. אבל היא הצגה מצחיקה, שמחה ומלאת חיים. ובעיקר – עשויה היטב. לתיאטרון מותר להעלות גם מחזות ללא מסרים – וכל הפיינשמקרים יכולים לבחור: לעקם את האף או לזרום עם הסיטואציה.

תמונות מחיי נישואים. וילוז'ני ו-וקסמן. צילום: ז'ראר אלון

"מלון רנדוו" היא קומדיית מצבים וטעויות (יש המכנים אותה פארסה), שעוסקת בנישואים, בבגידות ובאהבות אסורות. פדו לוקח סיטואציות ודמויות מהחיים ומקצין אותן עד כדי אבסורד כדי להראות כמה אנחנו (לפעמים) יצורים אידיוטים, מגוחכים ופאתטים (אולי זה המסר?) גיבוריו נקלעים לסתירה קומית שבין תאוותם הבלתי נשלטת לריגושים שמעבר לשגרת חיי הנישואים, לבין ניסיונותיהם הנואשים לא להיתפס בקלקלתם. הפער בין שני המצבים הללו מוליד סיטואציות מצחיקות ומגוחכות. יש הגיון בשיגעון של פדו.

הבימוי של אודי בן משה מנצל היטב את הסיטואציות המשעשעות של פדו. בן משה מנצח בהצלחה על תזמורת גדולה ומקצועית של שחקנים, שחייבים לעבוד בדייקנות כדי לא להחמיץ אף פואנטה. המוזיקה המקפיצה של קרן פלס משרתת את ההומור, התפאורה של לילי בן-נחשון פשוטה וקלילה, והמשחק של הצוות, בראשות שמואל וילוז'ני, מלא אנרגיה.

תאווה לריגושים. סגל ופלוטניק. צילום: ז'ראר אלון

השחקנים, למרות העבודה הקשה, ואולי בזכותה, נהנים מאוד על הבמה. זה כלל בתיאטרון: אם השחקנים נהנים, הקהל מרוויח. גם אם מדובר בהצגה שטוטניקית כמו "מלון רנדוו".  החגיגה על הבמה נמשכת כמעט ללא הפסקה. פה ושם יש נפילות, מצבים לא "סגורים", ואפילו הסתכלתי פעמיים על השעון במהלך ההצגה. אבל בואו לא נהיה קטנונניים.

וילוז'ני, בתפקיד הראשי של פנגלה, קבלן שנשוי לקלפטע טרחנית ושתלטנית (ענת וקסמן), הוא קומיקאי מעולה, גם כאשר הוא עושה את השטיקים המוכרים שלו. לצידו בולטות שתי שחקניות צעירות: רוני הדר, המאהבת של פנגלה ואשת שותפו (מיכה סלקטר), ונטע פלוטניק, בתפקיד המשרתת הסקסית בבית.

הגיון בשיגעון. סממה, צפריר והדר. צילום: ז'ראר אלון

יובל סגל, אחיינו של פנגלה, עושה תפקיד מצחיק ומקסים, נדב אסולין, ידיד המשפחה, טוב כרגיל ובולט לטובה גם דורון צפריר בתפקיד קטן אך מבריק ומשעשע, של מפקח משטרה. התרשמתי פחות ממיכה סלקטר ומענת וקסמן, שלא מתחברים לדמויות ורק עוברים לידן.

"מלון רנדוו" אינה הצגה גדולה, אבל היא הצגה מצחיקה, שמעניקה 100 דקות של הנאה ובריחה מהמציאות. קחו אותה בקלות. את המסרים נשמור להצגה אחרת.

Print Friendly

על אודות ירמי עמיר

עיתונאי, שחקן ויוצר. שימש כעורך תרבות ב"ידיעות אחרונות" וב"גלובס", סגן עורך 7 לילות וכתב מגאזין במוספים 7 ימים, 7 לילות ועוד. ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט" (ערוץ 10), כתב את דרמת הטלוויזיה "סקס, שקרים וארוחת ערב" (ביים דני וולמן) ופירסם שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות", שיצא ביוני 2011. עורך התרבות ב"מגפון".
פוסט זה פורסם בקטגוריה אירוע, ד, הצגות, תרבות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

סגור לתגובות.