למרות ההבטחה היומרנית בכותרת הסרט: "סטארטרק: אל האינסוף" מתקדם נהדר כשהוא מביט אל העבר. הפרק השלישי בסדרה המאותחלת לחובבי הטראקיז (מעריצי "מסע בין כוכבים" לדורותיהם), שונה ודומה למה שהכרנו עד כה, כיוון שהבמאי ג'יי ג'יי אברהמס ("סטארטרק" משנת 2009 ו-"האויב בתוכנו – סטארטרק" משנת 2013) מפנה את כס הקפטן של הסרט לטובת ג'סטין לין (במאי של ארבעה סרטי "מהיר ועצבני" מלאי אדרנלין).

"סטאק טרק: אל האינסוף": מוקדש לספוק, צ'כוב ולרודנברי

"סטארטרק: אל האינסוף" מודע היטב למציאות ההוליוודית ופותח את הלב גם לאלו שהלכו מאיתנו מאז הומצאה הסדרה "מסע בין כוכבים" לפני 50 שנים, כמו למשל לכתו בגיל 83 של השחקן שגילם את ספוק, ליאונרד נימוי, וכן של הנווט הרוסי צ'כוב, בגילומו של אנטון ילצ'ין בן ה-27, שנפטר השנה מתאונה טראגית. הסרט מוקדש בצדק לשני שחקנים יהודים אלו.

העלילה נפרשת כפרק מגה-מתוקצב מתוך סדרת הטלוויזיה המקורית של ג'ין רודנברי (שגם לו מוקדש הסרט), אלא שהדמויות התפתחו מעט עם הזמן, ואילו קצב וסבלנות הצופים התקצר במהלך הדורות. אבל סבלנות מביאה תוצאות מפתיעות למשקיעי כרטיס הקולנוע: בסרט רואים את קפטן קירק (כריס פיין) ואת ספוק (זאכרי קווינטו) במצב מהורהר: הם באמצע סיור חלל בן חמש שנים, וקירק מתלבט אם הוא מעוניין לזכות בקידום לתפקיד סגן אדמירל. הוא גם מעדיף שמי שיחליף אותו בתפקיד כמפקד חללית האנטרפרייז יהיה ספוק. אולם ספוק חושב כי לאחר מות אביו (נימוי) והפרידה מאו'הורה (זואי סלדנה), עליו להתרחק מצדו האנושי ולחזור לכוכב וולקן כדי להקים שם משפחה. פה בהחלט מגיע כבוד לפיין ולקווינטו שמביאים עומק לדמויותיהם.

עם זאת, תחושת הדכדוך נעלמת מהר, כאשר האנטרפרייז מותקפת. התסריטאים דאג יונג וסיימון פג (האחרון גם מגלם את סקוטי), יודעים היטב כי החללית הושמדה לא אחת בעבר. בעודם עוגנים בתחנת החלל האוטופית, יורקטאון, שבה תרבויות זרות חיות בהרמוניה, ואפילו סולו (ג'ון צ'ו) מתחבק עם בעלו ובתם המשותפת (כן – הוא גיי, גם אם סולו המקורי, ג'ורג' טאקיי, טען בראיונות שהוא לא אוהב פרט זה בסרט), האנטרפרייז יוצאת למשלחת הצלה שהופכת למארב. בראש האויב האימתני נמצא קראל (אידריס אלבה), המרסק את האנטרפרייז לרסיסים, ומפלג את הצוות על כוכב לכת זר.

זו תמצית הסיפור, המאפשר מספר ציוותי דמויות שובבים. ספוק מתחבר לבונס (קארל אורבן, שהפעם מפשל מאוד באיכות המשחק שלו), מצליפים זה בזה ומספקים את מעט קטעי ההומור בסרט. קירק וצ'כוב (המצליח להוכיח שהוא יודע לחקות מבטא רוסי) יוצאים לחלץ את או'הורה וסולו. ואילו סקוטי מתעמת שכלית והנדסית עם ג'יילה (סופיה בוטלה), חייזרית סקסית בצבעי שחור-לבן, המומחית במיומנויות לחימה, המודגשות במוזיקת רוק וראפ רעשנית במיוחד.

בגדול, יש הרבה עלילות משנה שצריך לתפור יחדיו, ולמרבה המזל, לין לא מפיל את החוט והמחט וגם השחקנים לא יוצאים מידי חובה. אלבה מגלם נבל חריף במיוחד, על אף שפרצופו האמיתי קבור תחת שכבות רבות של איפור ותותבות, כך שקשה לזהות שזה בכלל הוא (זה קרה גם לטום הארדי בסרט "עלייתו של האביר האפל" וכן לאוסקר אייזק בסרט "אקס-מן: אפוקליפסה". זה כמו לתת לשחקנים הטובים ביותר כיום תפקיד חשוב ולהניח להם שקית נייר על הראש. טרנד שחייב לדעוך)…

XXXXX

לין שולף ומשתמש בכל אפקט ויזואלי שקיים כיום, וזה החלק המרשים ביותר בסרט – בעיקר בתלת ממד. "סטארטרק: אל האינסוף" מצליח להכניס את הצופים אל מסע ויזואלי עוצר נשימה, שגורם להחזיק את הכיסא מרוב תנועות וסיבובי מצלמה, בהנחה שהקהל לא מקבל בחילה. גם העלילה בנויה כך: עולה, יורדת ועפה לצדדים, במסע אמיץ, למקומות שבני האדם (לא במקרה של סרט זה), טרם ביקרו שם"…