לאחר עשור שלא ישב על כס הבמאי, פעמיים זוכה האוסקר – מל גיבסון, חוזר אל מאחורי המצלמה ומוכיח שהוא עדיין מספר סיפורים נפלא, תוך התייחסות למקרה אמיתי שהתרחש ברכס הקסו (השם המקורי של הסרט בלועזית: "Hacksaw Ridge"), בתקופת מלחמת העולם השנייה.

"הסרבן": אלימות, זוועות ומלחמה

כפי שעשה בסרטים "אפוקליפטו" ו-"הפסיון של ישו", גיבסון לוקח את הזמן בבניית האקספוזיציה ואליה הוא מחבר השלכות דתיות מרחיקות לכת. גם בסרט "הסרבן", בטרם מתחילה המחצית השנייה המבעיתה באכזריותה, חלקו הראשון של הסרט בונה את אופי הדמות והרקע הדרמטי לסיפור, שיש להודות, פחות מרגש בסרט. לעומת זאת, חלקו השני של הסרט עתיר בקטעי אלימות, וכך מפצה על חוסר העלילה במחצית הפתיחה.

גיבסון משתף פעולה עם התסריטאים של "הסרבן", אנדרו נייט ("עקבות במים") ורוברט שנקן (סרט הטלוויזיה "לאורך כל הדרך"), המעצבים את דמותו של דזמונד ט. דוס (אנדרו גארפילד, "ספיידרמן המופלא") לתוך סיפור גדול מהחיים על רוחניות ותעוזה. חשוב לציין לטובת חובבי הדת, הסרט עמוס עד מאוד בסמלים נוצריים.

אי אפשר להתעלם מסרטי מלחמה אחרים או בקולנוע העוסק בצבא האמריקני, הנרמזים לא מעט ב-"הסרבן". החל מן האופן שבו הסרט נפתח בסצינת קרב (השלכה מושלמת ל-"להציל את טוראי ראיין"), למחנה הטירונות שנראה כמו העתק מוקדם יותר של "פול מטאל ג'אקט". משחק טוב של שחקני המשנה מביא חיוך לאיכות הבימוי של "הסרבן", על אף כמה קלישאות רומנטיות מיותרות שמושכות אותו מטה.

אש וגופרית הם החלק החזק בסרט, וקטעי הפעולה מעוצבים בדיוק רב, אבל קשה להגיד בטוב טעם – כיוון שהם גרוטסקיים ולא פוסחים על צילומי איברים מרוטשים. גיבסון והצלם שלו, סיימון דוגאן ("גטסבי הגדול"), מצלמים את הסצינות באופן ברור ופרטני – מעדיפים תקריבים על דמויות בודדות מאשר קטעי פעולה רבי נפגעים. הסרט לא חוסך בגופות, מנהרות חשוכות, אויבים וגם כמה חברים. לפעמים נראה כי חלקו השני של הסרט כל כך תמוה, שקשה לעכל שהתסריט מבוסס על סיפור אמיתי.

"הסרבן" משופע שחקני משנה שבהחלט מביאים אופי ורקע לדמותם, החל מאביו של טום (הוגו ויבינג, "המטריקס"), ועד מפקדיו בצבא: וינס ווהן ("לדפוק חתונה") ו-סם וורת'ינגטון ("אווטאר"). גם חבריו ליחידה של דסמונד מגוונים ומעניינים, כך שדמויות המשנה בהחלט מביאות נופך מסקרן לסרט.

דווקא השחקן הראשי נחמד, חייכן, מלא טוב לב, אך לא מספיק כריזמטי – וכך גם לא הצליח בתפקידיו בסדרת סרטי "ספיידרמן". יש רבים בהוליווד הטוענים שהוא כלל לא יודע לשחק, והכותב ביניהם – עם זאת, האופי התמים עם החיוך המזויף מתאים לדמות הפרוטוגניסטית התמימה, ועל כן נסלח לו בסרט זה.

"הסרבן" הוא כאמור סרט פעולה המתרחש בתקופה קצרה במלחמת העולם השנייה. על אף קטעי האלימות הרבים שנצטברים לקראת סופו, אפשר לסלוח לגיבסון על עברו ואמירותיו האנטישמיות, כי אכן יצר סרט מעניין, מרגש ובעיקר מלמד, על אופיו של האדם, על מורכבותו של הפצפיסט ובעיקר על זוועותיה של המלחמה.

XXXXX