יש מפיקי סרטים שיודעים בדיוק מה הם עושים. כך למשל, המפיק היהודי הכי חזק בהוליווד: הארווי ויינשטיין ("ספרות זולה", "שיקגו", "נאום המלך" ועוד אינספור סרטים טובים אחרים). את הסרט החדש "סארו – הדרך הביתה" הוא אמנם לא הפיק מהרגע הראשון, אך ברגע שגילה את הפוטנציאל הגלום בסיפור, החליט לקחת את המושכות ובעיקר את ההפצה ברחבי העולם.

"סארו – הדרך הביתה": דב פאטל באחד מתפקידיו המרגשים ביותר

לסרט חובר את הבמאי גארת' דיוויס, שזוהי בכורתו לסרט הראשון באורך מלא. יחד הם יצרו מראה מרתק ושובר לב על מורכבויות משפחתיות ועל כאב הפרידה. הסרט המבוסס על סיפור אמיתי יוצא דופן של סארו ברירלי, ועל כן "סארו – הדרך הביתה" הוא גם מקור השראה למצב האנושי באזורים הנידחים בעולם (עבור צופה הקולנוע המערבי).

הסרט מגולל את סיפורו של נער הודי בן 5 המכונה סארו (סאני פוואר), אשר הולך לאיבוד ונודד ברחובות כלכותה, אלפי קילומטרים מביתו. הוא שורד אתגרים רבים וקשים, בטרם מואמץ על ידי זוג מקסים מאוסטרליה. בבגרותו – לאחר 25 שנים (מגולם על ידי דב פאטל), הוא יוצא למצוא את משפחתו שאיבד.

אחד מן המרכיבים החשובים בסרט הוא איכות השחקנים בתפקידים המובילים. ראשית יש את פאטל, שהכרנו אותו לפני שמונה שנים בסרט זוכה האוסקר: "נער החידות ממומביי". מאז, ראינו צללים של הבטחות מתפקידיו בסרטים שונים, כמו "מלון מריגולד האקזוטי", או בסרטים שלא ממש המריאו, כמו "צ'אפי", "ילד 44" ועוד. בתפקידו כסארו המבוגר, הוא מנצל את מלוא הפוטנציאל שלו, בתפקיד מלא עוז ונשמה.

בצד האחר, כסארו הצעיר נמצא פוואר. זהו ילד מקסים, מוכשר, שבוודאי קבע כאן את עתידו לסרטים קולנועיים רבים. הוריו המאמצים בסרט מגולמים באופן יוצא מן הכלל על ידי ניקול קידמן ודיוויד ווינהאם. דמותה של קידמן ("מחילת הארנב") כאם אוהבת ומיוסרת מוצגת באופן מלא חיים. גם ווינהאם ("שר הטבעות") המופיע לזמן מסך קצר יותר באופן יחסי, מרשים ביותר. לעומתם, רוני מארה ("נערה עם קעקוע דרקון") אינה מקבלת הזדמנות לתפקיד משמעותי והסרט פוסח על יכולת המשחק שלה כמאהבת של סארו.

הכתיבה של לוק דביאס משכנעת ואמינה ברוב רובו של הסרט. הוא גונב את תשומת לב הצופים, מתחנן לאהבה ומרוויח כל שקל מכרטיס הקולנוע בסצינת הסיום. הסרט בוודאי יהיה מועמד לאוסקר הקרוב, ובמספר קטגוריות.

עוד שתרמו לאווירת הסרט הם המלחינים וולקר ברטלמן ודסטין או'האלורן, היודעים לנגן כל תו במקום ולהצעיד את הגיבור פסע אל פסע לקצב לב הצופים לקראת הסוף הקורע לב של הסרט. גם עבודת הצילום של גריג פרייזר ("כוננות עם שחר") יציבה וחדה, ומציגה לראווה את דרך חייהם של גיבורי הסרט מנקודת מבט של עוברי אורח תמימים.

"סארו – הדרך הביתה" הוא בידור קולנועי משכנע. הסרט אנרגטי, מרגש ונבנה בחוכמה. זה בדיוק מה שקהל אוהב, והסרט גם זכה בלא מעט פרסי הקהל בפסטיבלים בעולם. ההמלצה היחידה – הביאו איתכם כמה קופסאות של טישו לקולנוע.

XXXXX