"לה לה לנד": קסם קולנועי מוזיקלי, מבריק ומרגש

"לה לה לנד" הוא מחווה מדהימה לתור הזהב של מחזות הזמר משנות ה-50 • לסרט יש את הכוח לגרום לקהל לצחוק, לבכות ולהרגיש כאילו הוא עף באוויר

Print Friendly

אם תצליחו לעבור את סצינת הפתיחה – כשעשרות אנשים שרים ורוקדים לקצב הסמבה בפקק תנועה בכניסה ללוס אנג'לס – אז אתם מוכנים לכל המחוות התוססות, המסנוורות ומפוצצות האנרגיה שמציע הסרט "לה לה לנד".

"לה לה לנד": גוסלינג וסטון רוקדים מעל גבעות הוליווד

התסריטאי והבמאי דמיאן צ'אזל, שיצר בשנת 2014 את הסרט המופלא, "וויפלאש" (חמישה כוכבים בדירוג החתום מעלה), יוצר עתה מחזמר מדהים בחדשנותו, שהוא בעצם מחווה לאסכולה ישנה ונעלמת.

העלילה מתרחשת בלוס אנג'לס / הוליווד של ימינו, ומלווה מן הרגע הראשון במנגינות משמחות, כוריאוגרפיה יוצאת דופן, סיפור אהבה מענג ורמז קל לדכדוך – שמשאיר את כל הנפלא הזה מחובר למציאות. עם סבירות גבוהה שיהיה במירוץ לפרס האוסקר, "לה לה לנד" הוא ממתק נהדר למצב רוח טוב.

הסיפור הרומנטי מתגולל סביב השחקנית המנסה לקבל הכרה, מיה (אמה סטון, "ספיידרמן המופלא", "העזרה"), העובדת בבית קפה כשהיא לא באודישנים מתסכלים, לבין פסנתרן הג'אז הכשרוני, סבסטיאן (ראיין גוסלינג, "מקום בתוך היער", "דרייב"), המסרב ללכת בתלם ולנגן שירי חג מולד או מנגינות פופולאריות.

במקום להיפגש באופן מיוחד או קסום, מיה וסבסטיאן חווים כמה היתקלויות מתוחות בטרם הם מבינים שיש ניצוץ. ריקוד החיזור שלהם משלב נעלי סטפס ונוף יפהפה של גבעות הוליווד. מערכת היחסים שלהם עונתית, ובהתאם לשינויי מזג האוויר, הם מתמודדים עם שאלות של הגשמת חלומות אישיים.

אחד מן החוזקות הגדולות של הסרט הוא הפסקול הקליל והצבעוני שכתב ג'סטין הורביץ, אשר גם כתב את השירים המקוריים ברקע, כמו הלחן המלנכולי "City of Stars" ששר סבסטיאן, או הבלדה של מיה כשהיא עושה אודישן.

לפי כל היגיון פשוט, הכימיה שבין מיה וסבסטיאן היא לכאורה אסון שמחכה לקרות, אבל האופטימיות שמשדרת סטון בדמותה, אל מול ההתנהגות המדליקה שמקרין גוסלינג, מתאימים זה לזה כמו חלקי פאזל. הם שרים ורוקדים בדואט מרגש – כשלא ממש איכפת להם מה קורה סביבם.

בעוד הסרט "וויפלאש" רמז על הפוטנציאל הגלום בבמאי הצעיר, "לה לה לנד" מביא אותו לשיא התעוזה, תוך שהוא מביים את השחקנים, השירים והספקטקל כולו במיומנות שמזכירה את הטובים שבסרטי וינסנט מינלי או באזבי ברקלי. ב-"לה לה לנד" יצר צ'אזל מחווה לעידן שבו מיוזיקלס וג'אז היו שיא האופנה, ומביא זאת בעדנה לעידן המאה ה-21.

צופי קולנוע מנוסים בוודאי כבר ראו את כל התבלינים שמרכיבים את "לה לה לנד" בסרטים קודמים, אבל מה שעושה את המסע הזה כל כך מפואר, הוא השילוב המושלם שלהם במרקחה, המזכירה לכולנו שהעולם משתנה וכי גם לאמנים ולחולמים יש מקום…

טיפ סיום: מומלץ לצפות בסרט על המסך הקולנוע הגדול ביותר שתמצאו, עם מערכת סראונד מתאימה, גם אם זה אומר שצריך לנסוע עוד כמה קילומטרים בשביל זה.

XXXXX

Print Friendly

על אודות שי שגב

שי שגב משמש כעורך מדור הכלכלה, מזון ומשקאות, כמו גם מבקר הקולנוע של מגפון. בעבר הרחוק למד קולנוע ותקשורת, ואף גמע קילומטראז' מכובד כבמאי טלוויזיה. בשנים האחרונות שימש ככתב מסעדות ומבקר היין של ידיעות אחרונות, גלובס, מגזין Timeout ודרך האוכל. שגב כבר הספיק לכתוב ולערוך חלק מאתרי המזון, ביקורת המסעדות והיין המובילים בישראל, תוך היותו שופט יין ומזון בתחרויות בכל רחבי העולם. בזמנו הפנוי, מכהן כיו"ר ועדת היין של האקדמיה העברית ללשון. בזמנו הלא פנוי, משמש ככותב נאומים לבכירי ממשל ולראשי חברות בארץ ובעולם.
פוסט זה פורסם בקטגוריה סרטים, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל שלך לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>