★★★★★

לפני הכל אני מציע לא להשוות את מיה דגן לברברה סטרייסנד, שזכתה באוסקר על תפקידה בסרט "מצחיקונת" (פאני גירל) וגם גילמה אותו בהצלחה רבה בברודוויי. דגן אינה סטרייסנד. יש לה אישיות משלה ואני מקווה שדגן גם לא ניסתה לחקות את סטרייסנד.

המחזמר "מצחיקונת" (מאת איזבל לנארט, פזמונים בוב מריל, מוזיקה ג'ולי סטיין) מספר על פאני ברייס, שחקנית יהודיה, צעירה ושאפתנית מברוקלין, שרוצה להגשים חלום: לכבוש את בימות ברודוויי ולהיות כוכבת. היא לא הכי יפה ולא הכי סקסית, אבל עקשנית בלתי נלאית. בדרך לצמרת היא מתאהבת בניק ארנסטיין, גבר שרמנטי שהוא מהמר כבד וחמקן סדרתי. הנ"ל מסבך לה את החיים ואת הקריירה.

גם מיה דגן רצתה להגשים חלום – לשחק את "מצחיקונת". לשם כך עזבה במפתיע את תיאטרון בית לסין, ש"גידל אותה" וערקה לקאמרי. מיה דגן כמו פאני ברייס לא עוצרת בדרך למעלה. דגן היא פצצת אנרגיה, לפעמים משעשעת, לפעמים נוגעת ללב ולפעמים מנסה להצחיק בכוח. היא טובה יותר ברגעים השקטים ופחות משכנעת כשהיא מרימה את קולה או מתרוצצת על הבמה אחוזת תזזית.

אבל הבעיה העיקרית, שהמחזמר אינו מלהיב ואינו סוחף, הטקסט שיטחי ודל, והביצוע מדשדש בים של קיטש ואורות מהבהבים נוסח ברודוויי. אפשר היה לצפות מהבמאי צדי צרפתי ליותר יצירתיות בבימוי ולא להסתפק בהעמדה צפויה ושבלונית של סצינות רבות משתתפים. אולי כדאי שיילך לראות את "עלובי החיים" העוצמתי בהבימה. או אפילו ייזכר בבימוי הנפלא שלו ב"קזבלן".

היחסים האמורים להיות סוערים בין פאני לניק, מוצגים באופן חד-ממדי ואפילו מביך. ככה לא בונים דרמה. קשה להאמין לסיפור האהבה הזה. לעמוס תמם יש חלק נכבד בכישלון. ניק שלו אינו משכנע ואינו כריזמתי כפי שהיה צריך להיות. תמם חביב, אבל עייף. מאז קזבלן המבריק שלו הוא לא מצליח להמריא.

רוב השחקנים לא מדברים את הטקסט, הם צועקים אותו במקרה הטוב וצורחים אותו במקרה הגרוע. גם הסאונד בהצגת הבכורה שהייתי בה אמש, ביום רביעי, צרם את האוזן. לעומת המשחק הבינוני מינוס, השירים בביצוע דגן והלהקה מבוצעים יפה ואפילו מרגשים בעוצמתם. לגבי שאר השחקנים, הרקדנים והזמרים הם עושים את העבודה ככל יכולתם במסגרת הבימוי חסר ההשראה, וקשה לבוא אליהם בטענות.

"מצחיקונת" הוא מחזמר נטול אנרגיה ותשוקה, ולכן קשה לי להמליץ עליו. מצד שני אין על מיה דגן. ברגעים הטובים שלה, והם רבים, היא מצליחה להרים את התקרה של הקאמרי ולכבוש את הבמה ואת הקהל. היה כדאי "לבגוד" בבית לסין ולעבור לקאמרי? נראה לי שכן.