אי אפשר שלא להיפתח לקסם ולמסע הרגש שמטיל עליך שיר טוב. מסע די סנטימנטלי בערבות היוטיוב

מאת סבירם ליאור

אין ספק, מוזיקה אמורה לפנות לרגש שלך. בשבילי מוזיקה אישה ואהבה הם השילוש הקדוש שעליו כתובים רוב הסיפורים של חיי. עד היום יש משמעות רגשית עמוקה עבורי לשיר "מיסיס ג'ונס", ובכל פעם שאני שומע אותו אני נזכר באהבה הראשונה שלי. היה לה שיער שחור מבריק, עיניים ירוקות, נערה חטובה, עם סוג הריח שיש רק לנעורים, ואני התאיידתי. לא, אל תטעו בי, לא אהבתי את הסגנון המוזיקלי הדביק של השיר, הייתי בכלל רוקיסט עם פלייליסט שנע בין לד זפלין, סגול כהה, אליס קופר לקווין, יס ג'נסיס וג'נטל ג'יינט. אבל השיר הזה הגיע ממנה, ולכן היתה לו משמעות עבורי והסכמתי לאהוב אותו.

אי אפשר שלא להיפתח לקסם ולמסע הרגש שמטיל עליך שיר טוב, ואולי המתאים ביותר להמשך המשפט הזה הוא "אשת קסם שחור", מהאלבום השני (אברקסס) של סנטנה.

מה יש בו? מה יש בקטע הזה שגרם לו להפוך להיות להמנון האוהבים?

לשם כך צריך להקשיב.

00:00

מתוך הערפל, מהצלילים  הראשונים של אורגן ההאמונד, כקסם, מתחילה היצירה כעולה מאזור הביצות האפלוליות ומדורות הפולחן של ניו אורלינס.

על הרקע המסתורי הזה מציגה הגיטרה של קרלוס סנטנה נושא פתיחה, כמכריזה על סיפור ההולך לבוא, ומיד ממשיכה בפיסקה הראשונה של הסיפור, בעוד תופי הטם-טם נכנסים ומחברים בין הוודו האפריקאי לבסיס הקצבי הלטיני, שגורם לך מיד להתחבר אליהם בחבל טבור דמיוני קדום. סנטנה לא עושה סולו גיטרה, הוא שר סולו גיטרה על בסיס המשלב בין בלוז למלודיה, עם משפטים שהולכים מאחד לשני,  בהיגיון סיפורי עם התחלה אמצע וסוף, בעוד כל הלהקה שומרת על אש נמוכה והולכת איתו.

01:10

סנטנה נכנסים לחלק הבסיסי של היצירה, השיר על האשה שהיא קסם שחור. סולו מקדים קצר של פסנתר חשמלי (פנדר רודס) מוביל לבית הראשון. הליווי, פראזות פשוטות של בלוז, הבסיסי ביותר שיכול להיות מוטות למקצב לטיני. וזה הקסם בחלק הזה. לקחת משהו בסיסי ושחוק כל כך כמו בלוז 12 תיבות, למזג אותו עם פורמט פשוט ובסיסי נוסף ולצאת עם משהו חדש. בלוז לטיני. זה לא תוספת תבלין כפי שקיימת בפרוייקט של עידן רייכל, המשתמש בסמפלים אתיופיים כדי לתבל אותנטיות לתוך שירים רכים בעברית, אלא יצור מוזיקלי חדש. מיזוג מוזיקלי גנטי של אבותיו ליצירת בן שלא היה כמותו. זו גם המשנה הפילוסופית של סנטנה, חיבור בין אפריקה לאמריקה הלטינית ואמריקה, חיבור בין שחור, מולאטי ולבן. חיבור זה ניכר גם כלפי חוץ בהופעות.

המילים של פיטר גרין פשוטות, אך בפשטות משולבים כאב הבלוז יחד עם דו משמעות והומור:

יש לי אשה קסם שחור (האישה שחורה קסומה, או אישה של קסם שחור, דהיינו וודו? או שניהם?)

הפכה אותי לכה עוור עד שאיני יכול לראות שהיא אשה קסם שחור,

היא מנסה להפוך אותי לשד (אבל בתרגום חפשי זה מנסה להוציא את השד ממני ולא במובן הטוב, דהיינו להפוך אותי לפרא אדם).

אל תפני לי עורף מותק, אל תפני לי עורף מותק, כן אל תפני לי עורף מותק,

הפסיקי להתעסק עם הטריקים שלך (טריק זה גם קסם וגם תכסיס),

את עלולה להרים את מקלות הקסם שלי (הממ… די ברור שהריבוי "מקלות קסם" זה בשביל החרוז,  והכוונה היא ביחיד כאשר מקל קסם הוא טריק קלאסי של קוסמים אבל גם… 😉 )

 02:10

מיד בסיום הפאנץ' ליין מתחיל סולו הגיטרה, כאשר סנטנה חוזר בערך על הפראזות של הסולו הראשון,  אבל הפעם ביתר עוז ועל רקע הליווי היותר חזק. אבל במקום לסיים את הסולו כפי שעשה לקראת תחילת השיר הוא מפתח אותו במחזור נוסף חזק יותר, שסוחף אותנו איתו ומסיים את הסולו בשורה שעולה ומשתלבת לתוך השירה.

02:55

חזרה לבית השני.

הטלת את כישופך עלי מותק, הטלת את כישופך עלי מותק,

הופכת את ליבי לאבן,

אני צריך אותך כל כך,

אישה קסם אינני יכול להניח לך

03:20

הקצב מתחת מתגבר, ואנחנו נסחפים למעגל הוודו סביב האש…

נעימת הנושא הקסומה של הפתיחה חוזרת, אבל במקום שבדרך כלל אורזים שירים אחרים לסיום, שובר סנטנה את המבנה בפראזה שנשמעת דומה לסיום של יצירה קלאסית, אבל יוצא ממנה בתפנית אגרסיבית לאימפרוביזציה סוחפת. הקצב מתחת מתגבר, ואנחנו נסחפים למעגל הוודו סביב האש. בהתחלה הקצב מהיר יותר אך עדיין מרוסן, ובהמשך הוא הולך ומתגבר בפראיותו בחטיבות. מה שמעניין הוא שסנטנה לא משתלט על הסולו, הוא נותן לחטיבת הקצב לעשות את העבודה ומרחף מעליה בנגיעות לקראת השיא.

04:40

האימפרוביציה מגיעה לקתרזיס במה שנראה אקורדים של סיום, אבל יוצאת ממנה לסיבוב נוסף ואגרסיבי אף יותר ביוניסונו (גיטרה מנגנת את אותו הריף עם הבס). שוב ושוב ושוב בקצב מטמטם. אנחנו כבר לא בבלוז, כבר לא בלטיני, כבר לא באמריקה או בברזיל או באפריקה. היצירה הגיע לנקודת ההיתוך של כל ההשפעות והתרבויות, אנחנו נמסים באש כור המצרף של הרוק ויצאנו לעולם חדש.

05:10

והלהקה מסיימת באקורדים החלטיים אך לא סופיים. אקורד הסיום של הגיטרה עובר מטמורפוזה לפידבק, צעקה מתגברת שנחתכת בחטף ישר לתוך הקטע הבא.

* * *

 "אשת קסם שחור" הוא במקור בעצם קטע של פיטר גרין מפליטווד מק. למה אני מתייחס לביצוע של סנטנה ולא של פליטווד מק? משום שקרלוס סנטנה לקח את המקור והפך אותו ליצירה. למען הדיוק, הביצוע של סנטנה הוא חיבור של שני קטעים, אחד כאמור של פיטר גרין והשני Gypsy Queen של גאבור סזאבו. בעוד שהביצועים של פליטווד מק וגאבור יפים ובסיסיים, סנטנה לקח את הבסיס הזה והפך אותו למשהו חדש ולמסע מוזיקלי של רגש. מסע שגרם לכל כך הרבה זוגות להתאהב בו וזה בזה עד כדי כך,  שלא הרבה מודעים בכלל למקור.

 * * *

כן, מסע הרגש של סנטנה מצליח לרגש כל פעם מחדש. כאשר שמעתי את היצירה הזאת כשכתבתי, פתאום בקטע המסע לסולו הרגשתי את ההרגשה הזאת הישנה החבויה הטמונה ודמעות החלו זולגות על פני. דמעות על כל האפשרי, על כל הלא אפשרי, על כל מה שהיה ואיננו, על כל מה שלא היה ולא יוכל להיות יותר, על אותה אהבה לילדה-אישה עם השיער השחור והעיניים הירוקות.